בין שתיקה למילה בין מילים לאתמולים שקטים מכורבלת ההינומה המנמנמת לה והיננה מבכירה את צופנת התפעלותה מהדממה המדברת בדמה עת שקטה היתה רועשת דממתה המרומזת לאותו השיכור המתהולל בתוכה המבקש את נפשה המרצה את דמעותיה בשמחתו החגה בה היננה הדמות השבויה בערוגות הבושם ומה לה להכות על היותה כה רכה ורחומה כי היננה במעשיה של דמותה המרבה לה שעות רבות של צפייה במהלכיה ברבבות דפים נמסרים לה ברוח השורקת בה מחצלותיה פרשה ובימת חלומותיה נחה לה מברכת את ההלך הגולה את ההלך הזוהר לה בדמה
|