כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    דרוש רופא עם תכונות של בן אדם / ניצה צמרת

    70 תגובות   יום שני, 24/12/07, 01:17

    נכנסתי למרפאה, התור שלי נקבע לשש וחצי. הגעתי חסרת נשימה. אני תמיד מגיעה על הדקה. התיישבתי להמתין.

    הדלת נפתחה בסערה. עוד מישהו הגיע לחדר ההמתנה כמו טיל שנורה הרגע מכן שיגור איראני.  ישבנו. הוא ואני ועוד עשרה איש בערך. לא ספרתי.

    הדלת של המרפאה נפתחה והפאציינט יצא.

    "היית הרבה זמן", אמרו לו.

    "הרופא דיבר בטלפון, אני לא אשם", אמר להם והלך.

    התרוממתי.

    "סליחה אני לשש וחצי", אמרה לי אישה אחת.

    גם אני, אמרתי לה.

    "רגע", אמר לי איש אחד, "גם אני לשש וחצי".

    פרצתי בצחוק, מי עוד לשש וחצי?

    לא יאומן, עוד מישהי אמרה, "אני". 

    אמרתי, טוב. נשאל את הרופא. דפקתי על דלתו של האיש עם החלוק. יש לנו בעיה, אמרתי, יש כאן ארבעה אנשים לאותה השעה.

    הוא אמר, "אין לי את הרשימה, מי היה ראשון?"

    כשנכנסתי אליו בשבע וארבעים שאלתי אותו מי אחראי לבלגן, הוא אמר שזה בגלל המוקד לזימון תורים. הוצאתי את הנייד מהתיק והתקשרתי * 2700 , הצגתי את עצמי ומסרתי מספר ת"ז. שאלתי, למתי יש לי תור?

    קול נשי ענה לי, "היה לך תור בשש וחצי".

    אמרתי, אני יודעת. אני במרפאה. איך ייתכן שהיה לעוד שלושה אנשים תור בשעה שלי ומי אחראי.

    העבירו אותי למנהלת המוקד. היא אמרה שהרופא נותן להם את הלו"ז.

    אמרתי לו, אתה נותן את הלו"ז? תראה לי בבקשה  את  הלוז שלך לאתמול או למחר. הוא הראה לי. ביקשתי לו"ז נוסף, גם הפעם נענה לי בדממה. ראיתי שם שבין השעה שש לשעה שבע ושתי דקות הוא אמור לבדוק  13 איש במקרה אחד  ובמקרה השני 12 איש. זה אומר  בערך ארבע וחצי דקות למטופל. שאלתי אותו אם בשביל זה הוא למד שבע שנים רפואה ועוד שנתיים התמחות. הוא שתק.

    אחר כך שאל, "אפשר להתחיל ולקבל את הכרטיס המגנטי שלך, כי גם ככה אני לא רואה את עצמי יוצא מכאן לפני עשר בלילה".

    פתאום, משום מקום שאני מכירה, הרמתי קול, אתה לא מתבייש לזלזל ככה בבבריאות של הפאציינטים?

    הוא ענה לי בשאלה, "את מוכנה להגיד לי מה הבעיה?"

    האמת היא שעד שלא ראיתי את השלט על הדלת, לא זכרתי לאיזה רופא אני באה ולמה. קבעתי תור כל כך מזמן, מזל גדול שרשמתי כתובת ושעה ביומן.

    לא אני לא מוכנה להגיד לך, אמרתי, אני לא רוצה לספר לך על הבעיה שלי. אני רוצה שתפנה אותי לרופא מומחה שהוא גם בן אדם, אתך אין לי ולא כלום. אתה לא רופא בשבילי.

    "אני אתן לך הפניה", הוא אמר, "רק אל תצעקי".

    אמרתי בשקט גמור, תודה, אני מחכה.

    הוא רשם לי הפניה ואני יצאתי משם לא לפני שאמרתי לו שהמרפאה שלו צריכה ניקיון יסודי.

    התקשרתי לפ' אהובי האחד.

    הלכתי הביתה ברגל וטרטרתי לו.

    "אולי תקני לעצמך ארטיק שוקולד?" הוא שאל, " אולי תפנקי את עצמך במשהו מתוק?"

    אבל אני לא יכולה, גם ככה המכנסיים כבר בקושי נסגרים עליי, קיטרתי. כשאני מעוצבנת אני עסוקה בעצמי. פתאום אני שמנה ומכוערת, פתאום אני מאבדת פרופורציות.

    מחר אני פוגשת את ינקלביץ. הוא בן 94 ואני כותבת את סיפור חייו. אני תמיד מביאה אתי סוכריות מרמולדה  צבעוניות. אנחנו יושבים בספריה העירונית ליד השולחן הגדול בפינה, קרני השמש מפזזות על כדורי הסוכר שאני מניחה בצלוחית הפלסטיק הקטנה. בכל פעם כשעולים רגעים קשים, אני אומרת לו, תיקח סוכרייה סבא, תעשה לך מתוק בנשמה.

    מעולם לא סיפרתי על זה לפ'.

    מאיפה הוא ידע שמתוק יכול להיות תרופה?

     

    ----------------------

    כל הזכויות שמורות לניצה צמרת עט להשכיר

    כתיבה ועריכה www.words4u.co.il

    דרג את התוכן:

      תגובות (70)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      כלו כל הקיצין? ואז ? הולכים עם קוצים... רק בריאות יקירתי. תודה
        30/12/07 06:15:

      כל כך מעורר הזדהות.

      מי שלא עבר את זה שיקום.

      אני כשלעצמי, לא הולכת לרופאים,

      אלא אם כן כלו כל הקיצין.

       

      אהבתי מאוד!

       

      צטט: צלילי הלב 2007-12-26 23:58:34

      ניצה פוסט יפה מאוד,

      לקוח מהחיים ובעצם כל אחד מאיתנו נתקל באותה הביורוקראטיה,

       מכיר אותה,

      כשהפציאנט נהפך לנושא המחלות, לרשימה הקצרה על צג המחשב,

      ואין לו פנים, אין לו אישיות  והוא לא אדם למעשה...אלא המקור לאנמנזה בלבד...

      והוא רק  נושא העבודה,

      והמוטיב העקרי הרי הוא...

      מהר וביעילות,

      לא הייתי באה בטענות לאותו הרופא, כי אני יודעת ומכירה מקרוב את הבעיה, זאת המערכת שהופכת ומאלצת גם רופאים שהם עדיין בני האדם להפוך למכונות חסרות רגש, מגבילה אותם בזמן, מלעיטה בכמות הפציאנטים , מגבילה באיכות השירות שעליו לתת, כי יש קנסות על חריגה של בדיקות יקרות הערך שעולה  למערכת,

      והייתי אומרת בפשטות, שנתננו לזה יד,ואנחנו אשמים...

      כי אומרים שהדג מתחיל להריח מהראש,

      והיום איך שנראית מערכת הבריאות שרק בעלי הממון יכולים  לקבל את הרפואה הכי טובה וגם תשומת הלב הראויה אז ...

      דרשני

      תודה על הפוסט  המקסים,

      לילהטוב

      תודה. איני רוצה לחזור על דברים שכבר כתבתי. את צודקת. הגבתי על דברים דומים ברוח זו  בתגובות לעיל. אנא קראי. תודה ליאה ותתחדשי על הפורמט החדש. (:- שבת שלום יקירתי. ראיתי שהעלית שוב את הסיפור על קובה. מחכה לחומרים חדשים. ושוב תודה.

       

      צטט: הסמויה 2007-12-26 23:44:20

      "מאיפה הוא ידע שמתוק יכול להיות תרופה?"

      הוא יודע כי הוא מכיר אותך... ואוהב אותך.... ובטח גם בגלל שהוא בטח אבא...

      והעיקר שחזרת לפרופורציות שזה הכי חשוב.

      וככה אני לא נכנסת בכלל לנושא הכאוב של הרפואה בישראל.

      לילה טוב, חמדתי. 

       

      מחייך

       

      צטט: הדר בר-אל 2007-12-26 21:43:36

      נכון. קשה להם לרופאים, הם עובדים שעות לא שעות לפעמים תחת לחץ אדיר,

      אבל תמיד צריך לזכור, חייבים לזכור, שהאנשים שבאו אליהם הם אנשים שבגופם או בנפשם סבל.

      צריך לתת לו מענה. שחלילה המערכת לא תרפה את ידיהם, אלא תגבה את רוחם.

       

      שרק תהיי בריאה.

      נו, אמן ואמן כמובן. ברוך רופא חולים והעיקר שנהיה בריאים. את יודעת שיש סיפור כזה על הרופא הסיני שלא מקבל שכר לפי מספר האנשים שהוא מטפל בהם, אלא לפי מספר הבריאים בכפר....

      תודה הדר

       

      צטט: darmelitz 2007-12-26 12:24:52

      אסרטיבית נהדרת שכמוך!

      אדפיס ואראה לאימי. אני עמלה הרבה

      כדי להפחית  יראתה מפני רופאים.

        

      תודה, יקירה

      מה שלום? תודה. אני מקימה מפלגה. תבואי?

       

      צטט: עמוסס 2007-12-26 11:52:30

      כיף לקרוא את הסיפורים שלך. גם את זה, כמובן.

      את מתארת בחן ובפשטות מצבים מהחיים.

      ברוך הבא והרבה הנאה גם בעתיד. תודה עמוסססססססססססססססססססס

       

      צטט: עידן צמרת 2007-12-26 10:00:25

      רק שתהיה בריאה!

      נו טוב. אם אתה אומר. נשיקות ילד

       

      צטט: sherry refael 2007-12-26 09:53:33

      מתוך נסיון מר בשנים האחרונות,: לצערי לא פגשתי ב5 שנים רופא בן אדם אחד.

       ברור שיש , אבל מתי מעט.

      אשמח לפגוש אחד שכזה .

       עצוב נורא.

       פוסט מאד חשוב אככב אם אקבל כוכבים..

      בינתיים אחד מליבי שרי

      הנה יעל מסבירה לנו את הבעיה אבל אני לא מקבלת את ההסבר הזה כפשוטו. המורים שובתים בשל תנאי שכר ירודים. השביתה הסתיימה? המרצים כנ"ל באוניברסיטאות אבל במכללות שבהן שכר הלימוד גבוה יותר- שנת הלימודים מתנהלת כסדרה. נשאלת השאלה למה הרופאים אינם שובתים? היו שביתות חלקיות בעבר. הם לא שובתים כי לרובם יש מרפאות פרטיות. פעם סיפר לי רופא מרדים שהם המגדר הכי נחות בענף כי לא לוקחים אותם באופן פרטי לניתוחים ואין להם סיבה הגיונית לפתוח מרפאה פרטית. מקווה שלא תזדקקי. רק בריאות ותודה על הביקור

       

      צטט: .a.b 2007-12-26 07:26:38

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2007-12-26 03:38:51

      הספקת? סיימת? הצלחת?  

      ואם שוקולד אז למה מריר?

      ההצלחה של הסוכרים להשפעה מעוררת על המוח תופסת לרגעים מועטים. אולי אצלך זה אחרת אבל אצלי יש אח"כ נפילה.

      נצטרך למצוא לעצמנו רופאים שימציאו לנו משהו מעורר יותר. ובינתיים נצטרך להסתפק במה שיש.

      בהצלחה . תודה. לילה טוב. רגע , את ישנת הלילה בכלל?

      תודה!

      כן, ישנתי איזה 4 שעות.

      שוקלד מריר - כי זה מה שאני אוהבת הכי הרבה.

      וכן: הספקתי והגשתי במערכת המקוונת.

      עד שאני מגיעה לבדוק אם  הילדים הכינו שיעורים... יופי אני שמחה ותודה על ההסברים. השוקולד עליי, הקפה עליך

       

      צטט: itamarp 2007-12-26 07:24:46

      מאוד התעצבתי לקרוא מה אישה יקרה שכמוך צריכה לעבור (כרגיל).

       

      מזל שיש סוכריות ללא סוכר :) 

      מזלשיש בארץ אחרת הייתי מבקשת ממך לשלוח לי ערמות.

      איתמר, כמה טוב לראות אותך, אני ממש שמחה

        26/12/07 23:58:

      ניצה פוסט יפה מאוד,

      לקוח מהחיים ובעצם כל אחד מאיתנו נתקל באותה הביורוקראטיה,

       מכיר אותה,

      כשהפציאנט נהפך לנושא המחלות, לרשימה הקצרה על צג המחשב,

      ואין לו פנים, אין לו אישיות  והוא לא אדם למעשה...אלא המקור לאנמנזה בלבד...

      והוא רק  נושא העבודה,

      והמוטיב העקרי הרי הוא...

      מהר וביעילות,

      לא הייתי באה בטענות לאותו הרופא, כי אני יודעת ומכירה מקרוב את הבעיה, זאת המערכת שהופכת ומאלצת גם רופאים שהם עדיין בני האדם להפוך למכונות חסרות רגש, מגבילה אותם בזמן, מלעיטה בכמות הפציאנטים , מגבילה באיכות השירות שעליו לתת, כי יש קנסות על חריגה של בדיקות יקרות הערך שעולה  למערכת,

      והייתי אומרת בפשטות, שנתננו לזה יד,ואנחנו אשמים...

      כי אומרים שהדג מתחיל להריח מהראש,

      והיום איך שנראית מערכת הבריאות שרק בעלי הממון יכולים  לקבל את הרפואה הכי טובה וגם תשומת הלב הראויה אז ...

      דרשני

      תודה על הפוסט  המקסים,

      לילהטוב

        26/12/07 23:44:

      "מאיפה הוא ידע שמתוק יכול להיות תרופה?"

      הוא יודע כי הוא מכיר אותך... ואוהב אותך.... ובטח גם בגלל שהוא בטח אבא...

      והעיקר שחזרת לפרופורציות שזה הכי חשוב.

      וככה אני לא נכנסת בכלל לנושא הכאוב של הרפואה בישראל.

      לילה טוב, חמדתי. 

        26/12/07 21:43:

      נכון. קשה להם לרופאים, הם עובדים שעות לא שעות לפעמים תחת לחץ אדיר,

      אבל תמיד צריך לזכור, חייבים לזכור, שהאנשים שבאו אליהם הם אנשים שבגופם או בנפשם סבל.

      צריך לתת לו מענה. שחלילה המערכת לא תרפה את ידיהם, אלא תגבה את רוחם.

       

      שרק תהיי בריאה.

        26/12/07 12:24:

      אסרטיבית נהדרת שכמוך!

      אדפיס ואראה לאימי. אני עמלה הרבה

      כדי להפחית  יראתה מפני רופאים.

        

      תודה, יקירה

        26/12/07 11:52:

      כיף לקרוא את הסיפורים שלך. גם את זה, כמובן.

      את מתארת בחן ובפשטות מצבים מהחיים.

        26/12/07 10:00:
      רק שתהיה בריאה!
        26/12/07 09:53:

      מתוך נסיון מר בשנים האחרונות,: לצערי לא פגשתי ב5 שנים רופא בן אדם אחד.

       ברור שיש , אבל מתי מעט.

      אשמח לפגוש אחד שכזה .

       עצוב נורא.

       פוסט מאד חשוב אככב אם אקבל כוכבים..

      בינתיים אחד מליבי שרי

        26/12/07 07:26:

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2007-12-26 03:38:51

      הספקת? סיימת? הצלחת?  

      ואם שוקולד אז למה מריר?

      ההצלחה של הסוכרים להשפעה מעוררת על המוח תופסת לרגעים מועטים. אולי אצלך זה אחרת אבל אצלי יש אח"כ נפילה.

      נצטרך למצוא לעצמנו רופאים שימציאו לנו משהו מעורר יותר. ובינתיים נצטרך להסתפק במה שיש.

      בהצלחה . תודה. לילה טוב. רגע , את ישנת הלילה בכלל?

      תודה!

      כן, ישנתי איזה 4 שעות.

      שוקלד מריר - כי זה מה שאני אוהבת הכי הרבה.

      וכן: הספקתי והגשתי במערכת המקוונת.

        26/12/07 07:24:

      מאוד התעצבתי לקרוא מה אישה יקרה שכמוך צריכה לעבור (כרגיל).

       

      מזל שיש סוכריות ללא סוכר :) 

       

      צטט: סמדר * לנדאו 2007-12-26 00:56:35

      קראתי ותוך כדי קריאה רק רציתי לשאול אותך בסקרנות רבה...את בכללית או במכבי ואז נזכרתי וחשבתי שזה לא באמת משנה כי זה בעצם כול כך דומה. כלומר זהה...רמת השרות, המחויבות וההבנה שיש למולך "לקוח"....

       

      אבל אינטואיטבית כמו תמיד...מתאים עכשיו לכתוב פוסט על רופאים, על החמצה באבחון ועל מוות כתופעת לוואי לרשלנות..אז עד שהמוזה ואני נפגש עוברת בעניין בין המילים, בין השורות שבכרטיסך ובכיכר הקפה

       

      וגם במאוחדת כמו שמניה כתבה  כאן, וזה באמת לא משנה.

      זה גורף וחבל.

      לא הגעתי עד כדי דיון ברשלנות רפואית, אני מכירה גם סיפורים כאלה. שניים לצערי.

      אז את מוזמנת להרים את הכפפה ואני אצטרף לדיון.

      תודה סמדר

       

      צטט: .a.b 2007-12-26 00:11:17

      ניצה,

      סיפור גם מצחיק ודם עצוב, a-la שלום עליכם. אהבתי מאד.

       

      והמתוק פועל כתרופה לעצבים, אבל לא לשיניים.

      והוא גם טוב לריכוז בלימודים. כעת אני באמצע כתיבת עבודה בסוציולוגיה, קופצת כמו ילדה רעה כל שנייה לקפה, ותוך כדי מוצצת חטיף שוקולד מריר כדי לא להירדם האמצע. אני חייבת לגמור את העבודה היום כי הדד-ליין להגשה בעוד 9 שעות... לשון

      הספקת? סיימת? הצלחת?

      ואם שוקולד אז למה מריר?

      ההצלחה של הסוכרים להשפעה מעוררת על המוח תופסת לרגעים מועטים. אולי אצלך זה אחרת אבל אצלי יש אח"כ נפילה.

      נצטרך למצוא לעצמנו רופאים שימציאו לנו משהו מעורר יותר. ובינתיים נצטרך להסתפק במה שיש.

      בהצלחה . תודה. לילה טוב. רגע , את ישנת הלילה בכלל?

       

      צטט: ibl 2007-12-25 21:47:57

      היי ניצה היקרה

      את צודקת כל הכבוד לך אבל הרפואה והחינוך על הפנים וחבלך על זמן אולי בעוד 50 שנה

      יתחיל להשתנות ובמקרה הגרוע המדינה תיגמר ואז יגדו הייתה פעם מדינה.

       

      הרופואים הם פקדים משמעניין אותם הרישום והנהלים לכיסוי תחת.

      ומסמן וי והבא התור.

      והם בדרך כלל מנהלי מחלקות מרפאות ובתי חולים וכך גם נראה הצוות הרופים.

      מעטים מאוד הרופאים הטובים ונשארים כרופאים.

      ניצה הכי חשוב שלא נזדקק להם בכלל.

      העיקר  ה ב ר י א ו ת.

      דניאל

       

       

      אמן ואמן ותודה תודה. אני לא מסכימה אתך בכל והדוגמא שהבאתי לא משקפת את הכלל אבל יש מה לעשות בנדון. אתה מצטרף למפלגה שלי?

       

      צטט: ליאור רועי 2007-12-25 18:40:12

      את כ"כ צודקת שזה כואב.

      לפני כך וכך שנים היה לי חורף מלא מחלות.

      נכנסתי אל הדוקטור, שאל שתי שאלות, רשם אנטיביוטיקה ושילח אותי לדרכי.

      ככה חמש פעמים. אותו החורף. 

      בפעם השישית אמרתי לו "דוקטור, אולי תרשום לי ויטמינים?"

      "אני לא מאמין בזה" ענה המלומד.

      "אל תאמין, תרשום".

      החלפתי רופא.

       

      הגעתי לגב' מדהימה.

      שאלה אותי שאלות שלא ידעתי שאפשר לשאול.

      עשרים דקות תיחקרה אותי.

      חזרתי לשמוע תוך יומיים (אחרי שלושה חודשי סינוסיטיס..)

      לצערי היא נפטרה לפני שלוש שנים, אבל הקולגה שלה במרפאה מקסים לא פחות.

      קיצור, יש דוקטורים אנושיים. חבל שלא כולם.

       

      ואיך פ' ידע?

      אנחנו הרי יודעים שהוא מוכשר :-)

      איזה סיפור. שווה לחכות לתגובה אנושית מתוך בליל של אנשי מקצוע הצלחת למצוא את המתאים. והנה גם מתברר שיש תחליף.

      אהבתי את הסייפא שלך. אחמיא לו בשמך (:-

       

      צטט: אורדן, חגי אורדן 2007-12-25 11:58:40

      הפיתרון לכל זה הוא אחד ויחיד :

       

      תהיי בריאה !

       

       אז לא תצטרכי רופאים .... :)

      על זה נאמר, אמר ולא יסף. התמצית היא להיות בריא - נפש וגוף. קצת קשה לקבל את האמירה הזו כברכה, אולי בגלל פשטות המילים. תודה מקרב לב.

       

      צטט: גילי 32 2007-12-25 08:54:29

      כ'כ נכון ניצה ...

      באמת מאחלת לך שלא תזדקקי לאף רופא ..

      ובקשר למתוק גם אותי מרגיע שאני עצבנית..:-))

      אני יכולה להגיד לך שגם בקופ'ח שלי זה כך

      לא יודעת אם זה ינחם אותך..

      (((יום קסום )))) אהבתי את מה שקראתי...

      נחמת רבים צרת רבים. יהיה בסדר, העיקר שנהיה בריאים.

      תודה מתוקה

       

      צטט: איתן זקצר 2007-12-25 07:18:31

      משמח  שחזרת  לתאר  מציאות  ללא  סוזי  ומוסא.

      מה  שלומם?  חולים?  נו...  שיגיעו  ב 6 וחצי  לדוקטור  הזה....

      אהבתי  ואוהב *

      סוזי ומוסה שולחים ד"ש. הוא באבו כביר והיא לבד.

      הם בריאים.

      שש וחצי שעה טובה בכל מקרה ולכל דבר .

      תודה יקירי, אתה חבר כלבבי.

       

      צטט: mania-nim 2007-12-25 07:09:51

      זה לא אנושי ניצה.

      גם אני נתקלתי מזה בעבר.

      כיום, בקופח מאוחדת,

      הבדל של רבע שעה בין תור לתור

      וגם לא עומדים כל כך בזמנים.

      תמיד יש את אלה שרק בשביל מרשם

      או רק בשביל שאלה.

      ומצד שני, כשאתה "בצד השואל"

      קצת מבאס לחכות שכולם ייצאו בכדי לשאול.

      בעיה מורכבת לאללה.

      מסופרת בצורה מקסימה.

      בוקר טוב ושלא נצטרך אותם.

      רבע שעה בין תור לתור? הגזמת קלות. את מבינה שמדובר בתזמון של 4 דקות?

      אז גם במאוחדת זה ככה. טוב לדעת. אנחנו נמשיך להזדקק והלוואי ותהיה גם תרופה לסבלנות. בוקר טוב ישראל

       

      צטט: אישון 2007-12-25 03:20:37

      רגע..למה לא להחליף רופא ?
      בכלל עדיף ניתוח מאשר ביקור אצל רופא משפחתי- הוא מנחש והשני חותך Clean cut

      נו, אשר יגורתי בא. עצות. שלא נדע.... (:-

      תיכף התכוונתי למילה תיכף ומייד- יעני - עכשיו

       

      צטט: mai7@ 2007-12-24 23:58:16

       

       

       

      איך אפשר בארבע דק', גם להעביר כרטיס, גם לחכות שהמחשב יעלה את הנתונים, גם לשמוע את המטופל שאף פעם לא מצליח להסביר את עצמו (צריך ללמד שפה נוספת בבי"ס - השפה הרפואית), גם לבדוק, גם לאבחן, גם לתפקד כשהפציינט מקטר על התורים הבלתי נגמרים, וישנה פציינטית אחת שאפילו מתחצפת ומתקשרת להורים (*2700), וגם למצוא זמן להתעטש בין לבין כי אין לי זמן היום ללכת לרופא, שלי. שלי ??!!

       

      נשבר לי. אני מתפטר !!

       

      <מבלוגו של דוקטור X)

       

      באמת איפה הרופא של הקפה?

      את זוכרת שהיה כאן אחד כזה עם ביצת עין?

      תיכך אלך לחפש אותו.

      את אתו או אתי? עם שנינו ביחד?

      וכל אחד לחוד?

      פתאום אני מגלה שאת מצחיקה. נהדר. תודה מתוקה. אהבתי.

       

      צטט: maryb* 2007-12-24 19:46:59

      "כשאני מעוצבנת אני עסוקה בעצמי. פתאום אני שמנה ומכוערת, פתאום אני מאבדת פרופורציות." - כמה מוכר.....

      לטעמי צדקת בהחלפת הרופא, אין שום סיבה שנתפשר על "מקצועיות" מול "בן אדם" ואני שפתאום קבלתי הרבה "זמן אוויר" עם הרבה נושאי מישרה בעולם הרפואה כבר לא מוכנה לעשות פשרות כאלה, מחפשת את אותם האנשים שמשלבים את המקצועיות עם האנושיות...

      ועכשיו הולכת לתת לך כוכב ולי משהו ממש קטן ומתוק....

      רק בריאות. כבר אמרנו?

      ועל זה שיש דבר כזה שהוא הכלאה של בן אדם ומקצוע, אני בטוחה.

      תודה יקירה

      לילה טוב

       

      צטט: ג'ו מ 2007-12-24 16:40:41

      הי ניצה.

      מדהים איך שכתבת. הגעת לרופא בשביל להיות בריאה ו...יצא שכשיצאת היית צריכה תרופה בשביל להירגע.

      ויפה איך שתארת שהתרופות האמיתיות לחייך הסוערים הם האנשים הנפלאים שנמצאים סביבך בחיים. פ' האגדי שעוטף אותך מכל עבר ועבודתך המרתקת ובתוכה ינקלביץ' שבהחלט מעשיר לך את היום.

      ארטיק טוב - גם הוא יכול לפעמים להיות תרופה (במידה ולזמן קצר בלבד...)

      כמו תמיד - הכתיבה נפלאה.

      תודה איש, ידיד, יקר,

      הגעת למקומות הכי משמעותיים בחיים שלי. אנשים זה כל הסיפור.

       

      צטט: אסתי. 2007-12-24 16:11:33

       

      בתוקף עבודתי יצא לי לא פעם לשבת עם רופאים לאחר שעות הקבלה וככה לשמוע את הקיטורים. הם ככבני אדם. הסיבה שרופאים מומחים יוצאים לרפואה פרטית נובעת בדיוק מהסיבה הזו. מדיניות הרסנית של קופות חולים או בתי חולים לעמוד במיכסת מטופלים. כן ירבו כך ייטב לכיס. ככה זה. על כל מטופל שני יש קנייה בבית המרקחת. עסק זו המילה.

      הרופאים לעיתים קורסים. לי יש רופא משפחה מומחה ששם זין על ה "1 מטופל ל 20 שניות" ויושב עם כל מטופל 40 דקות לערך במלוא תשומת הלב.

      אין הרבה כאלה.

      הפוסט שלך שווה דיון ניצה יקרה שלי. את נבונה ואסרטיבית.

      אהבתי מאד את הישיבה שלך עם הזקן בספריה.

      אכן השאיר טעם מתוק.

      יופי של פוסט.

      כולנו אנשים. לכולנו חולשות ורגישויות. הפרנסה היא שק גדול של מחוייביות. אני נמצאת בקטגוריה של מתפרנסת ובלי לעשות חשבון של שעות. זה לא צו השעה. זה צו הכלכלה הפרטי שלי. זמני יקר, באותה המידה. ולכן, אני מודה שאני מבינה שכשלא מבינים זאת, אני נכעסת. נכעסת - גורמים לי לכעוס ולא בשל היותי כעסנית. אולי זה הגורם לאסרטיביות. ותודה שאהבת מה שאהבת. נחמתי בכך.  

       

      צטט: -תמר- 2007-12-24 15:52:41

      מרגיז מאוד, התזמונים של קופ"ח ואדישות הרופא.

      ומתוק זו תרופה מצויינת,

      כשאני בעיר גם מתפנקת על חצאי עיגולי מרמלדה צבעוניים.

      (או סתם סוכריות גומי בצורות דובונים/שיניים/דולפינים/מה שיש)

      היום כבר יותר טוב, נכון?

      היום? הבוקר, הלילה הפילו אותי לגמרי. בלי קשר. הווירוסים התנחלו לי במזוזה. תודה מתוקה שמתוק עושה לה כשמתוק לי מתוק גם לך.

       

      צטט: יהודית מליק-שירן 2007-12-24 14:13:35

      דבר ראשון כיכבתי את היופי הזה

      דבר שני כל פעם כשאני קוראת אותך את חודרת לי לנשמה עם הסיפורים שלך מהחיים. את אישה כלבבי יודעת לעמוד על שלה. ובעניין רופאים שהם אדם(שם קיבוצי) אלה שפגשתי בחיי היו מלאכים עם לב אדם, פגשתי גם בהמות רופאים שהיתה להם התנהגות גסה אל פציאנטים. וכאן ניצוש אני מצדיעה לך על האומץ להגיד דוגרי את מה שיש בפנים מבלי לחוס על אוזני השומע האדיש. כל הכבוד

      אוהבת

      יהודיתנשיקה

      כמו תמיד לאמת יש יותר משתי פנים ולמציאות פנים רבות. אני מתקוממת נגד עוולות מטבעי לאו דווקא בכל הקשור אליי. אולי אני אפתח משרד כזה אכפתניקים. לפחות יהיה לנו אכפ האחד מהשני ולהשומע ינעם.

      תודה יהודית על כל מילה שכתבת לי.

       

      צטט: איירבוס-max 2007-12-24 11:35:26

      "פתאום אני שמנה ומכוערת, פתאום אני מאבדת פרופורציות."


      הלו, ניצה!

      למה בלהעליב (ועוד את עצמך)?

      הרי לפני שנכנסת לדוקטור (זה שיש לו עוד דרך ארוכה להגיע לקרסוליים האנושיים של סוזי)

      היית כמו שאת:

      רזה, יפהפיה, ושומרת פרופורציות בכספת.

      אז זה שפספס את התור כשחילקו את השכל - הוא יהפוך אותך מכף רגל עד ראש?

      פ' שלך צודק, כרגיל:

      מתוק היא תרופה לכל מכאוב וחולי.

      איך הוא יודע?

      מעצם היותו כזה!

      נשמה,

      אתה מחניף לי. תודה רבה.

      לגבי פ' כל מילה בסלע.

      לפעמים אני חושבת שכתבתי רק כדי שתגיב לי (:-

       

       

      צטט: karenv 2007-12-24 09:44:43

      כל כך מזדהה, כל העצבים הקטנים האלו, בקצב המטורף של החיים, שאתה נאלץ יום אחד לשבת ולחכות בתור, ולריב עם אנשים זרים על מספר בתור, ופתאום האיש שרבת איתו לפני דקה הופך להיות החבר הכי טוב שלך, וביחד הופכים להיות יד אחת כנגד טיפשות של ממסד מטומטם. ואז אתה יוצא משם עם מרמור ועצבים, שלוקחים אותך למקומות שאסור להכנס אליהם - כמו המקום הפנימי הקטן הזה שהוא אתה עם עצמך , כעוס על עצמך בגלל השפעות חיצוניות מרגיזות. אני מנסה לפתור את זה במשהו קטן וטוב כמו לחזור הביתה עם שקית של מגף או חולצה חדשה. וזה מחזיר חיוך של אושר. שווה את זה.

      יקירה,

      התיאור שלך הוא בדיוק מה שאני חשה כשדברים כאלה מתרחשים במרחב שלי. ותודה על ההזדהות והאמפטיה.

       

       

      צטט: תמי ר 2007-12-24 09:22:50

      מסכימה עם הדיעה שגם הרופא מצוי בין הפטיש לסדן, ולמעשה לא אחראי למערכת זימון התורים.

      .. ואני  הייתי מפנקת את עצמי עם איזה זוג מגפיים או חולצה נחמדה. וגם שוקולד !

       

      במקרה הזה הרופא נותן את תוכנית התורים. בפירוש. אבל זה כבר לא משהו להתרגש ממנו. בעיה. נכון. ולהתפנק בסטייל כפיצוי לעוגמה, נראה לי רעיון מצוין. תודה תמיר

        26/12/07 00:56:

      קראתי ותוך כדי קריאה רק רציתי לשאול אותך בסקרנות רבה...את בכללית או במכבי ואז נזכרתי וחשבתי שזה לא באמת משנה כי זה בעצם כול כך דומה. כלומר זהה...רמת השרות, המחויבות וההבנה שיש למולך "לקוח"....

       

      אבל אינטואיטבית כמו תמיד...מתאים עכשיו לכתוב פוסט על רופאים, על החמצה באבחון ועל מוות כתופעת לוואי לרשלנות..אז עד שהמוזה ואני נפגש עוברת בעניין בין המילים, בין השורות שבכרטיסך ובכיכר הקפה

       

        26/12/07 00:11:

      ניצה,

      סיפור גם מצחיק ודם עצוב, a-la שלום עליכם. אהבתי מאד.

       

      והמתוק פועל כתרופה לעצבים, אבל לא לשיניים.

      והוא גם טוב לריכוז בלימודים. כעת אני באמצע כתיבת עבודה בסוציולוגיה, קופצת כמו ילדה רעה כל שנייה לקפה, ותוך כדי מוצצת חטיף שוקולד מריר כדי לא להירדם האמצע. אני חייבת לגמור את העבודה היום כי הדד-ליין להגשה בעוד 9 שעות... לשון

       

      צטט: taya1 2007-12-24 08:24:33

      ברוב המקרים גם אם תלכי באופן פרטי ותשלמי ממיטב כספך, תאלצי להמתין שעות ארוכות בתורים מתמשכים.

      את חושבת שהרופא נהנה לעבוד עד 10 בלילה ? אין לו משפחה?

       

      טל- טל, אני לא בטוחה בעניין השר"פ, אבל מבינה שיש לך ידע וניסיון יותר ממני. אז על זה אין לנו ויכוח. ובאשר להנאות של הרופא או לחיי המשפחה שלו- אני לא לוקחת אחריות. זה המקצוע שלו. זה מה שהוא בחר כייעוד. זה לא ענייני. ענייני הוא אחד- לקבל שירות. האמת מאוד פשוטה- כבר התרגלתי להמתין בתור ונניח ששעה זה ממש כלום בחיים שלי. אבל המשמעות של קביעת תור ל-4 איש באותו המועד - נראית לי חמורה כמו גם 13 איש על פני שעה. סיטואציה שיוצרת מראש גרירה ואיחורים. אם כך בשביל מה נועד המיעוד מראש?

       

      צטט: פוקסי 2007-12-24 08:07:58

      ניצה את גדולה !

      כל הכבוד איך העמדת אותו במקום, נותר לי רק לקנא.

       

      אוי לא. זה, זה קורה לי לפעמים . אתה יודע אני צריכה להיות במוד מאוד מסוים. לכעוס באמת. אבל כמו שכבר כתבתי כאן ליעל, לא ברור לי מי מתוסכל יותר, אני או הרופא.

      תודה רונן

       

      צטט: levana feldman 2007-12-24 07:22:06

      ניצה יקרה

      גם רופאים במרפאות הפכו למעין פקידים של בירוקרטיה.

      אטימות. למרות המקצוע המחייב שלהם.

      ואני כן הייתי מפנקת את עצמי בשוקולד...

      בוקר נפלא !

      ומי כמוך שחרשה לאחרונה בשדות האלה יודעת. אני רק יכולה להצטער שתחושותיי הן נחלת עוד רבים. שלא נדע ושלא נזדקק

      שוקולד. כן. רצוי. לפעמים. את יודעת שאני מתמכרת בקלות.

      תודה

       

      צטט: sotra1 2007-12-24 02:39:11

      אולי אם היית מציעה סוכריה לרופא

      הכל היה נראה אחרת

      ?

       

       

      צטט: staph 2007-12-24 02:16:31

      ניצה יקרה,

      הבעיה לא מתחילה ברופא ולא נגמרת בו.

      אין ספק שמעצבן לשבת שעות בתור ועוד יותר מעצבן לחשוב שתקבל תשומת לב מלאה ומקצועית לבעיה ולמעשה לקבל 3 דקות של חצי תשומת לב.

      הבעיה שלי עם הסיטואציה היא לא שאת לא צודקת. את צודקת לגמרי, אבל "נפלת" על הבנאדם הלא-נכון.

      מס' האנשים שהרופא מקבל בשעה מוכתב מלמעלה.

      מלבד האנשים שקבעו תור מראש, "נדחפים" לתור עוד רבים ואומללים, שאיתרע מזלם וזקוקים לרופא מעכשיו לעכשיו. הרופא מחוייב לקבל גם אותם.

      הוסיפי לזאת את העובדה שהוא יושב שם - כדבריך - עד 10 בלילה אם לא יותר כדי לקבל את כל האנשים האלה, ואם ייקח לעצמו הפסקה של כמה דקות יסתכן באלימות פיזית מצד הממתינים.

      אין ספק שאין ביכולתו לתת תשומת לב נאותה בתנאים כאלה. אין ספק שלפחות חלק מההחלטות המקצועיות שיתקבלו יהיו ירודות מאוד באיכותן.

      ואת צודקת שאינך מוכנה לקבל זאת.

      אך, אנא, זכרי שמולך עומד אדם - אדם!! - שזו מציאות חייו האומללה והוא מנסה לשרוד את ימיו תוך מינימום פגיעה בחובותיו המקצועיות, מינימום פגיעה בחוקי הקופה הנוקשים המוכתבים לו (ונאכפים בצורה רודנית ביותר) ומינימום (בדר"כ דווקא זה יוצא מקסימום) פגיעה בבריאותו הנפשית והגופנית.

      אולי זה המקום לספר על ימי עבודה שהתחילו בשמונה בבוקר והסתיימו ב- 5 לפנות בוקר?  (מרפאה צבאית עורפית לחלוטין), או על תורנויות של 26 שעות שבתחילתן קיבלתי איתות מהשלפוחית והפורקן המתבקש הגיע רק בסופן (כי אין זמן ואוי ואבוי אם תלכי עכשיו ואח"כ כבר שכחת)?

       

      זה לא אנושי.

      לא כלפייך, כחולה

      ובטח ובטח שלא כלפיו, כרופא

      למה הוא מסכים לעבוד כך?

      רוב הסיכויים שמתוך חוסר ברירה.  

      יעל יקרה,

      את מביאה כאן חומרים רבים למחשבה מעבר להוויה הפרטית שהעלתי. היה לי מאוד ברור שאני מעלה נושא ברמה האישית והוא ציבורי ונוגע לכלל ובוודאי טומן בחובו פנים רבים ועל אותו משקל - פנים אנושיות רבות.

      מדובר באדם שזו לו מרפאה פרטית וקופ"ח מפנה אליו. הוא מתמחה באורטופדיה. הוא הודה בפירוש שהוא זה שקובע את הלו"ז. הוא גם אמר שיש מקרים דחופים שמשתרבבים ללו"ז ומשבשים אותו לחלוטין. לא מצאתי לנכון להכניס את כל השיח בינינו. אולי הייתי צריכה לעשות זאת. יצאתי משם ושאלתי את עצמי מי יותר מתוסכל- הוא או אני. וזו האמת.

      ותודה שנענית והגבת באופן הזה. מעריכה מאוד את דבריך והם לי עוד חומר למחשבה.

        25/12/07 21:47:

      היי ניצה היקרה

      את צודקת כל הכבוד לך אבל הרפואה והחינוך על הפנים וחבלך על זמן אולי בעוד 50 שנה

      יתחיל להשתנות ובמקרה הגרוע המדינה תיגמר ואז יגדו הייתה פעם מדינה.

       

      הרופואים הם פקדים משמעניין אותם הרישום והנהלים לכיסוי תחת.

      ומסמן וי והבא התור.

      והם בדרך כלל מנהלי מחלקות מרפאות ובתי חולים וכך גם נראה הצוות הרופים.

      מעטים מאוד הרופאים הטובים ונשארים כרופאים.

      ניצה הכי חשוב שלא נזדקק להם בכלל.

      העיקר  ה ב ר י א ו ת.

      דניאל

       

       

        25/12/07 18:40:

      את כ"כ צודקת שזה כואב.

      לפני כך וכך שנים היה לי חורף מלא מחלות.

      נכנסתי אל הדוקטור, שאל שתי שאלות, רשם אנטיביוטיקה ושילח אותי לדרכי.

      ככה חמש פעמים. אותו החורף. 

      בפעם השישית אמרתי לו "דוקטור, אולי תרשום לי ויטמינים?"

      "אני לא מאמין בזה" ענה המלומד.

      "אל תאמין, תרשום".

      החלפתי רופא.

       

      הגעתי לגב' מדהימה.

      שאלה אותי שאלות שלא ידעתי שאפשר לשאול.

      עשרים דקות תיחקרה אותי.

      חזרתי לשמוע תוך יומיים (אחרי שלושה חודשי סינוסיטיס..)

      לצערי היא נפטרה לפני שלוש שנים, אבל הקולגה שלה במרפאה מקסים לא פחות.

      קיצור, יש דוקטורים אנושיים. חבל שלא כולם.

       

      ואיך פ' ידע?

      אנחנו הרי יודעים שהוא מוכשר :-)

        25/12/07 11:58:

      הפיתרון לכל זה הוא אחד ויחיד :

       

      תהיי בריאה !

       

       אז לא תצטרכי רופאים .... :)

        25/12/07 08:54:

      כ'כ נכון ניצה ...

      באמת מאחלת לך שלא תזדקקי לאף רופא ..

      ובקשר למתוק גם אותי מרגיע שאני עצבנית..:-))

      אני יכולה להגיד לך שגם בקופ'ח שלי זה כך

      לא יודעת אם זה ינחם אותך..

      (((יום קסום )))) אהבתי את מה שקראתי...

        25/12/07 07:18:

      משמח  שחזרת  לתאר  מציאות  ללא  סוזי  ומוסא.

      מה  שלומם?  חולים?  נו...  שיגיעו  ב 6 וחצי  לדוקטור  הזה....

      אהבתי  ואוהב *

        25/12/07 07:09:

      זה לא אנושי ניצה.

      גם אני נתקלתי מזה בעבר.

      כיום, בקופח מאוחדת,

      הבדל של רבע שעה בין תור לתור

      וגם לא עומדים כל כך בזמנים.

      תמיד יש את אלה שרק בשביל מרשם

      או רק בשביל שאלה.

      ומצד שני, כשאתה "בצד השואל"

      קצת מבאס לחכות שכולם ייצאו בכדי לשאול.

      בעיה מורכבת לאללה.

      מסופרת בצורה מקסימה.

      בוקר טוב ושלא נצטרך אותם.

        25/12/07 03:20:
      רגע..למה לא להחליף רופא ?
      בכלל עדיף ניתוח מאשר ביקור אצל רופא משפחתי- הוא מנחש והשני חותך Clean cut
        24/12/07 23:58:

       

       

       

      איך אפשר בארבע דק', גם להעביר כרטיס, גם לחכות שהמחשב יעלה את הנתונים, גם לשמוע את המטופל שאף פעם לא מצליח להסביר את עצמו (צריך ללמד שפה נוספת בבי"ס - השפה הרפואית), גם לבדוק, גם לאבחן, גם לתפקד כשהפציינט מקטר על התורים הבלתי נגמרים, וישנה פציינטית אחת שאפילו מתחצפת ומתקשרת להורים (*2700), וגם למצוא זמן להתעטש בין לבין כי אין לי זמן היום ללכת לרופא, שלי. שלי ??!!

       

      נשבר לי. אני מתפטר !!

       

      <מבלוגו של דוקטור X)

       

        24/12/07 19:46:

      "כשאני מעוצבנת אני עסוקה בעצמי. פתאום אני שמנה ומכוערת, פתאום אני מאבדת פרופורציות." - כמה מוכר.....

      לטעמי צדקת בהחלפת הרופא, אין שום סיבה שנתפשר על "מקצועיות" מול "בן אדם" ואני שפתאום קבלתי הרבה "זמן אוויר" עם הרבה נושאי מישרה בעולם הרפואה כבר לא מוכנה לעשות פשרות כאלה, מחפשת את אותם האנשים שמשלבים את המקצועיות עם האנושיות...

      ועכשיו הולכת לתת לך כוכב ולי משהו ממש קטן ומתוק....

        24/12/07 16:40:

      הי ניצה.

      מדהים איך שכתבת. הגעת לרופא בשביל להיות בריאה ו...יצא שכשיצאת היית צריכה תרופה בשביל להירגע.

      ויפה איך שתארת שהתרופות האמיתיות לחייך הסוערים הם האנשים הנפלאים שנמצאים סביבך בחיים. פ' האגדי שעוטף אותך מכל עבר ועבודתך המרתקת ובתוכה ינקלביץ' שבהחלט מעשיר לך את היום.

      ארטיק טוב - גם הוא יכול לפעמים להיות תרופה (במידה ולזמן קצר בלבד...)

      כמו תמיד - הכתיבה נפלאה.

        24/12/07 16:11:

       

      בתוקף עבודתי יצא לי לא פעם לשבת עם רופאים לאחר שעות הקבלה וככה לשמוע את הקיטורים. הם ככבני אדם. הסיבה שרופאים מומחים יוצאים לרפואה פרטית נובעת בדיוק מהסיבה הזו. מדיניות הרסנית של קופות חולים או בתי חולים לעמוד במיכסת מטופלים. כן ירבו כך ייטב לכיס. ככה זה. על כל מטופל שני יש קנייה בבית המרקחת. עסק זו המילה.

      הרופאים לעיתים קורסים. לי יש רופא משפחה מומחה ששם זין על ה "1 מטופל ל 20 שניות" ויושב עם כל מטופל 40 דקות לערך במלוא תשומת הלב.

      אין הרבה כאלה.

      הפוסט שלך שווה דיון ניצה יקרה שלי. את נבונה ואסרטיבית.

      אהבתי מאד את הישיבה שלך עם הזקן בספריה.

      אכן השאיר טעם מתוק.

      יופי של פוסט.

        24/12/07 15:52:

      מרגיז מאוד, התזמונים של קופ"ח ואדישות הרופא.

      ומתוק זו תרופה מצויינת,

      כשאני בעיר גם מתפנקת על חצאי עיגולי מרמלדה צבעוניים.

      (או סתם סוכריות גומי בצורות דובונים/שיניים/דולפינים/מה שיש)

      היום כבר יותר טוב, נכון?

      דבר ראשון כיכבתי את היופי הזה

      דבר שני כל פעם כשאני קוראת אותך את חודרת לי לנשמה עם הסיפורים שלך מהחיים. את אישה כלבבי יודעת לעמוד על שלה. ובעניין רופאים שהם אדם(שם קיבוצי) אלה שפגשתי בחיי היו מלאכים עם לב אדם, פגשתי גם בהמות רופאים שהיתה להם התנהגות גסה אל פציאנטים. וכאן ניצוש אני מצדיעה לך על האומץ להגיד דוגרי את מה שיש בפנים מבלי לחוס על אוזני השומע האדיש. כל הכבוד

      אוהבת

      יהודיתנשיקה

        24/12/07 11:35:

      "פתאום אני שמנה ומכוערת, פתאום אני מאבדת פרופורציות."


      הלו, ניצה!

      למה בלהעליב (ועוד את עצמך)?

      הרי לפני שנכנסת לדוקטור (זה שיש לו עוד דרך ארוכה להגיע לקרסוליים האנושיים של סוזי)

      היית כמו שאת:

      רזה, יפהפיה, ושומרת פרופורציות בכספת.

      אז זה שפספס את התור כשחילקו את השכל - הוא יהפוך אותך מכף רגל עד ראש?

      פ' שלך צודק, כרגיל:

      מתוק היא תרופה לכל מכאוב וחולי.

      איך הוא יודע?

      מעצם היותו כזה!

        24/12/07 09:44:

      כל כך מזדהה, כל העצבים הקטנים האלו, בקצב המטורף של החיים, שאתה נאלץ יום אחד לשבת ולחכות בתור, ולריב עם אנשים זרים על מספר בתור, ופתאום האיש שרבת איתו לפני דקה הופך להיות החבר הכי טוב שלך, וביחד הופכים להיות יד אחת כנגד טיפשות של ממסד מטומטם. ואז אתה יוצא משם עם מרמור ועצבים, שלוקחים אותך למקומות שאסור להכנס אליהם - כמו המקום הפנימי הקטן הזה שהוא אתה עם עצמך , כעוס על עצמך בגלל השפעות חיצוניות מרגיזות. אני מנסה לפתור את זה במשהו קטן וטוב כמו לחזור הביתה עם שקית של מגף או חולצה חדשה. וזה מחזיר חיוך של אושר. שווה את זה.

        24/12/07 09:22:

      מסכימה עם הדיעה שגם הרופא מצוי בין הפטיש לסדן, ולמעשה לא אחראי למערכת זימון התורים.

      .. ואני  הייתי מפנקת את עצמי עם איזה זוג מגפיים או חולצה נחמדה. וגם שוקולד !

       

        24/12/07 08:24:

      ברוב המקרים גם אם תלכי באופן פרטי ותשלמי ממיטב כספך, תאלצי להמתין שעות ארוכות בתורים מתמשכים.

      את חושבת שהרופא נהנה לעבוד עד 10 בלילה ? אין לו משפחה?

       

        24/12/07 08:07:

      ניצה את גדולה !

      כל הכבוד איך העמדת אותו במקום, נותר לי רק לקנא.

       

        24/12/07 07:22:

      ניצה יקרה

      גם רופאים במרפאות הפכו למעין פקידים של בירוקרטיה.

      אטימות. למרות המקצוע המחייב שלהם.

      ואני כן הייתי מפנקת את עצמי בשוקולד...

      בוקר נפלא !

        24/12/07 02:39:

      אולי אם היית מציעה סוכריה לרופא

      הכל היה נראה אחרת

        24/12/07 02:16:

      ניצה יקרה,

      הבעיה לא מתחילה ברופא ולא נגמרת בו.

      אין ספק שמעצבן לשבת שעות בתור ועוד יותר מעצבן לחשוב שתקבל תשומת לב מלאה ומקצועית לבעיה ולמעשה לקבל 3 דקות של חצי תשומת לב.

      הבעיה שלי עם הסיטואציה היא לא שאת לא צודקת. את צודקת לגמרי, אבל "נפלת" על הבנאדם הלא-נכון.

      מס' האנשים שהרופא מקבל בשעה מוכתב מלמעלה.

      מלבד האנשים שקבעו תור מראש, "נדחפים" לתור עוד רבים ואומללים, שאיתרע מזלם וזקוקים לרופא מעכשיו לעכשיו. הרופא מחוייב לקבל גם אותם.

      הוסיפי לזאת את העובדה שהוא יושב שם - כדבריך - עד 10 בלילה אם לא יותר כדי לקבל את כל האנשים האלה, ואם ייקח לעצמו הפסקה של כמה דקות יסתכן באלימות פיזית מצד הממתינים.

      אין ספק שאין ביכולתו לתת תשומת לב נאותה בתנאים כאלה. אין ספק שלפחות חלק מההחלטות המקצועיות שיתקבלו יהיו ירודות מאוד באיכותן.

      ואת צודקת שאינך מוכנה לקבל זאת.

      אך, אנא, זכרי שמולך עומד אדם - אדם!! - שזו מציאות חייו האומללה והוא מנסה לשרוד את ימיו תוך מינימום פגיעה בחובותיו המקצועיות, מינימום פגיעה בחוקי הקופה הנוקשים המוכתבים לו (ונאכפים בצורה רודנית ביותר) ומינימום (בדר"כ דווקא זה יוצא מקסימום) פגיעה בבריאותו הנפשית והגופנית.

      אולי זה המקום לספר על ימי עבודה שהתחילו בשמונה בבוקר והסתיימו ב- 5 לפנות בוקר?  (מרפאה צבאית עורפית לחלוטין), או על תורנויות של 26 שעות שבתחילתן קיבלתי איתות מהשלפוחית והפורקן המתבקש הגיע רק בסופן (כי אין זמן ואוי ואבוי אם תלכי עכשיו ואח"כ כבר שכחת)?

       

      זה לא אנושי.

      לא כלפייך, כחולה

      ובטח ובטח שלא כלפיו, כרופא

      למה הוא מסכים לעבוד כך?

      רוב הסיכויים שמתוך חוסר ברירה.  

        24/12/07 02:05:

      שלא נזדקק באופן קבוע , את מתכונת?!

      אני מאד מאחל לנו שלא...מחייך

       

      שתהיה שנה חדשה נפלאה,

      דובי

       

       

       

      היי דובי,

      מה שלומך?

      שלא תזדקק.

      זה לא ייאמן כמה שדברים כאלה מקוממים אותי.

      תודה לך על ההזדהות.

        24/12/07 01:24:

      סיפור מהחיים,

       על כל צעד, אנחנו נתקלים באנשים שמתיחסים בזלזול לעצמם ולמה שהם עושים.

      יפה שהיה לך את האנרגיה, לא לותר ולהתקע מול יחס מזלזל,  ולדרוש להגיע לרופא שלוקח את עצמו ברצינות.

      דובי