כותרות TheMarker >
    ';

    על הספסל

    ארכיון

    לא מבריק, אבל אכפתי (אנחנו, אנשי האמצע) - תשובה לשלמה קראוס

    4 תגובות   יום שני, 28/5/12, 10:21

    (עבר אמנם עשור ימים מאז דבריו של קראוס, ועל המדינה (והעולם) סערו מאז כמה וכמה דברים אחרים, אבל הנושא הזה עדיין (צריך להיות) בכותרות, ואין מה לעשות, ודברים צריכים להיאמר).

     

    לפני כשבוע וחצי הביא שלמה קראוס (הכסף לא יציל אותי, ynet, 17.5), דברים שאולי יש בהם כוונות טובות, אבל יש גם מן סילוף ויוהרה כלפי אלה שהוא טוען שהוא פועל לטובתם. 

     
    קראוס טוען שלמעשה גורלו של חשבון הבנק של מנקה הרחובות תלוי בשלו לא פחות מאשר ששלו תלוי בחשבון הבנק של מנקה הרחובות. אבל לקראוס נוח להשתמש בקצוות של החברה, כדי לשטוח את משנתו. כאילו לא קיימים אנשים אחרים בין מטאטא הרחובות, אנשים שלא גומרים את החודש, שמרוויחים שכר מינימום או פחות, או כאלה שעוסקים מדי פעם בכתיבת מאמרי עיתונות בתשלום ומעבודות דחק אחרות. בין האנשים האחרים האלה נמצאים גם טכנאים בבתי חולים, מורים, עובדים סוציאליים, מוכרי ספרים, עורכי לשון ועוד הרבה אנשים, עשרות אלפים, שלא מרוויחים שכר מינימום, לא את השכר הממוצע במשק, ובטח שלא את השכר החלומי ששלמה קראוס מרוויח כעת, שכר שקראוס "הבין שאין ברירה אלא להרוויח כדי להמשיך ולשרוד". אותם אנשים מרוויחים את השכר החציוני – בין 5 אלף ל-6 אלף ש"ח, ולמעשה מהווים את מרבית האוכלוסיה, מבחינת פילוח המשכורות. הם השורדים האמיתיים, שקולם נבלע בין אלה שאין להם מספיק ושבאמת לא גומרים את החודש, לבין אלה שיש להם הרבה אבל עדיין חשים שהם יכולים להטיף מוסר לאלה שאין להם מספיק, כהגדרתם. זה לא אומר כמובן שלא אכפת להם. בין האנשים האלה יש כאלה שהם בעלי מוחות מבריקים ויש כאלה שלא. ביניהם יש כאלה, גם טכנאים בבתי חולים וגם שוטרים, שעושים את עבודתם נאמנה, בלי להתייחס בזלזול או להכות אנשי שמאל בהפגנות. אמנם, יש משהו בסברה שאומרת שאלה שמתייחסים בזלזול לעבודתם ולאנשים שהם מקיימים עמם אינטראקציה בעבודתם, עושים זאת מתוך תסכול כלשהו, הנובע מכך שאינם מרוויחים מספיק. אבל כאלה שמזלזלים בעבודתם אפשר למצוא גם בכל חתכי האוכלוסייה, עשירים כעניים כאחד. זה עניין של הרגשה.

     

    הסיפור האישי שלי לא מרגש כמו זה של שלמה קראוס. יש לי שני הורים, אני וזוגתי חיים יחד. בלי ילדים, עדיין. שני חתולים. לא התחלתי את דרכי בעבודות מזדמנות כעיתונאי פה ושם, אלא פשוט עבדתי, כי צריך. עבדתי בעבודות שחלקן יכולות להיחשב כלואו-טק אמיתי, אבל זה לא מנע ממני להמשיך לחשוב וזה לא מנע ממני שיפסיק להיות לי אכפת. גם אחרי שהתחלתי לעבוד כעורך לשון במשרה מלאה, במשרד, ב"מגדלים גבוהים ומפוארים", זה לא גרם למוח שלי להיות מבריק פחות, למרות שהשתכרתי כפחות ממחצית משלמה קראוס ובעלי מוחות "דומים" לו, שרק העובדה שהם מרוויחים את הסכום שהם מרוויחים, גורמת להם להיות אכפתיים, דאליבא קראוס. כל זה לא מנע ממני גם לפתוח בלוג שמשמש כתב עת מקוון לשירה, שבו אני מפרסם שירים של משוררים לא מוכרים בעיקר, לצד הערה פרשנית לכל שיר, במטרה לקדם את השירה שאני מאמין שהיא טובה, ולקדם את השירה העברית הצעירה בכלל. כל זה לא מנע ממני גם להיות שותף למאבקים חברתיים שהיו חשובים בעיניי. זאת בנוסף גם לנסות וליצור משלי עד להשלמה של קובץ שירים שני, שראה אור החודש.

     

     

    יש ברירה אחרת מאשר להשתכר משכורת בעלת חמש ספרות. לא צריך אותה כדי ל"התנקם" בטכנאי בית החולים או "להראות" לשוטר האלים או לתושבי שכונת התקווה שאם היו מרוויחים פי שתיים או שלוש ממה שהם מרוויחים, הכול היה אחרת. אפשר גם לעבוד ולהשתכר שכר שאולי לא מספיק כדי להכניס את הילדה לגן הכי טוב שאפשר, שלא מספיק כדי לצאת כמה פעמים בשנה לחופשה, אבל עדיין שכר שמאפשר לשרוד, ואולי קצת לחסוך. כאמור, יש רבבות אנשים כאלה. הם עובדים 8‏-17 כל יום, לפעמים יותר, לפעמים עובדים קשה מאוד, כל זאת בלי לזלזל בעבודה שלהם, כי זה האופי שלהם.

     

    עדיין, כשיראו את תלוש המשכורת לא יבינו לאן נשדדו כל השעות הנוספות שעבדו בחודש שעבר. עדיין לא יבינו למה יוקר המחיה בארץ, כל כך גדול וממשיך להתייקר באופן מטורף בשנים האחרונות, למה המסים כל הזמן עולים, כל זאת ללא יחס כלשהו לגובה המשכורת שנכנסת לבנק. חלקם ימשיך להיות אכפתי וחלקם אף יפעלו לשינוי המצב, ללא שום תלות במה שנכנס להם, או למטאטא הרחובות, לחשבון הבנק. עדיין, יש להיאבק למען חוסר השוויון שקיים פה, כל זאת תוך שמכבדים אחד את השני.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/7/12 18:01:
      לא ידעתי כל כך מה להגיד אבל חזרתי לפה בשביל בכל זאת להגיד משהו. יש אנשים שלהגיע למצב של שכר מינימום ( כמה זה, ארבעת אפלים שקלים? )זה החלום שלהם, זו משאת הנפש שלהם. עם השאר הם כבר יסתדרו. שמעתי היום ברדיו שיש "רק" שבעה אחוזי אבטלה בישראל. שקר וכזב. רבים לא פונים לשירות התעסוקה ולביטוח לאומי כי הם יודעים מראש שמה שהם לא יעשו ישימו להם מקלות בגלגלים. ומכיוון שהם לא פונים, אוטומטית הם יורדים מן הסטטיסטיקה של המובטלים. מה שעוד "מוריד" את אחוזי האבטלה אלה הקורסים להכשרה מקצועית מטעם משרד העבודה והרווחה. מי שנמצא בקורס כזה ( ומקבל דמי אבטלה או הבטחת הכנסה) גם כן לא נכלל במצבת המובטלים. הקורסים ברובם לא באמת עוזרים למצוא עבודה אחר כך.
        2/6/12 18:50:
      שי, כתבת יפה וחשוב. תודה. ובכל זאת הפריע לי הצורך לתקוף את קראוס שוב ושוב. בשביל מה? דודי נתן
        28/5/12 17:52:

      אני יכול לצטט, אבל בעצם - כבר הזכרתי מקומות כאלה בגוף המאמר.

       

      סליחה, האם אתה יכול לצטט משפטים שבהם יש יוהרה וסילוף מצדו של שלמה קראוס כלפי אנשים כמונו (גם אני עורכת לשון שמשתכרת רע)? קראתי אותו, וקצת קינאתי בו, אבל לא זכורים לי הדברים שאתה מתאר.