אוי אלוהים שלי, אני כל כך עייפה מזה. אני יושבת בבית של קפה וקוראת נייר של חדשות ורואה איך אמריקה משתלטת על זה, כאילו, בצורה טוטאלית, אתה יודע? בהתחלה זה כאילו לייק דה והלו, ובתוך הסוף הגעתי למצוא לגמרי שונה שפה עם כל מיני המצאות ועיוותים, אתה יודע? באמצע של פייג' סיקס הם אומרים שיש הרבה עבודה לעשות ויש הרבה דברים לגמור, מה הזיון, זה שפה זה? הם חייבים להיות מתלוצצים. אני קוראת זה ויוצא אדים מאוזניים שלי. אני לא יודעת אם בבית של קפה נותנים את ניירות של חדשות בשביל חופשי אבל אני מקפלת אחד ושמה את אותו בתיק יד, ליד הליפסטיק והאייליינר והארנק שכבד מרוב מטבעות של עודף. אני קמה למעלה, יוצאת החוצה, צולבת את הרחוב, מגיעה הביתה, מדליקה את המרתיח ולוקחת מקלחת, נראית כמו מיליון דולר, כמו ענן עם קו של כסף, כמו הדבר הכי טוב מאז שלחם נפרס.
 
אני מוצאת את זה מעצבן. האמריקנית חדרה לנו פנימה ומתחילה להילחם בערבית, אינעל דין דינקום. מצד אחד בוש, מצד שני כוש. אף אחד לא עושה דברים, כל הדברים צריכים להיעשות. ספרים צריכים להיקרא. גופות צריכות להיגרר. דלתות צריכות להינעל. שום דבר לא קורה, הכל נגרם. הוא גורם לי לאהוב אותו, הבוס גורם לי לעבוד קשה יותר, הקפה גורם לי להרגיש טוב בבוקר. בתיק היותר גרוע: מוזיקה עושה לי רגיעה, השמיים הם בלי סוף, אין חדשות טוב חדשות. כל דבר חדש הופך לקריאת התעוררות, כל שמוק נהיה ממזר, כל פיצוץ מפחיד את הגיהינום מחוץ לאנשים.
 
אבל בואו נחתוך את החרא, אנחנו נורא אוהבים להרגיש אמריקאים, אנגלים, אוסטרלים, אפילו אירים. במדינת השכל שלנו אנחנו כבר לא פה. כיף ללגום על בירה טובה, לנסוע מהר כמו ברק, לחשוב שמרחיבים את רחוב קפלן לכבוד איזה ביקור של קינג-קונג. אנחנו לא יכולים להשתחרר משחקנים צחורי שיניים שמביטים למטה עלינו ממסך הכסף ומדקלמים אינגיליזית בלשון אמם הרהוטה. אישית, אני מוצאת את זה מאוד מכעיס. כלומר, זה גורם לי להרגיש מעוצבנת. כאילו, אתה יודע למה אני מתכוונת, כלב.
 
האנגלית מבריגה אותנו, מקשקשת אותנו, למרות שאנחנו רק מגרדים את התחת של החבית. נורא קול להיות קול, ממש הוט לראות יס. אנגלית זה הדיל הכי טוב בעיר, זו הפצצה, זה לייק סו אין. כוס אוחתו, איפה אתם חושבים שאתם חיים? אינעל רבאק, שופופו מסביב, השמש זורחת באמצע ינואר ובתל אביב אין אף סאבוויי. אנחנו בחור ההוא, שו איסמו, המידל איסט. כאן אין פריקים, יש פקאצות. אין סלאטס, יש שרמוטות. שום דבר לא פאן, הכל מעפן. וואלה, זה וואחד דבר, לשכוח שאנחנו יענו ערבים, הרבה יותר מלייק אמריקאים. איך באו הבלונדינים האלה וחיפפו לנו את שפת בני דודנו, איך עברנו מבאקלוואה לסאנדיי, איך הערבית שלנו אשכרה הלכה פייפן, אללה ירחמה.