אורי ולילה ("זאת התמונה שלך אורי")

כתבה : בבתא בת שמעון ומרים ממחוזא

הם נפגשו בפנימייה בשוויץ. השנה הייתה 1960. הוא אורי מישראל, כחול עיניים ובהיר שיער, מתולתל תלתלים רכים, בנם של בלה וישראל דובדבני. היא לילה מהממלכה הירדנית ההאשמית, עם עיני שקד שחורות ושיער שחור ארוך, בתו האהובה של ראשיד אל-קוריישי – שהתייתמה מאמה בלידתה.

בשנת 1960, שלהי תקופת הצנע בארץ ישראל, עשה ישראל דובדבני חיל במסחר הבינלאומי. הוא מכר וקנה בסכומים גדולים. מובן מאליו שהיה יקיר צמרת מפא"י, מפלגת השלטון. בחייו הפרטיים היה איש צנוע הליכות ונחבא אל הכלים. הוא ניהל את עסקיו בצנעה ובשקט, דרש גם מאשתו שתנהל כך את משק הבית וכך חינכו שניהם את בנם יחידם.

"אין צורך לנקר עיניים", הסבירו לילד הצעיר והמשיכו לגור בדירת שלושה חדרים במרכז תל-אביב.

אורי סיים את בית הספר היסודי ועמד לפני המשך לימודיו בתיכון. על דבר אחד לא הסכימו הוריו להתפשר. הם החליטו שאת לימודיו התיכוניים לא יעשה בארץ. בהגיעו לגיל 14 נשלח אורי לפנימייה בשוויץ, פנימייה בה למדו ילדי עשירים מכל העולם. לפנימייה יצא שם עולמי בלימודי מדעים, מדינאות ובעיקר לימודי מנהיגות. זו הייתה פנימייה מעורבת לבנים ובנות.

כך פגש בשנה הראשונה ללימודי התיכון את לילה, נערה ממשפחה עשירה המקורבת לבית המלוכה הירדני. אביה, סוחר עשיר, קיים קשרי מסחר עם ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ, סחר בכל סחורה אפשרית מתמרים ועד מכוניות. כמי שהסתובב הרבה בעולם ראה חובה לעצמו לשלוח את בתו היפה לפנימייה היוקרתית בשוויץ כדי שתקבל את החינוך הטוב בעולם.

ארבע שנים ישבו אורי ולילה באותה הכיתה ליד אותו השולחן. שלוש שנים היו חברים הכי טובים. בשנה הרביעית נעשו נאהבים. חברותם הפכה לאהבה עמוקה וסודית.

באמצע שנת הלימודים הרביעית, בתקופת החופש בה הגויים חוגגים את חג המולד והיהודים את חנוכה, באו הוריו של אורי לשוויץ לביקור. באחד הערבים הזמין אורי את לילה לארוחת ערב במסעדה מפוארת עם הוריו והציג אותה בפניהם כחברתו. 

עם סיום הלימודים שבו אורי ולילה לארצותיהם, לא לפני שנשבעו אחד לשני לחזור ולהיפגש ויום אחד אף להתחתן. עוד הבטיחו זה לזו כי עד שישובו ויתאחדו הם יתכתבו אחת לשבוע. את ההתכתבות ביניהם הם סידרו דרך שירות דואר בשוויץ שהעביר את המכתבים ליעדיהם, היות שאז לא היה דואר ישיר בין מדינת ישראל לממלכת ירדן.

במשך כל השנים שעברו מאז הם עמדו בהבטחתם ושמרו על קשר מכתבים, אם כי ברבות הימים הלכה תדירות המכתבים ופחתה עד שנהפכה למכתב אהבה וגעגועים אחד פעם בשנה.

כשחזר אורי לארץ הודיע להוריו כי הוא מאוהב בלילה וכי הוא מתכוון להתחתן איתה ברגע שהדבר יתאפשר. אמו נחרדה ואביו נכנס להלם. הם החליטו להילחם בכל כוחם כנגד חתונה שכזאת.

אביו עמד על כך שיתגייס לצה"ל כמו כולם. אורי התגייס לחיל קרבי ואחרי שנתיים של שירות יצא לקורס קצינים. הוא התקדם בסולם הדרגות, אפילו קיבל עיטור על אומץ לב שגילה באחת המלחמות, וכעבור חמש שנים סיים את שירותו הצבאי בדרגת סרן. מיד עם שחרורו הוא נרשם ללימודי מנהל עסקים וכלכלה באוניברסיטה.

בשנה הראשונה באוניברסיטה הכיר את ענת וכעבור שנה וחודשיים נישאו. בתוך שנתיים מיום תחילת הלימודים נולדה בתו הבכורה מאיה ושנתיים אחרי כן נולדה בתו השנייה שרון.

לילה חזרה לירדן והודיעה לאביה שהיא מתכוונת להתחתן עם אורי. האב, איש העולם הגדול ואדם נאור, כיבד את רגשותיה אך הבהיר לה כי לא תוכל לממש את אהבתה. בתוך שלושה חודשים הודיע כי מצא לה חתן מערב הסעודית. החתן מתאים למשפחה. הוא בנו של שייח עשיר ומקורב לבית המלוכה הסעודי. לילה קיבלה את הדין בהכנעה וחצי שנה אחרי שחזרה משוויץ כבר הייתה נשואה ובעלת בית מידות ענק בעיר עקבה הקרובה לגבול המשולש שבין ערב הסעודית, ירדן וישראל.

שנה אחרי נישואיה נולד בנה הבכור מוניר ושלוש שנים אחרי כן נולדה בתה יסמין.

בכל השנים המשיכו אורי ולילה להתכתב בסתר. הם הצהירו על אהבתם כי היא אהבת אמת שתימשך לנצח. בכל מכתב התגעגעו זה לזו יותר ויותר. בכל מכתב נשבעו אחד לשני שיום אחד יפגשו ויממשו את אהבתם, אהבה שטרם מומשה.

יום אחד, מקץ עשר שנים לפרידה, הגיעה איגרת עם הזמנה לכנס מחזור של כיתתם בפנימייה בשוויץ.

אורי נסע לבדו ולילה הגיעה מלווה בקרובת משפחה ובשני ילדיה כיאה לאישה מוסלמית נשואה.

במפגש נכחו כמעט כל בני כיתתם שהגיעו מכל רחבי העולם. בתום המפגש, לאחר שהכל התפזרו, נשארו לילה ואורי לבדם.

הם העבירו את הלילה בחדר במלון מפואר בעיר בזל ומימשו את אהבתם הסודית בתשוקה סוערת שכמותה לא ידעו מעולם.

בתום אותו הלילה נשבעו להמשיך לשמור על אהבתם הסודית ולהמשיך להתכתב.

ארבע שנים חלפו מיום הפגישה ויום אחד קיבל אורי את מכתב האהבה והגעגועים השנתי מלילה. אל המכתב הייתה מצורפת תמונה של ילד קטן. על גב התמונה כתבה לילה - "בני מחמוד ביום הולדתו השלישי".

שלושה חודשים הסתובב אורי עם תמונת הפעוט בארנק. מפעם לפעם היה שולף את התמונה ומסתכל, תוהה בליבו מה לעשות בה.

לבסוף התקשר לאמו והודיע לה שהוא מגיע אחרי הצהרים לקפה. האם שמחה מאוד לקראת הביקור. אחרי ששתו ופטפטו את הפטפוטים הרגילים על ענת והנכדות אמר אורי לאמו – "אני רוצה להראות לך משהו".

הוא שלף את תמונת הפעוט מהארנק, הניח אותה על השולחן ואמר: "תסתכלי אמא! את זוכרת את החברה הטובה שלי לילה מהפנימייה בשוויץ, הבחורה שרציתי להתחתן אתה? זה הבן השלישי שלה ביום הולדתו. קיבלתי את התמונה הזאת לפני שלושה חודשים".

אמו הסתכלה. מהתמונה ניבט אליה פעוט כחול עיניים ובהיר שיער, מתולתל בתלתלים רכים.

פניה החוירו, שפתיה התחילו לרעוד והיא מלמלה "זאת התמונה שלך, אורי. זה בדיוק אתה כשהיית בן שלוש..."

תודה מיוחדת ליובל חייקין, סקוטלנד על העריכה.