את כנרת הייתי לוקחת איתי לקניות, הייתי נותנת לה לבחור לי את המסעדה או בית הקפה שאליהם אלך לפגישה עם אהובי, לבחור לי את המעדניות שמהם ארכוש פרודוקטים לארוחה מסעירה, ויותר מכל, הייתי נותנת לה לעצב לי את הבית, אלי הטוב ואלוהי המזומנים, לבחורה יש טעם נהדר. הבמאי אריק רוהמר היה שמח לשלב טיפוס כמוה בסרטיו.

אבל לא רק ידע, סגנון וטעם יש לה, היא פשוט יודעת לכתוב, יש לה דרך לדווח על החיים שלה עם חשיפה והסתרה במינון נכון, כשהיא מסתובבת בעדינות סביב בלוטות הרגש, מרפרפת עליהן, אבל לא מכריחה אותנו בתוקפנות להשפריץ מהן את המובן מאליו. במובן הזה היא גם שגרירה ישראלית ניאותה באומת הקלאס. יש לה הרבה ממנו גם ככה.

כשהיא מספרת סיפור, היא משתמשת במינוריות גם כדי לתאר דרמות כמו מעבר למדינה אחרת עם שתי בנות קטנות, והסתגלות לא מובנת מאליה לחיים בה. בסופו של דבר יש לכנרת שלושה מהדברים הכי חשובים שצריכים להיות לבלוגר:
היא מעניינת, לפרקים אף מרגשת.
היא רהוטה, ואני אוהבת את השפה שלה
ויש לה, וזה כל כך מוסיף, חוש הומור מצויין .

בפעם הבאה שנקפוץ לפאריז, אינשאללה, אני אגרור אותה לבית קפה שהיא תבחר. אני מקווה שזה יהיה אחרי שכבר יהיה לי דראפט ראשון, כי כבר המון זמן שהיא רואה אותי נגררת עם דפים ולפטופ בבתי קפה, ולא נעים.

למצעד הבלוגים הטובים, פרק א'