גבר פוגש אישה, האומנם?

את מי אנחנו באמת פוגשים?
גבר ואישה נפגשים לדייט,

לפעמים זה נחמד, לפעמים לא,
 לפעמים ממשיכים לדייט הבא, לפעמים לא,
מחליטים החלטות של רגע לכאן ולכאן.

אבל את מי באמת אנחנו פוגשים שם? את מי שאנחנו חושבים שפגשנו? לא.

אנחנו פוגשים מסכה,
את המסכה, שלבש הערב האדם שנפגשנו איתו והוא פוגש את המסכה שאיתה בחרנו אנו להגיע,
 כדי להכיר אותו או אותה באמת, נדרש עוד הרבה מאוד זמן.

מי מסתתר מאחורי המסכה ? מאחורי המסכה יושב הפחד, הוא נמצא שם כדי להגן עלינו, לשמור עלינו שלא ניפגע.

למה? כי אנחנו שרוטים.

לכל אחד מאיתנו שק, שק של צלקות שהוא סוחב איתו מהיום שנולד ,
את השק אנחנו מניחים במרכז הלב והוא מנווט ומנהל אותנו בחיים, מי יותר ומי פחות.
בשק הזה נמצאים כל השריטות שלנו, הפרידות שחווינו, הנטישות, הדחיות ושאר הדברים שפגעו בנפשנו העדינה
כל פרידה יושבת על הפרידה הקודמת שחווינו ומגדילה אותה והופכת אותה כואבת יותר ויותר וכך הלאה.
לעיתים חווית פרידה קשה שחווינו בגיל שלוש, מנהלת את חיינו הרגשיים בגיל ארבעים, גורמת לנו להתגונן ולהימנע באופן אוטומטי, מבלי לבדוק, האם זה עדיין מתאים לנו? אולי זה דפוס שמתאים לגיל שלוש?

וככה אנחנו מגיעים לדייט, יושבים מאחורי המסיכה, מוכנים לצאת טיפה מהמבצר שלנו, חצי צעד, לתת עשירית ממה שיש לנו באמת לתת, לחוות קצת רגש, קצת הנאה כי אם זה לא יילך, נחווה קצת כאב, חווית הפרידה לא תהיה קשה במיוחד, כי לא היינו שם באמת כל כולנו.
אבל מצד שני בתוך תוכנו אנחנו מחפשים אהבה גדולה, את החצי השני, הנפש התאומה.
אנחנו מבקשים דבר ועושים את היפוכו. הכיצד?
אהבה וכאב יושבים על אותו ציר משני קצותיו.
אם נסכים לחוות ולהתמסר לאהבה גדולה, אמיתית למקום הכי גבוה על הציר
ומשהו שם ישתבש, ניפול לקצה השני על הציר לתהום הכאב
וליפול מכזה גובה זה רק להתרסק
וכשק הצלקות עלינו זה מוות בטוח לנשמה.
אז מי המטומטם שיסכים לזה?
ואחרי שנפלנו פעם או פעמיים, הראש ששולט בלב לא יסכים לזה,

הוא לא ייתן ללב להרגיש ככה ולרסק אותנו שוב.
הלב רוצה אך הראש לא מרשה.
וככה נוצר לו סבל, מלחמה בין הלב לראש בתוכנו.
וכדי להימנע מכל הסבל הזה, הפחד חובש לנו מסיכה על הפנים ושולח אותנו לדייט,
שבו נמצא איזה קומבינה גם להיות בקשר וגם לא לסבול במיוחד.
וככה אנחנו מתנהלים לנו בעולם ,בעיקר נמנעים מלחיות את החיים במלואם,
כדי לצאת מהמקום הזה דרושה עבודת מודעות עצמית, שתשחרר אותנו מצלקות העבר ומהסבל שאנחנו בעצמנו יוצרים.

אז בדייט הבא תזכרו את מי פגשתם וכדי להכיר באמת את האדם שיושב מולכם, זה ייקח עוד הרבה, הרבה זמן,

אנחנו נוטים לפסול מהר, כי יש לנו עוד כמה אופציות ברשימה ולמה להשקיע? נמשיך הלאה, אל הבא בתור.

אין מה למהר ולרוץ לפגוש אדם חדש, לרוץ מהר לדייט הבא, כי תמצאו את עצמכם שוב באותו מקום בדיוק, רק מול מסכה חדשה.