| הייתה לי יום הולדת, אני שונא את יום ההולדת שלי. אני לא יודע למה אבל כל תשומת לב הזו ממש לא מתאימה. אני יודע שכל מי שמכיר אותי עכשיו נקרע מצחוק, מה לא מתאים לו, הוא תמיד במרכז הבמה ואם לא, הוא יגיע לשם בכוח. אבל משהו ביום הזה פשוט לא מתאים, חברים שלא דיברת איתם שנה שלמה פתאום מתקשרים. פתאום כולם נחמדים אליך, גם אלו שהעלבת. לא יודע, זה פשוט לא היום שלי. מעין הרגשה שכל תשומת הלב לא טבעית, מזוייפת. בגלל זה בדרך כלל את ימי ההולדת שלי אני מבלה עם עצמי, לבד, בסינון שיחות. את יום ההולדת הזה דווקא חגגתי, כמובן בפאב הרי הייתי חייב אלכוהול לעכל את הסביבה. באמצע הערב כשכבר הייתי רווי באלכוהול היא הגיעv עם אחת הידידות שלי, אכן אחת המדהימות. לאחר הכירות קצרה כשאנחנו מדברים על דא והא הלכתי לשירותים. כשחזרתי הם ישבו כבר בפינה אחת של השולחן ואני הלכתי לדבר עם חברים בפינה השנייה. לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות. יומיים אחרי זה נסעתי למרכז אמריקה לשלושה חודשים ושכחתי אותה או בעברית תקנית ידעתי אחרות. לפני שבועיים אותה ידידה שכנעה אותי לצאת לבירה, במילים אחרות היא התקשרה ואמרה לי הולכים לשתות, בוא, אז באתי. היא שוב הגיעה עם איתה, הפעם דווקא שמתי לב, פשוט היה נורא קשה להתעלם מימנה, כמו כל בחור במצב כזה. אני בדרך כלל מאבד את יכולות התקשורות הבסיסיות שלי ליד בחורות כאלו. פתאום ממרכז השיחה אני נהיה שותף אלים שתורם רק כן ואהה לשיחה בין שתי בחורות. כמו שנאמר בכתובים נכנס יין יצא סוד, עלי אומרים נכנס וויסקי יצא אידיוט. אחרי שתי כוסיות וויסקי השתחררתי והשיחה החלה לקלוח, צחקנו על שטויות שאנשים עושים. תמיד כשהשיחה קולחת בסוף אני מוצא את עצמי מדבר על דברים שבינו לבינה. אולי בגלל שלי, כמו שכבר הבנתם מזמן, יש הרבה מה להגיד בנושא. דיברנו על איך בחורות ימצאו כל תירוץ בעולם להסביר לעצמן מדוע גבר שמתנהג אליה כמו אל חרא, זה כי הוא בעצם רוצה אותה אבל יש לו בעיה מסוימת. משהו שמפריע לו להראות את רגשותיו האמיתיים. ההסבר האהוב עלי ואתם חייבים להסכים הוא, הבחור רגיש מידיי. ותגובתי עכשיו, כמו שהיא הייתה באותו ערב זה מממממהההההה??? מלווה בהרמת גבה. מבט של תמיהה משולב בייאוש עמוק. תמיד כשאומרים לי בחור רגיש אני מדמיין בחור לבוש בגדים שחורים וברט, אומן מיוסר ברחבי פריז, או הומו אבל את זה אתם הוצאתם את זה מימני בכוח. מה היא חשבה לעצמה כשהיא אמרה את זה? אה הוא בחור רגיש. אני לא מאמין שהן כאלו דפוקות, הוא רגיש מידיי? "הוא לא רוצה שמשהו בינינו יהרוס את הידידות, הוא במצב קשה, הוא צריך חברים לא עוד סיבוכים". היית מצפה מבחורה אינטליגנטית שתבין את המסר החבוי, מתוקה זה את לא אני, ממש לא מתאים לי עליך אבל אם את רוצה סתם סקס אני אשמח. אבל הן המציאו את הגלגל והן יודעות הכול. מה אני מזיין לה את המוח? היא מבינה אותו, אני לא מכיר אותו, הוא באמת שונה. היה ערב ממש מעולה, אני נפרד מהן ונכנס לאוטו. למחרת בעבודה אני זורק לידידה שלי פיתיון, חמודה חברה שלך למה עד היום לא זכינו לראות אותה. באמת חמודה היא אומרת, אפילו אחת המדהימות היא מוסיפה והולכת. השבוע נפגשנו שוב, הידידה כבר שאלה, להביא אותה גם? ואני כמובן אמרתי שכן, הרי כל אחד רוצה לשבת לבירה עם שתי בחורות מדהימות ואני לא שונה. בדרך לשם חשבתי על המצב והבנתי שאני צריך להיות יותר נחמד ופחות ביקורתי וקוטל כשאני מסביר לה שהיא מדברת שטויות. בכלל עדיף לא לדבר איתה על הבחור שזרק אותה, או להגיד לה שהיא מדברת שטויות בכל דרך שהיא אם אני רוצה שיקרה משהו. עד שהן הגיעו כבר הייתי אחרי גינס וצ'ייסר. הייתי במצב רוח מרומם. גם באותו ערב השיחה זרמה. דיברנו על איך מכבי תל אביב הורסת את עתיד הכדורסל הישראלי ומדוע ברור שזו לא הקבוצה שלנו באירופה ושההצלחה שלהם לא מעניינת, בטח לא אותי ואותה. הם לא נבחרת ישראל!!! ויותר מעצבן מכול אלו היא תופעת המעריצים של מכבי שלא רק לא מבינים בכדורסל אלא גם מתווכחים שמכבי צריכה להיות הקבוצה של המדינה. אנשים אם אתם לא מבינים תשתקו!!! דברנו על הכול נשבע לכם, אבל דבר אחד הפיל אותי סופית ואני לא מתכוון לכוסית הוויסקי הרביעית שלי, שגם היא עשתה את שלה. הבחורה קראה ויותר מזה אהבה את ה"משחק של אנדר" אני אגיד את זה שוב, לאט, ה י א ק ר א ה א ת "ה מ ש ח ק ש ל א נ ד ר" ו א ה ב ה א ו ת ו. העולם מתחלק לשניים, אלו שקראו את ה"משחק של אנדר" ואלו שלא. אם אתה נמנע עם אלו שלא קראו את הספר, תוריד את הבלייזר מייד!! ולך לקרוא את הספר עכשיו !!! אני יודע שאתה בשירותים, זה לא מעניין אותי, תוריד את הבלייזר עכשיו, תחזור לכתבה אחרי שתסיים את הספר. הידיעה שהיא קראה ואהבה את הספר הזה, גרמה לי לחזור ולהאמין באלוהים. יושבת מולי בחורה יפה, חכמה, מצחיקה, עם הפרעות נפשיות דומות לשלי, בחורה שהשטויות שלי ממש לא מרגשות אותה והיא רואה מעבר לערמת הבולשיט שאני מייצר והכי חשוב היא מבינה בכדורסל. אני מתחיל לחשוב אלוהים סוף סוף אוהב אותי, הוא עונה לתפילותיי, שבוע שבועיים ואני מתחתן. קצת קיצוני, נכון? גם אני חושב ככה עכשיו כשאני קורא את זה, אבל אני מוכן להישבע שככה הרגשתי באותו רגע. הערב פתאום נגמר, הייתי כל כך שקוע שבכלל לא שמתי לב. אנחנו מחוץ לפאב, ורק מחשבה אחת עוברת לי בראש איך נפרדים מימנה עכשיו, אני מתכוון ככה שלא יתפרש שאני ממש מתלהב וגם לא רוצה משהו אחר חוץ מימנה. פתאום כל האוויר יצא לי מהחזה, אני מרגיש מרוקן, כל השיחה הזו בפאב ואני לא מסוגל אפילו לבקש את מספר הטלפון שלה. מה עובר עלי? בא לי למות. אם לצטט ספר קאלט אחר (שגם אותו היא קראה) אני אומר לעצמי, DO NOT PANIC, היינו בסרט הזה פשוט תבקש וזהו. הנה זו ההזדמנות עכשיו, תקוף, אם רק הייתי יכול לתאר לכם את ההרגשה הזו כשמשהו שאני רוצה עומד לנגד עניי והפחדנות שלי מונעת מימני להושיט יד ולקחת אותו אז בטח הייתי סופר גדול או מועמד לפוליצר. לצערי אני יכול רק לתאר לכם איך נראתי כשכול האוויר יצא לי מהריאות פתאום נהייתי שפוף כמו קוואזימוטו, לפחות ככה הרגשתי. אמרתי שלום והלכתי הביתה. כבר כמה ימים אני יושב בבית ומתלבט מה לעשות. להתקשר לידידה שלי ולשאול אותה אם יש מצב? או לבקש את הטלפון של הבחורה ולהתקשר? לחכות למפגש נוסף ואז לעשות את הצעד? או לוותר? איך מחליטים? כמו כל בן לפולניה, אני מחליט לעשות רשימה, לרשום את הבעד והנגד עבור כל רעיון ופשוט לבחור את הרעיון הטוב ביותר. לקחתי את הבלוק שאני כותב עליו את כל השטויות שלי והתחלתי לכתוב. פתאום זה הכה בי, אני בכלל לא בוחר אופציות, לי יש מטרה, וצריך לבחון איך כל צעד יקדם אותי למטרה בצורה יותר טובה. אני לא מאמין!! אני כותב פה ממש תוכנית עסקית לבחירת אסטרטגית השיווק הטובה ביותר. מה לעזאזל קורה איתי? שוב אני בורח למקומות שנוח לי בהם. יש לי רעיון. אני אכתוב על זה לכם, בטוח יצא מזה טוב. איזה טוב ואיזה נעלים, אני לא מאמין שבכלל השתמשתי במשפט הזה, אבל בשלב הזה אחרי שקראתי את מה שכתבתי בא לי לבכות, אני פשוט פחדן, מוג לב, ורכרוכי. כל מה שזלזלתי בו, כשראיתי אחרים ואמרתי לעצמי למה העולם מלא בפחדנים, התפוצץ לי בפרצוף. אני אחד מהם ולא משנה כמה כוסיות וויסקי אני שותה בכל ערב בפאב. טוב נשאר רק דבר אחד לעשות, להתנהג בהתאם, להתקשר לידידה ולבקש את מספר הטלפון להיות הגבר שבגברים. אבל בעצם מה ההבדל בין לבקש את מספר הטלפון לבין לשאול את הידידה עם כדאי בכלל להתקשר? שוב אני מתחיל נשימה ארוכה ויאלה עכשיו, אתה גבר שבגברים, מספר אחד, מלך, יפה וחכם זה הזמן להתקשר. שנייה טלפון, אני עוד אחזור בתשובה בגלל הבחורה הזו, עד שגידלתי זוג ביצים לעשות משהו, הודיעו לי בטלפון שביום שבת הולכים למסעדת סטיקים בצפון. מסעדה משהו משהו הם מגדלים את הבקר בעצמם ומיישנים ומעשנים אותו לבד והכי חשוב הוא שהיא, גם תהיה. נעשה את הצעד שלי ביום שבת. אנחנו בדרך למסעדה, למה היא דווקא יושבת ברכב שלי? שוב נהייתי אותו טמבל שיכול לתרום לשיחה רק כן, נכון ואהה. טוב לפחות נחייך שלא נצא טמבל גמור. הגענו למסעדה, ריח הבשר על האש שיחרר את החייה שבי, האינסטינקטים של הטורף השתלטו עלי, כאילו רק אתמול צדנו בעזרת הידיים וחיינו במערות. המחשבות שבראשי מהירות וצלולות מאי פעם. ואני מחליט לנתח את המצב. ראשית איזה מזל שהבשר כבר מחכה לנו על הגריל אחרת הייתי נשאר רעב. שנית חייבים לנצל את הבהירות הנפשית הזו ולהפסיק להתנהג כמו טמבל. אני זורק בדיחה לאוויר כולם צוחקים, אני מזמין קנקן סנגריה לכל החברה, כמו מנהיג בקרב אני מנווט את השיחה בין החברים לבינה, שומר תמיד על יתרון, תמיד על עמדה שלטת, היום אני במיטיבי, במשחק הזה אני לא אפסיד. [בכדי להגביר את האפקט הטרגי קומי יש לקרוא את החלק הזה עם פס קול, השיר Bodies של להקת Smashing Pumpkins, מאלבום Mellon Collie And The Infinite Sadness דיסק Twilight To Starlight][הכוונה בפס קול היא לשמוע אותו ברקע ולהמשיך לקרוא את הכתבה, לא להקשיב למילים ולנסות לפצח איזה קוד נסתר בכתובים] אנחנו בדרך לאוטו, רק אני והיא השאר עדיין מאחורינו. אני מרגיש כמו בהכנה. ספירה לאחור של מעבורת לפני שיגור לחלל. על מה היא מדברת?? היא מצחקקת ואני מחייך, לא נעים, הדבר היחיד שאני שומע עכשיו זה 10 9 8, סבלנות עדיין לא, 6 5 , מה היא אמרה עכשיו?? לא משנה, 3 2, הינה זה הרגע 1 0 עכשיו, אני משגר. הגיע הזמן שנפסיק להתראות ככה עם החברה אנחנו צריכים לצאת רק שינינו. איזה גבר, אתה מלך אתה, ענק, מדהים. אתה מזמין אותי לדייט? הטיל שוגר, אותי אף אחד לא יעצור בדרך למטרה "כן, ברור שאני מזמין אותך לדייט" שתיקה, הבנתי לאיזה כיוון זה הולך, חשבתי שאנחנו ידידים, זה מה שאני רוצה. אני מתפוצץ והופך לכדור אש של עצבים, ידידים? י ד י די ם ?? ידידה תהיה עם הצב שלך. מה נסגר עם בחורות בעולם? מימני היא רוצה לספק את המאוויים הנפשיים שלה ובשביל הצרכים הפיסיים היא תלך לאיזה חרא? לא! לא איתי! הקרקע מתקרבת במהירות, העצבים הופכים לכעס. אלוהים אלק? שיחפש מאמינים אחרים איך הוא תמיד מכניס לי מאחורה. איך היא לא מבינה שיותר טוב מימני היא לא תמצא בחיים שלה? טיפשה. אני טמבל, הרי ידעתי מהרגע הראשון שזה מה שהיא רוצה! למה הייתה חייב להתחכם. הינה זה מגיע, כוח הכבידה החזיר אותי לקרקע, אני מתרסק, לא נראה לי שאני מעוניין בידידה כרגע אבל את מוזמנת לבוא תמיד אני אומר לה בזמן שהדם שלי רותח. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה