אני יושבת ומתקנת את עצמי ,

כל היום עסוקה בתיקונים,

מילה שלא במקום,

שלילית,

פוגעת בעצמי,

אני מתקנת,

החיים והמוות ביד הלשון,

לא עוד מוות שמתחיל מהגרון

ומבפנים שמוקרן החוצה,

אני ביקשתי לחיות, ולא למות בחיים, ולזכור את המתים בכבוד.

מתמודדת, איף כמה כדורים,

חייבת את האיזון של החיים,

לא לוקחת יותר אחריות על אנשים אחרים,

מנסה לא להאשים את עצמי בשגיאותם של אחרים-

אלה שלא זהירים.

לא רוצה עוד התמסרות לדימיון, לא רוצה עוד ריחופים בצל ההכחשה,

רוצה לאהוב לחיות ושהחיות תאהב אותי בחיים.

מתקנת, מנסה לתקן באמונה שהכל בר תיקון  אצלי ומנסה להשתדל לא לומר נואש.

תיקון,

ליציבות בשבילי רוצה להאמין שאני חזקה מהכל, או שאולי גם לא.

מנסה כמעט כמו שצריך ומקווה שבקרוב רק את מה שצריך וחשוב ליציבות, בבסיס.

תיקונים לחיים, אצלי הלוואי שיהיה נכון לי בחיים שלי.

ועוד הפעם המילה תיקון,

תיקון תיקון תיקון תיקון 

מתקנת ,

תיקון.

והדברים שיש בכוחי לתקן את עצמי, אתקן.

אך את סביבתי, לא רוצה לנסות לתקן.

ואצלי, תיקון במידה שמתאימה לי ורק לעצמי.