דהרמה  הביטה כה וכה,  מסדרון הדלתות נותר כשהיה. אינספור דלתות אדומות וזהות ובידה נותר המפתח האחרון .

מר קרמוב ,פנתה דהרמה אל הינשוף בנסיון לקבל איזה שהוא  רמז "אינני יודעת כיצד  למצוא את הדלת שמובילה אל הדרך שתוציא אותנו מפה ,האם תוכל לעזור לי למצוא את הדרך הנכונה? 

" אינך מוצאת את הדרך הנכונה  דווקא משום שאת מחפשת אותה", ענה הינשוף כלאחר יד. " כל מי שיש טיפת בינה בקודקודו יודע שבכל מקרה זה  תמיד בזבוז זמן לחפש.  את מה שידוע אין טעם לחפש שהרי הוא כבר ידוע ואת מה שאינו ידוע וודאי שלא ניתן לחפש כי אינך יודעת אפילו מה לחפש.  לכי באומץ ,הפעילי את מוחך ולבך והיי סמוכה ובטוחה שתגיעי למקום שאליו את צריכה להגיע".

דהרמה המשיכה לפסוע במורד המסדרון מהרהרת בדברי הינשוף כשפרפר שכנפיו מנוקדות בצהוב חלמוני, חלף על פניה והשתחל דרך חור המנעול של אחת הדלתות . אם זה אינו סימן לכך שזו היא הדלת שעליה לפתוח הרי שאין סימנים כלל, הרהרה דהרמה והשחילה את המפתח האחרון בחור המנעול.

החדר השלישי נתגלה כשדה צבעוני שרצפתו הייתה עשויה מרבד ירוק של דשא טרי ועליו צפופים שלל פרחים צבעוניים דקיקים ועדינים ומכיוון שכל עלה כותרת היה בצבע אחר, לא ניתן היה להבחין מתי פרח אחד נגמר ואחר מתחיל. דבורים זעירות התעופפו בינות לפרחים ובזמזום עליז אספו צוף בחריצות הרמונית מאורגנת .

איזה יופי קסום התפעמה  דהארמה

יופי קסום ?? חרחר העורב ,אולי אם את כבשה ,פרחים  כמו חול ואין מה לאכול .

"זמן רב חלף מאז שראיתי אור שמש כה בריא ומעורר מחשבות" אמר הינשוף ,התעופף  ונחת על אחד מענפיו של שיח גבוה , אחר שלף מתרמילו את ספרו עב הכרס ושקע בקריאה.

חייב להימצא  פה מישהו , אמרה דהארמה, היא פסעה על קצות בהונותיה לבל תפגום בפרחים העדינים וסקרה את סביבותיה. היות שהחדר היה די קטן חיש מהר הגיעה אל מרכזו של החדר, בו  צמחו במעגל תריסר פטריות לבנות שכובען מעוטר בכתמים אדומים ויצרו רחבה עגולה שנראתה כמו קרחת יער (שוודאי לא הייה הביטוי הנכון, אבל על קרחת חדר לא שמעה מעולם ), נראה כי אין פה נפש חיה ..אמרה דהרמה באכזבה.

"בזבזת את המפתח האחרון בטיפשות מוחלטת! אין פה שום דבר ראוי למאכל רק פטריות  עלובות , רטן  העורב ותלש בזעם אחת מן הפטריות .

"הנח לי , חי\ה גסה שכמותך",לתדהמת כולם, הייתה זו הפטריה שזעקה. הכתמים על כיפתה האדימו מכעס ,היא זינקה מטלפיו של העורב והחלה מקפצת כקפיץ  בינות אניצי הדשא. העורב נותר מופתע רק לרגע ואחר דלק בעקבות הפטרייה המנטרת  מנסה ללכוד אותה  בזינוקים חטופים.

דהרמה התבוננה בתדהמה במחזה שהיה כה  מוזר עד שאפילו הינשוף הפסיק את קריאתו והטה את ראשו הצידה ,בוחן את המתרחש במבט מעמיק וסקרן.

קול המית זמזומים הלכה והתגברה בחלל החדר ,הדבורים  החביבות שעד לפני רגע עמלו בנחת הפכו לנחיל עצבני העולה לגובה  וקורא " אזעקה". הן סמנו את העורב כיעד ועטו עליו, בסופה עזה של זמזומים.

העורב נופף  בשק היוטה שלו בכל כוחו בניסיון להרחיק את יריבותיו  העוקצות מעליו , לבסוף נפל על הארץ  מליט את פניו בידיו  ,תפסיק לצחקק לך שם, צווח לעבר  הינשוף ועשה משהו מועיל עם הבלוטים שלך, לשם שינוי ".

"היית צריך להפעיל את הגבינה המותכת שבתוך ראשך לפני שנחפזת לקטוף פטריות, אולי ילמד אותך הדבר להפסיק לחשוב מתוך הקיבה", ענה קרמוב וחיוכו נמתח על פניו

"אינני אשם" ,העורב ירד על ברכיו מפנה את תחנוניו פעם אל הינשוף ופעם אל עדת הדבורים, "הייתי רעב , אין זה מומלץ לחשוב כשאתה רעב משום שידוע שהמחשבות מרוקנת את הקיבה ", דבריו אלו לא עשו כל רושם על הדבורים שהפכו מרושעים מאוד ופתחו במתקפה  זועמת . "אחח-אחחחח    ....... דייי איי דיייי  בבקשה", התחנן העורב והחל  מגלגל דמעותיו כאבנים במדרון תלול .

" ואת ? פנה אל דהארמה,  מתכוונת לעמוד לך שם ולהתפעל מהנוף בעוד שהן הופכות את בשרי לבצק?  סלקי את השדות המעופפות  האלו ממני". פניו של העורב כבר הפכו נפוחות כבלון ודהרמה החליטה להיחלץ לעזרתו,"אני אנסה לדבר איתן  ,אבל רק אם תבטיח להתרחק מצרות ולא לאכול שום דבר עד שנגיע לארמון".

"מבטיח, התחנן העורב, מבטיח, מבטיח! אני מעדיף למות ברעב מאשר מן המפלצות הזעירות".

דהרמה צעדה לעבר זירת הקרב מגלגלת במחשבתה משפט פתיחה ראוי לשיח עם דבורים כשנתקלה לפתע בדלעת גדולה שעמדה על אם הדרך, הדבר לא היה מעורר את תשומת לבה אלמלא ראתה דלת קטנה שנחצבה במרכזה ומה רבה הייתה תדהמתה של דהרמה משפתחה את הדלת הזעירה וגילתה בתוך חלל הדלעת הנבוב, על ערימת זרעים שיבשו זה מכבר ישנה מכורבלת , פיה קטנה.

שיערה היה כתום ומסולסל בתלתלי משי רכים. פניה נצצו כמכוסות באגלי טל, אפה קטן ככפתור וכל תוויה משורטטים בשלמות זעירה. דהארמה הנפעמת הושיטה את ידה ונגעה בפלא העדין  והפיה פק'חה את עיניה  שזרחו בטורקיז ומבען אומר רוך אינסופי .

" הייתה זו שינה עמוקה" ,אמרה הפיה והזדקפה  בתוך הדלעת ומתוך שמלתה הירוקה הדקיקה,מתחה שתי כנפיים קטנות ומושלמות, היא הבחינה בדהרמה וחייכה , "סוף סוף הגעת !  לקח לך זמן כה רב".

 למן הרגע הראשון חשה דהרמה חיבה גדולה לפיה הענוגה, וכיוון שרגשותיה הציפו אותה רק שאלה," זה הגן שלך " ?

"אינו שלי, אבל אני יצרתי אותו. הייתי צריכה להעסיק את עצמי במשהו בזמן שהתמהמת כל כך" , אמרה הפיה  בנימה של טרוניה .

העורב נהם נהמה גרונית ממושכת , "את מוכנה לדחות את שיחות הנימוסין? הן כבר ניפחו אותי לגמרי, מותי קרוב אלי מחיי ".

דהרמה נזכרה בעורב הנתון במצור ,ומיד שאלה "האם יצרת גם את הדבורים?

"וודאי", השיבה הפיה , "הן ידידותי הטובות ביותר ".

"הצילו הצילו הצילו", זעק העורב

הפיה מחאה  קלות בכנפיה   ועדת המזמזמות פנתה אל הפיה כחיילות ממושמעות

"בוקר אור ידידותי הטובות

"לא היית מאמינה באיזה רוע ובאיזה זדון תקפו אותי " ידידותיך הטובות  ",  התלונן העורב אצל הפיה

, מה עולל הייצור הזה? "

" לא עוללתי דבר, ילל העורב.

"הוא ניסה לבלוס את ברטה", עלה גל זמזומים

אני מזועזעת.... , נרעדה הפיה, ברטה המסכנה. הרי זה נורא ... איך יכולת? 

אני חוששת שכל העניין כולו , מקורו באי הבנה  ניסתה  דהרמה  להרגיע את הרוחות ,הרעב הציק לו כל כך עד שהעביר אותו על דעתו,

איזו חוצפה... כל עוד אתה בחדר הזה אתה אורח וחובתך להתנהג בנימוס

אין טעם לדבר אליו , הראש שלו חלול , אמר הינשוף והחווה קידה אל הפיה

." גם אתה שותף למזימה ?", פנתה הפיה אל הינשוף?

"אין כלל מזימה " , גיחך הינשוף  , "חייבת את להבין כי ייצור מכוער זה ניחן בחשיבה הרדודה ביותר שניתן להעלות על הדעת "

 "אכן כן " נחפזה דהרמה לומר, "רק מאיוולת ניסה לאכול את הפטרייה "

זה נכון ,אני מטומטם לגמרי , עכשיו סלקי את המטורפות האלו ממני

הפיה מחאה בכנפיה והדבורים התעופפו מעמדותיהן ונעלמו משם

ההתנהגות הגסה של החבר שלך פנתה הפיה לדהרמה בנוסף לאיחור המזלזל שלך גרמו לי להיעלב עד עומקי נשמתי , אני יצור רגיש ושברירי.

 יצור רגיש ושברירי, המנהל צבא של רוצחות שמנות ותאבות דם ", גיחך העורב .

"אם את מצפה שפיה בעלת כבוד עצמי תסלח לך עלייך להעניק לה מתנה ", אמרה הפיה.

דהרמה נזכרה בעגילי הפרפר שקיבלה מרוזלינדה והסירה אחד מהם ,היא הושיטה אותו לפייה , "האם כעת תסלחי לנו, יקירה ? "

עיני הטורקיז של הפיה נצצו כשהביטה בתכשיט, "וודאי שאני סולחת, זו המתנה המקסימה ביותר שקיבלתי אי פעם". היא התעופפה ללחייה של דהארמה ובשפתיה הקטנטנות, רפרפה נשיקה שהייתה רכה ממשי.

 "סחטנית ערמומית!"זעק העורב וקיפץ על מקומו ונראה  ששכח את הבטחתו כבר בעת שהגיד אותה.

"חצוף! ",פיות הן ישות טהורה שבטבעה הפנימי, אין דבר פרט להרמוניה ולאהבה טהורה. הענקת מתנה  לזערוריות היא  מסורת מכובדת במשך מיליוני שנים ואי אפשר להאשים זערוריות בטבען ההולך שבי אחרי כל דבר נוצץ", אמרה הפיה ושלשלה את העגיל אל תוך כיס שמלתה .

זערורית ...זהו שמך ?  שאלה דהרמה

"אני מעדיפה להיקרא בשמי הפרטי,פיית" .

 "השם בהחלט  הולם אותך", אמרה דהרמה

"אני סולחת לך על שאיחרת וגרמת לי לחכות לך זמן רב כל כך", ענתה הפיה .

"אני מבטיחה לך שכלל לא  ידעתי שאת ממתינה  לי "

"ברור מאליו שהמתנתי לך, את בראת אותי"

"אני בראתי אותך ?", השתוממה דהרמה , "כיצד ?"

"הרי זה פשוט מאוד, את הבעת משאלה , משאלתך הפכה לבועת אור שנדלקה בשמיים, אני שטתי בתוך בועת האור  עש שהגעתי לכאן ומאז אני ממתינה שתגיעי  על מנת שאוכל לעזור לך להגשים את המשאלה שלך".

דהרמה הפכה בזיכרונה דקה ארוכה, "אינני זוכרת שבקשתי משאלה", אמרה לבסוף . 

"כמה  חסרי אחריות הם בני האדם" , נאנחה פיית, "ברגע אחד מבקשים משאלה ובשני שוכחים לגמרי.  נסי להיזכר אולי בזמן האחרון הייתה לך שיחה עם הירח ? "

"מעולם לא שוחחתי עם הירח ,כלל לא ידעתי שהוא משוחח עם בני אדם".

"אולי הבעת משאלה בעת שראית כוכב נופל ?"

דהרמה הנידה בראשה לשלילה

"יתכן שביקשת ללגום מאגם הכמיהה או מבאר ההשראה ? "

"כלל לא ידעתי על קיומם  ".

כנפיה של פיית' רעדו  מחמת המבוכה. "פיה לא נשלחת ככה סתם! אולי אינך זוכרת את מה שאין עינייך רואות".

"אני לא זוכרת מהי המשאלה שזימנה אותך", אמרה דהרמה,"אבל יש לי משאלה חלופית, אנא הראי לי את הדרך חזרה לארמון".

פיית' עיוותה את פניה , "זו בקשתך מגוחכת, פיה היא לא מורת דרך ! פיה צריכה למלא את המשאלה לשמה זומנה ואם אינך זוכרת מה היא משאלתך, אני רואה את עצמי פטורה מתפקידי. אלך לי לעבודתי, יש כל כך הרבה פרחים שצריך לדאוג  להם ", אמרה והחלה מתרוממת מן הקרקע.

ביאושה ישבה דהרמה על הארץ והחלה לבכות .

"הו די לך, די לך. האם אינך יודעת שפיות אינן יכולות לעמוד בפני דמעות? זה שובר את ליבן".

אבל אינני מצליחה לזכור מה היא הבקשה שממנה נוצרת , ענתה דהרמה .

"זה באמת מצב ביש אמרה הפיה,  אנסה לעזור. לרגעים אחדים נעלמה בתוך הדלעת וכשיצאה ממנה אחזה בידה מגילה קטנה אותה פרשה לפניה והחלה מעיינת בה בעיון רב.

"הו הנה , זערוריות נוצרות ממשאלות אמת ברורות ותשוקות טהורות של  הלב. לא זה לא זה" , מלמלה במורת רוח ושבה להפוך במגילה.

"אה הא ! אמרה לבסוף הנה זה, סעיף 1091  סעיף קטן 72 ב  למציאת משאלת לבו האמיתית  של אדם יש להשתמש בפרח לוטוס  הכסף ", פיית' התעופפה אל תוך הדלעת ויצאה לאחר רגע נושאת בידה פרח לוטוס הדור ורב חן  שלאורך עורקי עליו הלבנים פסים מוכספים

"כיצד יעזור לי  הפרח הזה ?", שאלה   דהרמה.

"זהו פרח מיוחד שאינו דומה לשום פרח אחר שהכרת, בליבת הפרח טמון זרע קסום, הנושא הודעה אישית עבורך. בלעי את הגרעין והוא יגלה לך את משאלת לבך הכנה והטהורה ביותר ויצית אותה בעוצמה".

דהרמה אחזה בגבעול הצר של פרח הלוטוס ועליו הקמורים החלו להיפתח בזה אחר זה, עד שבסיסו נותר חשוף ולעיניה נגלה גרעין קטנטן.

היא בלעה את הגרעין שמרקמו היה קטיפתי וטעמו מר.

"עתה היי קשובה ", אמרה פיית

במהרה חשה דהרמה  כיצד זרע הלוטוס מתפוצץ לחיים בקרבה וממלא את גופה בזוהר חמים, כנחשול העולה על גדותיו. בזכרונה החלו עולים המאורעות שהביאו אותה עד הלום. פניה של רוזלינדה,מילותיה הקשות, דיימונדהארט, הארמון המנוכר, הצל ואחיזתו האיתנה בכל הסובב אותה, השקרים ועמק הרפאים שם הכול התחיל.  ואז ברגע אחד התחברו בראשה  כל המאורעות להבנה חדשה ותשוקה כנה לגלות את האמת באשר היא,הלכה והתעצמה עד שהדהדה בה בעוצמה.

"נו אמרי מה היא תשוקתך?", לחייה של פיית' סמקו מהתרגשות 

"משאלתי הכנה היא לגלות את האמת !", ענתב דהרמה.

"לגלות את האמת, הוו כמה נפלא", קרא קוטן קוב קרמוב זורקין ומחא בכנפיו.

"על מנת לגלות את האמת  עלי להיכנס  אל עמק הרפאים, האמת מסתתרת שם", הרהרה דהרמה בקול.

מעולם לא שמעתי על מקום שנקרא עמק הרפאים אמר הינשוף ? ונראה שהיה דרוך עד קצה נוצותיו

אינני מכירה את המקום, אמרה הפיה אך די בשם האיום כדי ליצור סדקים בכנפי .

טיפשה!!!  זעם העורב תוך שהוא מנופף בידיו הדקיקות בזעם לעבר הפיה , וודאי  עשית טעות בהפעלת  הפרח שלך. 

פיית' נרעדה ממבוכה וזעם, מעולם לא העז יצור כל שהוא להטיל ספק בכישוריה. נראה שהעורב הצליח לערער את בטחונה  כי היא שבה לפתוח את המגילה ופניה אמרו חרדה.

 לאחר עיון קצר  עמדה זקופה ואיתנה בחינניותה והקריאה בקול , "השימוש בגרעין הלוטוס הוא חמקמק ובלתי צפוי, אפילו  הפיה  המנוסה ביותר לא יכולה לחזות את תשוקותיו  האמתיות של אדם "

צריך  לבדוק אם רישיון הפיה שלה  בכלל בתוקף , זעם העורב והתקרב אל דהרמה , את וודאי מבינה שהשרלטנית הזעירה מנקרת בראשך ומסיתה אותך למעשים לא רציונאליים. האם אינך זוכרת שתשוקתך האמיתית היא להגיע במהירות האפשרית לארוחת הצהריים ?

אינני סבור שמקום ששמו עמק הרפאים הוא  מקום נאות  לנערות צעירות, אמר הינשוף .

מר ינשוף האם שכחת ? אתה בעצמך אמרת שעל מנת לפתור את הבעיה יש להגיע לשורשה. עמק הרפאים הוא שורש הבעיה. שם הכול התחיל , שם נולד הצל האפל השולט בכולנו .. שם טמון  המפתח לסוד עברי שם מאחרי החומה הנעולה מסתתרת האמת.

הבחירה היא בידיך , פנתה פיית' אל דהרמה ברכות, אינך חייבת ללכת בעקבות תשוקת לבך, אך חייבת את לדעת שאם תתעלמי מתשוקה זו לא תחושי יותר בתשוקה אמיתית לעולם. 

אבל אני חייבת ללכת!  אמרה דהרמה בהחלטיות.

אם כך מחאי בכפותיך שלוש פעמים, השיבה הפיה

העורב עטה על פניו ארשת צדקנית מזועזעת, האם תעזי לבוז לכל העולם ולאחר לארוחה בארמון רק בגין תשוקתך הרגעית המשוגעת?

מי שעובר על תשוקות לבו בשתיקה חייו אינם שווים אפילו חצי יריקה, אתה בעצמך אמרת את זה עורב, האם אינך זוכר ?

אה..זה משפט חכם מאוד!,זה אני אמרתי?! לרגע העלה על פניו חיוך נוטף הערכה עצמית אך לאחר רגע נזכר במצבו ושב לעמוד על סף בכי  "את עלולה  למות שם בעמק הרפאים ומה יהיה עלי? מה יהיה על מחצית ארוחת הצהריים שלי?

תודה לכולכם אמרה דרמה לחבריה החדשים, בלעדיכם לא הייתי מגיעה להבנה וברגע  הבא מחאה בכפותיה שלוש מחיאות וכבר הייתה מצויה אל מול חומת האבן העתיקה שהקיפה את עמק הרפאים. דקות אחדות הלכה מסביב לחומה האדירה בת מאות השנים עד שגילתה פרצה שחילופי חום וקור הבקיעו באבן  ונדחקה  פנימה, אל המקום האסור...