הארץ סוערת. אנשים משום מה מופתעים מההפגנות האלימות בדרום תל אביב. ההגירה המאסיבית מסודן ואריתריאה היא לא נושא חדש, הויכוחים על קנקנם של המהגרים גם הם היו שם מאז שהתחילה ההגירה. מאוד חשוב לי לקרוא לזה הגירה. הפופוליסטים קוראים לזה הסתננות ,המהדהרין יקראו להם פליטים ואילו אני רואה למול עיני אנשים שהיגרו ממקום שלא היה בו אוכל למקום שיש בו אוכל. אופורטוניסטי ומקומם בעיקר לציונים שבינינו אבל זוהי המציאות. ובכן אני האחרונה לשפוט את תושבי דרום תל אביב: לאורך ההיסטוריה שכונות מרובות מהגרים לא הצטיינו ביוקרה ושקט, כל מקום שיש בו אנשים עם תקוות לחיים חדשים והרבה כסף הופך עד מהרה לקברן של אותן תקוות כשמגלים שהכסף אינו צומח על העצים והדרך עליו משפילה, מלאה בניצול והוא מצטבר הרבה יותר לאט מכפי שזה נראה בדמיונם של האופורטוניסטים. כשהתקווה נמוגה והכבוד נעלם תופסים את מקומם הכעס והייאוש ועל כן ישנו מצוד אחר פורקן פיזי ומנטאלי. שק החבטות של הרגשות השליליים האלה הוא האוכלוסייה הישראלית שחיה בשכונת שפירא ובשכונת התקווה. שכונות אלה במילא אינן סביון אך עם המצוקה ואזלת היד הממשלתית , תוספת של עשרות אלפי פליטים מלאי תסכול לאיזורים אלה לא תורמת לפיתוח החברתי והכלכלי של האוכלוסיה המקומית. מאידך ישנה התקשורת. כבר שבועיים שאונס הוא הנושא החם בכותרות וכמובן שהכי פופולרי לדבר על אונס של ישראליות בידי עובדים זרים (אין כאן תקדים בארה"ב הKKK חגגו על הנושא הבין-גזעי הרבה לפני שחלמנו על מדינה משלנו). השבוע דיווחו על כמה וכמה מקרי אונס באופן כללי - מה שונה השבוע מכל השבועות האחרים? האם לא דווחו אירועים מעולם? ולא ידווחו בשבוע הבא? מתוך 6 המקרים שספרתי היו 2 מקרים שבהם היו מעורבים עובדים זרים ובכל זאת שמם של כל המהגרים הפך שם נרדף לאונס. בין כה וכה ישנו פחד מפני השונה אז התקשורת מלבה אותו עוד יותר בעידוד הסטיגמה? זכור לי שאי שם בתחילת שנות ה-90 כשהייתה לארץ עלייה מאסיבית מברה"מ , העולים שעלו לא היגרו, לא הסתננו ולא נפלטו שלא מרצונם. רובם יהודים. זכור לי גם הטיפול של התקשורת בנו . האוכלוסיה המקומית נבהלה בגלל שהייתה הגירה ענקית של בעלי השכלה גבוהה (כי למה שמשכילים שפויים ירצו לבוא לפה) וגם אותנו האשימו שבאנו לקחת את העבודות של הותיקים. לאנשים לא היה זמן לטפל בדימוי בתקשורת הם היו צריכים לעבוד ולפרנס את המשפחות שלהם. אז שתקנו כשקראו לנו זונות ונרקומנים ומאפיונרים. נשים שתקו כשהטרידו אותן מינית בעבודה בגלל שכל מיני בוסים שהאמהות שלהם קופחו בגלי עליה קודמים הרשו לעצמם דרור עם מסת הזונות הבלונדינות שהגיע לפה. שתקו גברים שעבדו מתחת לשכר מינימום , שתקו מהנדסים שעבדו בנקיון. שתקו כי הבינו שאין לנו ארץ אחרת אבל בעיקר כי לא היה איש שידבר למעננו בעודנו מתאקלמים. עם הזמן התקוות נגוזו והאידאליזם התחלף בריאליזם. אנשים גם ויתרו על הדימוי ואילו לי עדיין כואב שלא משנה כמה שנים אחיה פה תמיד יזכיר לי מישהו שאני זונה ושאבא לי מאפיונר. את בסדר את, יאמרו לי , אבל כל השאר. שמענו גם את זה. גם המהגרים עכשיו צריכים להתגונן מול השם שיצא להם וגם להם ממש אין זמן לכך. רק שבהשוואה אלינו הם לא יהודים ולכן קריאות הגירוש נשמעות מכל עבר. שוב, אני לא אומרת שתושבי השכונות בדרום תל אביב לא צודקים - קשה להם והגיבוי היחיד שהם מוצאים נעוץ בסטראוטיפים. זו אומנם השוואה מאוד מלאכותית ובכל זאת כל כך ישראלית: החדש תמיד ילך לפריפריה , גם אם היא נמצאת במרכז. הפריפריה תסבול, החדש יתאכזב ותהיה עוינות רבה ותסכול אין סוף. התקשורת תמיד תרכב על הרגשות המעורבים, תלבה את הסטראוטיפים והאזרח הפשוט יהיה תמיד מבולבל. לסיכומו של עניין, אשאיל שני ציטוטים מארה"ב שגלי ההגירה אליה הם המפורסמים בעולם וההתמודדות עמם היא מנת חלקה במשך מאות שנים: "A nation that can not control its' borders is not a nation " Ronald Ragen "We asked for workers , we got people instead " Max Frisch
צריך להיות שילוב של השניים ובעיקר מ ד י נ י ו ת : הגנה על הגבולות מפני מסתננים (מהגרים לא חוקיים) מחד ויחס אנושי מאידך למי שכבר נמצא פה ולמי שחי לצידם. |