מקרה שהיה כך היה:

זוג חשוך ילדים, החליט לא להכנע לטבע, ולאמץ ילד כאשר ברי להם וברי למשפחתם כי הילד המאומץ יאומץ ללבם וללבבות כל בני המשפחה, דודים, סבים, אחיינים וכו' כאחד משלהם ללא כל הבחנה. ואכן, בני הזוג אמצו ילדה.

לימים, נולד לבני הזוג ילד ביולוגי, והמשפחה חיה חיי משפחה נורמליים עם שני ילדיהם.

לאחר לכת ההורים לעולמם, ירשו אותם שני ילדיהם והאח המשיך את תפקיד הוריו וסעד את אחותו אשר הייתה ערירית.

עם פטירתה של האחות, פנה אחיה אל הרשויות המתאימות במטרה לרשת אותה בהיותה ללא צאצאים ויורשים אחרים.

למרבה החרדה (!!!) גילה האח כי בשל לאקונה בחוק הירושה הישראלי, במקרה בו למאומץ אין ילדים, ואף אם יש לו אחים/יות או קרובי משפחה אחרים – המדינה יורשת את עזבונו.

תשפשפו את עיניכם טוב וקראו את הפסקה לעיל בשנית, כי לא מסופרת בדיחה כמו גם בדיה. מדובר במציאות קרה וחותכת של מדינת ישראל בשנת 2012, ובה, למעט יכולת מאומץ לרשת את הוריו והורי המאומץ לרשת את המאומץ, לא קיים כל הסדר לפיו מאומץ יורש את קרובי המשפחה של הוריו ו-vice versa.

בעולם הנאור לא קיימת הבחנה בין זכות הירושה של מאומץ לזו של ילד ביולוגי ו"כולם יורשים את כולם".

הצעת חוק הירושה (תיקון מס` 13) (ירושה מכוח אימוץ), התשע”ב-2012, של חברי הכנסת אילן גלאון וניצן הורוביץ שמה לה למטרה להשוות את זכויות הירושה של המאומץ לאלו של הביולוגי.

אין חולק כי היה ויעבור התיקון את שלוש הקריאות, ישראל תיישר קו עם ארה"ב, אנגליה ומדינות מפותחות אחרות. אך חשוב מכל, מבחינה לוגית, מוסרית, צודקת תטשטש ההבחנה בין ילדים מאומצים לביולוגיים עד תעלם כליל.

בישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת מה-21/5/12, עברה הצעת החוק בקריאה ראשונה לאחר צירי לידה ממושכים כשל פילה. והדבר איננו מובן מאליו. הצעות חוק דומות הונחו על שולחנה של הכנסת בשנים עברו ולא צלחו בשל סיבות כאלו ואחרות.

לסיכום: אין ספק כי הצעת חוק זו היא צעד קטן לישראל,צעד ענק למאומץ אך הדרך עוד ארוכה.