איך הזמן רץ לנו מול העיניים? בלי לשים לב אני אשת קריירה בת 35, נשואה ומוכנה נפשית לילד הראשון! א ב ל - אין לנו זמן! אנחנו כל הזמן בריצה אחרי המטרה הבאה ושוכחים שהמטרה האמיתית של החיים היא בעצם להקים משפחה!
אז קיבלתי קידום בעבודה, מודה, הכסף מפתה! הקידום מסקרן והילד? יחכה קצת. כל פעם מחדש אני שואלת: אולי זה הזמן ? ועונה לעצמי: לא יקרה כלום אם נחכה עוד שנה, כבר חיכינו 10 שנים! אורח החיים השתנה, פעם סדר עדיפויות היה : צבא, חתונה, בית צנוע, ויאלה יש לנו את כל התנאים להביא ילד לעולם!
היום לצערי זה כבר ממש לא ככה, לילד שלנו יש דרישות גבוהות עוד מהיותו עובר קטן ברחם! עד מתי אהיה מונעת מפחד ולא ממטרה לממש את עצמי ? כאישה בעולם המודרני אני רוצה לספק לילד שלי את כל צרכיו וברור מאליו שהוא לא יהיה הילד היחידי, איך נפתרים מהפחד הזה?
הגענו למצב שהפחד הוא המניע שלנו, הבעיה היא שפחד הוא לא מניע הוא רק מנטרל! |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי רונית,
מעת לעת אני סוקרת את התמונות בקוביות הקטנות שבדף הראשי והפעם קלסתרך משך אותי להתעניין בך.
קראתי את הרשומה שלך והתרשמתי מהכֵּנות והפתיחות שלך.
אפשר לחוש במילכוד שאת נתונה בו ושבעצם יצרת אותו בעצמך, קרוב לוודאי עם שותפך לחיים.
בפתח הדברים קבעת הנחה:
המטרה האמיתית של החיים היא בעצם להקים משפחה!
מי אומר???
וכי אין אנשים נהדרים ונפלאים, מיטיבים ותורמים לאנושות ללא משפחה משלהם?אני בטוחה שתוך שתי דקות תוכלי להעלות על דף כמה וכמה דמויות ידועות כאלה - גברים ונשים כאחד.
האם יש משמעות אחת לחיים, כמו זרועה ממעל שמחייבת את כל האנושות לראותה ככזו?
המטרות בחיי אדם נגזרות ממה שכל אחד רואה כערכי ומשמעותי. לאחד זה הקמת בית והולדת צאצאים ולאחר מתן שירותי סעד למיניהם, לנזקקים בארצות נידחות ולשלישי, לחקור אפשרויות של גידולים חקלאיים בשיטות בלתי מקובלות.
את הפחדים אנחנו בוראים בעצמנו, לפעמים כדי להגן עלינו לבל נעשה את הדבר שבתת המודע איננו רצוננו האמיתי. הקונפליקט הוא בין רונית האחת, היחידה והמיוחדת מול הנחה כללית רווחת שהתעצמה לקביעה גורפת שאין לערער עליה.
מקווה מאוד, רונית, שתמצאי בדבריי משהו שיסייע לך להתיר את הפלונטר :-)
♣