דווקא באה טוב (-:
אני מתכוונת קצת לשתף כאן, קצת להקיא כאן, קצת לצחוק בקול רם ובהחלט לרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותי...
פוסטים פופולאריים
-
את?? רווקה?? לא יכול להיות...!!!
16/1/08 | 760 צפיות
-
ושוב מנקה את הנשמה!
17/3/09 | 720 צפיות
-
אמא'לה - חיפה!!!!
17/12/07 | 464 צפיות
-
קילו
6/1/08 | 802 צפיות
-
הכל כל כך שביר...
8/10/07 | 363 צפיות
-
מצפצפים אלינו
6/2/08 | 715 צפיות
פוסטים אחרונים
- מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה! 30/3/09
- ושוב מנקה את הנשמה! 17/3/09
- כמה שאני התגעגעתי... 2/2/09
- הצעת חוק: מעליות בעבודה - מי מצטרף? 9/4/08
- תשפריצו בעמידה! 28/3/08
- היא אוהבת רק רדיו סגור, אוהבת...ש(לא) מנגן 27/3/08
אני דפוקה?! מודחקת?!
מעט מאוד אנשים אוזרים אומץ ומניחים לפניי מראה. אני רוצה להאמין שאלה שעושים את זה, דווקא אלה אוהבים אותי הכי הרבה. איש יקר אמר לי שאנחנו מתחברים, גם בבחירת בן זוג וגם בבחירת חברי נפש, לאנשים שהם הם המראה שלנו או מהווים את החסר שלנו שהופך אותנו לשלם. ואז הוא הניח לפניי מראה. האמת שהוא הניח אותה הרבה לפני, רק שבחרתי לא להסתכל. אנחנו לא אוהבים להביט במראה, ואני לא מדברת על להביט במראה כדי לבדוק שהאיפור לא נמרח, או אם ברחה לנו שערה מהקוקו. אני מדברת על באמת באמת להביט במראה. להסתכל על עצמנו, להתמודד עם עצמנו. והוא הניח לפניי את המראה ודיבר אליי במילים רכות ובוטחות, כדי שלא אברח, כדי שלא אבהל. אף פעם לא הייתי מחוברת לעצמי כל כך. אף פעם לא חשבתי שלא אוהב את מה שאראה שם. מעבר לטוב וליפה ולנותן ולאוהב ולחמלה והרוך ראיתי את הקושי והכאב. ראיתי את כל מה שאני לא רוצה לראות ולא רוצה לזכור ביומיום ולא רוצה להתמודד איתו. ראיתי את הילדה שכל כך היה חשוב לה להוכיח לכל העולם שהיא יכולה לנצח, ראיתי את הילדה שלמדה בבית ספר, שהקושי האקדמי והקושי החברתי בו הם על סף בלתי נסבלים, אבל נלחמה עד טיפת הדם האחרונה והצליחה. ראיתי את הילדה שמקומה במשפחה, בלב של ההורים שלה היה חשוב לה עד כאב, אותה ילדה שפחדה שאם תוציא ציונים לא טובים, שאם לא תצטיין בכדורסל, שאם תגיד "לא בא לי", שאם תעשה משהו שהוא קצת מחוץ לגבולות הערכים והמוסר שהוכתבו בבית - אולי לא יאהבו אותה. ראיתי את הנערה שהתביישה שהגוף שלה משתנה ומתעגל ואז למדה להשתמש בו, להשיג את מה שרצתה בעזרתו. אותו גוף בדיוק שעמד לה לרועץ ובגד בה ביום סגרירי בפארק הירקון בהיותה בת 12... ראיתי את הנערה שהלב שלה נשבר פעם אחר פעם, את הנערה שצילקו אותה. אולי לנצח. ראיתי את הבחורה שגדלה ורצתה לשנות את העולם ונשברה שהבינה שאין לה את כוח הדרוש לכך. ראיתי את הבחורה שנתקלה במוות כל כך הרבה פעמים, שאיבדה 2 בני זוג לשטן ו - 2 חברות, אהובות נפש, שהלכו למקום שלא חזרו ממנו. ראיתי את העלמה שנכנסה לעולם של הגדולים, לעולם העסקים ונלחמה על מקומה ועדיין נלחמת. והבנתי שאני מדחיקה כל כך הרבה. אין באמת סיבה לנבור בהכל ולחטט, אין סיבה באמת לדבר על הכל. הכל נכנס למגירת ה"זה היה, זה קרה, אבל לא מדברים על זה". אז אולי אני דפוקה. אולי אני מודחקת. אבל מי אמר שזאת לא דרך להתמודד...? |
תגובות אחרונות
-
יוני-ל
בתגובה על דולר/מדד/ריבית/אג"ח/ני"ע - איזה פחד!! עזרה? מישהו?
-
ritabar
בתגובה על bad hair day / "שיער" - הגרסה האמיתית
-
^ ^
בתגובה על מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה!
-
ettgar1
בתגובה על ושוב מנקה את הנשמה!
-
מלכת האמבטיה
בתגובה על כמה שאני התגעגעתי...
-
בונבנירה
בתגובה על הצעת חוק: מעליות בעבודה - מי מצטרף?
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני חושבת שאצלי זה ממקום של ניסיון מר של שאיפות קיצוניות לנסות ולא לבחור בחיים...
לא בחירה ברורה מאליה בכלל.
רק בגלל עניין הסדקים הוא בחר לשים לי את המראה מול הפנים
הסדקים האלה הורסים את היומיום המדחיק.
אבל מאחר ואנחנו כאן רק פעם אחת (למיטב הבנתי המאוד לא רוחנית) אני בוחרת לחיות.
כבר משהו, לא?
כן - זה כנראה ענין של חצי כוס מלאה וחצי כוס ריקה...
אני צריכה ללמוד איך עושים את זה הכי טוב
יום נפלא
הדחקה זה נהדר. אחלה שיטה. אבל הבעיה היא עמידות.. לאורך זמן יש סדקים בשריון ששומר על הדברים בפנים.
קשה להגיע להחלטה להתחיל לשפוך ולנבור. זה גם מפחיד ובצדק. לכי תדעי מה תמצאי, ומי מבטיח לך שזו לא חתיכת תיבת פנדורה.
אבל אחרי ההבנה שההדחקה קיימת וההתמודדות איתה (שדורשת חתיכת אומץ לכשעצמה), ההחלטה האמיצה באמת היא לפתוח את הדברים ולראות באמת. לא איך משנים אותם. אבל איך מזהים אותם. איך מקבלים אותם כחלק ממך, ומצליחים לעבוד יותר טוב איתם. מתוך ידיעה שהם שם.
לא ממבו ג'מבו רוחני. באמת שלא.
הוא הניח מראה
את בחרת מה לראות
הפעם את הצללים
בפעם הבאה נסי לראות את המוארים
גם בהם יש נקודות מובילות, נקודות מפנה
אלא שהפעם ביתר נעימות
ממי,
יפה לך הונגרי...
אלכס! אין מנוס
אנחנו צריכים לדבר...
ממי, קרעת אותי
מה שיפה במראה הזו שהיא יכולה "לבחור" להראות לך את הטוב שבך ומכך היא עוזרת לך להבנות ולרצות להיות טובה עוד יותר .
מצד שני יכולה לבחור "המראה" בההיפך ואז קוראים לה ביקורת אינסופית שלא רק שלא בונה , אלא הורסת גם את הטוב שיש ...
מה זה רק אני פה??? להתעורר!!
קוקון נשאר לי ספייר, אז למה לא? בכיף! וממבו גמבו רוחני בתהת שלי
כן, למרות שהיום כל ה new age הזה דופק לי בראש שצריך לדבר, לדבר, לדבר, ולהוציא...
תודה על הקוקון, ממך הוא שווה לי יותר מכוכב
נשיקות ממי
זו בהחלט דרך להתמודד. חייבים לפנות מקום במוח לדברים שהם העיקר ואת הטפל לסגור איפשהו עד שהוא הופך רלוונטי. ואם בכל יום תעשי לך ספירת מלאי על 31 שנותיך שהביאוך עד הלום לא ישאר לך זמן לעשות טוב.
השארתי לך כאן קוקון לאיחסון כי כוכב לא נותנים לי (what else is new)