אחרי שנרגענו מאופוריית הסלולר, התקשרנו לחברות סלולר שכלל לא היינו מנויים בהם ודרשנו להתנתק, עברנו חברות סתם כי יכולנו, נקח נשימה עמוקה ונבין שאנו עוד רחוקים ממצב אידאלי.

אין ספק שנעשקנו על ידי חברות הסלולר. ברור, שכשחברות הסלולר איבדו חצי מערכם בעקבות פתיחת השוק והפיכתו לתחרותי - ההסבר היחיד הוא שהחצי שנעלם היה הרווח המונפוליסטי של החברות. כלומר, הם גבו יותר כי הם יכלו. אך המאבק לא תם. אסור לנו לשכוח שמחירי מוצרי החשמל והחשמל, דלק, רכב, והרשימה עוד ארוכה, רחוקים מלהיות תקינים.  

על מנת לפתור לא מעט בעיות בתחום יש להפנות את תשומת הלב למנופול הגרוע ביותר במדינה - המדינה. לשם המחשת העניין אביא את הדוגמא הבאה, על אף שאני בטוח שיש עוד אין ספור סיפורים דומים. אני נוהג ברכב משנת 94 שהביאו לי הורי. הרכב לא יעיל בצריכת דלק בלשון המעטה, ואני יותר מחפץ להחליפו. עלות הנסיעה ברכב גבוהה מאד מכיוון שהמדינה גובה מס מופרך על דלק. אגדיל לעשות ואומר שאני אפילו מבין את רצון המדינה לגבות מס שכזה, בין היתר, להפחית צריכה וזיהום.

אם כן, מה אעשה על מנת להפחית את הוצאות הנסיעה? לכאורה התשובה פשוטה, אלך ואקנה רכב קטן וחסכוני. אך גם על רכב חדש המדינה גובה מיסוי מופרך. יוצא, שלאן שלא אפנה המדינה מקבעת אותי עם מיסוי מופרך. לא אקנה רכב חדש אשלם, אקנה רכב חדש, גם אשלם, ורק המדינה מרוויחה. אדישות המדינה כלפי האזרח באה לידי ביטוי בכך שכשם שהמדינה אפשרה (בחוסר רגולציה של השוק) במשך שנים לאזרח לחשוב שגביית 60 אגורות לדקת שיחה זה סביר, המדינה מקווה שגם נחשוב שלשלם 120 אלף שקל עבור טויוטה קורולה זה הגיוני, ואין הדבר כך!

אני מכיר בכך, כי בניגוד לחברה פרטית שבה הרווחים הולכים לעובדי החברה ובעלי המניות, כסף שמוזרם למדינה לכאורה חוזר לאזרח, ובכך ניתן לטעון להבדל בין שני המצבים. אבל המצב הוא רק לכאורה. ניתוח פשוט מראה שעל כל שקל מס שיוצא על רכישת רכב, הרוכש רחוק מלקבל את השקל הזה בחזרה. המס שנגבה בגין רכישת הרכב מועבר, בין היתר, לאוכלוסיות שלא קונות רכבים וגם לא עובדות. אם כך, יוצא שמוטל מס על אוכלוסייה מאד מסוימת - מעמד הביניים. היינו, המעמד שעובד למחייתו וזקוק לרכב להתנייד. וחמור באותה מידה, פועל יוצא של השיטה לעיל, הינו שבעל רכב יוקרה משלם מס (מבחינת אחוזים) הדומה למי שקונה טויוטה קורולה, שוב חוסר צדק משווע.  

הפתרון שאני מציע הינו מיסוי פרוגרסיבי חזק לרכבים. כלומר, רכבים קטנים-בינוניים צריכים להיות ממוסים בצורה כמעט אפסית. יש לזה תועלת סביבתית ובטיחותית רבה (בהחדרת הטכנולוגיות החדשות ביותר לצי הרכב בארץ) וכמו כן, זהו הרכב שמעמד הביניים באמת זקוק לו, מעמד שגם למידנה אינטרס לשמר. 

לסיום, אני רוצה להזכיר שהורגלנו לחשוב שהמצב הנוכחי נורמלי. כיום, בתחכום רב גורמים לנו להתמקד בחברות הסלולר בתקווה שנשכח מה שהמדינה עושה לנו. אני מקווה שנצא מהמפכה הסלולרית, לא רק עם חשבון סלולרי מוזל יותר, אלא עם ההבנה שאפשר אחרת בעוד תחומים רבים.