נתחיל מתחושת דה ז'ה וו מעיקה. עיון בספרם של מיכאל הרסגור ואהוד פוקס על החלטות של מנהיגים בתנאי משבר, יוצר תחושה מאוד לא נוחה שמדובר בסיפור מוכר. לפני מלחמת העולם השנייה נחשב צבאה של צרפת לצבא החזק בעולם. צרפת השקיפה מזרחה על גרמניה המתעצמת (ובדרך מפרה את הסכמי ורסאי) בהתחלה ביהירות שנובעת מבטחון בצבא הצרפתי, ואחר בחשש. לימים החשש הפך למדיניות שעיקרה לדחות את ההתמודדות עם תפוח האדמה הלוהט (הצבא הגרמני המתעצם) לעתיד. וכמובן יש את העניין הפעוט הנוסף שצרפת התכוננה למלחמה הקודמת (לתכנית התקיפה הגרמנית ממלחמת העולם הראשונה), דבר שהביא לקריסה מהירה של הצבא הצרפתי (תוך עשרה ימים לערך).
על החלטות בתנאי משבר למי שהצליח להחמיץ את הנמשל, די להיזכר בהתעצמות הצבאית של מדינה ממזרח לנו. ההיסטוריה כמובן לא חוזרת על עצמה באותו אופן. אנו מודעים לאיום הגרעיני האיראני, ואף מנסים להתמודד עמו בדרכים שונות. ובכל זאת פרק הזמן הארוך שבו האיום הולך וגדל (בעזרתו האדיבה של נשיא ארה"ב בדימוס ג'ורג' בוש הבן – שפירק עבור איראן את האויב המרכזי שלה – עיראק, ושיעבד את צבא וכלכלת ארצות הברית במלחמה חסרת תועלת), האמונה העיוורת בכוח הצבאי שלנו, וההגעה למצב שהפחד מההתעצמות הצבאית האיראנית מונע מאיתנו לפעול – מאוד מזכירים את צרפת טרום מלחמת העולם השנייה. אבל מה שמזכיר יותר מכל היא תכנית הפעולה שלנו, שהיא ביטוי ציורי "להתכונן למלחמה הקודמת". מדובר במעין העתק מוגדל של מבצע השמדת הכור בעיראק. כאילו פעולה כירורגית מאוד מאוד מוצלחת תצליח למנוע את תכנית הגרעין האיראנית.
ההשוואה בין ההתעצמות האיראנית למלחמת העולם השנייה כמובן אינה מקורית. ראש ממשלתנו השווה בין נשיא אירן להיטלר בנאומו באומות המאוחדות. הספקנים הזכירו את הנטייה שלנו להעלות את השואה בכל פעם שאיום (או ביקורת) נשמעים על ישראל. האם נתניהו הפריז בהשוואה? מצד אחד בפאן ההצהרתי יש דמיון בין ההצהרות של המנהיג הנאצי (הצורך לחסל את הגזע היהודי), לאלו של הפרסי (הצורך לחסל את הישות הציונית). השאלה היא אם כן מה הסבירות שהפרסים אכן יעשו שימוש בנשק להשמדה המונית כאשר יהיה בידיהם. הרי נשק השמדה המונית הוא בעיקר נשק הרתעתי (מאז מלחמת העולם השנייה אף מדינה לא עשתה בו שימוש), הדבר נכון שבעתיים כאשר לנו יש גם כן נשק כזה, כלומר הנשיא הפרסי מהמר על חייהם של בני עמו. צריך להוסיף לכך שככל הנראה המטרה העיקרית של האיראנים היא לשים את היד על השיבר של הנפט במפרץ הפרסי (ובכך להשתדרג למעצמה עולמית).
אחד המודלים שהרסגור מציע לבחינת החלטות של מנהיגים היא האם מדובר במנהיג שמרן שלעתים מודרך מחששות, לעומת מנהיג מהמר שלא נרתע מלקחת החלטות מסוכנות לפעמים אפילו פזיזות. על פניו נראה שעד היום המנהיגות האיראנית היא מנהיגות מהמרת. סיפור הפצצה הוא רק דוגמה אחת למנהיגות שלא מהססת, להתעמת עם כל העולם, ואף לסכן את בני ארצם באמברגו כלכלי ואפילו במתקפה צבאית. כאן הדמיון למודל ההתעצמות של גרמניה ממש מפעים. פעם אחר פעם גרמניה עברה על החוקים שהעולם הציב לה (גודל הצבא, כניסה לשטח מפורז, סיפוח), מתוך ההימור שצרפת ובריטניה לא יפעלו. במשך התקופה גרמניה טענה באופן תמידי שפניה לשלום וערכה משאים ומתנים (על פי הספר השליט שעשה הכי הרבה שימוש במילה "שלום" הוא היטלר). נראה שהאיראנים משחקים את אותו משחק. עד לא מכבר הם טענו שנשק אטומי מנוגד לחוקי האסלאם. באותו אופן פעם אחר פעם מצפצפים האיראנים על ההחלטות הבינלאומיות תוך משחק שכוונותיהם לשלום ושהם מוכנים למשאים ומתנים. לאופי המנהיגות המהמרת צריך להוסיף את הנדבך הדתי של אנשים שפועלים על פי צו אלוהי ולשם כך מוכנים להקריב את האינטרס הישיר ולעתים אף את החיים של עצמם.
אם כל זה לא מספיק צריך לזכור שהשימוש בנשק גרעיני עשוי להתממש בשעת משבר בשעה שהרוחות לוהטות וקור הרוח נמס. לכן צריך לבדוק לא רק מה קוד הפעולה של האיראנים אלא של מי שעומד מולם (קרי אותנו). גם במקרה שלנו (להבדיל) ניתן לראות שמדובר במנהיגות מהמרת. הדוגמה המובהקת היא שליטתנו בשטחים למרות התרעומת והביקורת העולמית שמוטחת בנו שוב ושוב. אפשר לראות כיצד שיחקנו מול הטורקים למי יש יותר גדול עד שהיחסים נותקו (למורת רוחם של שני הצדדים?). עכשיו צריך לדמיין תרחיש דומה מול האיראנים שבקצהו הכפתור האדום. האם מישהו יכול להמר שמקרה זה הכפתור לא ילחץ?
להפציץ או לא להפציץ? הוויכוח של יום אתמול מעט ושכח, ובכל זאת לנוכח רמת האיום אי אפשר שלא לשאול – למה לעזאזל לא מפציצים את הכורים, ולמה ראשי מערכת הביטחון יוצאים בתקיפות נגד ההפצצה. גם אם נניח שהאיראנים מתכננים לנו תגובת נגד כואבת, האם היא לא כמו תרופה מרה לעומת המכה שנקבל כאשר הגרעין ימצא בידיהם? אפס, כפי שכבר הוזכר קודם מתקפה כירורגית (חייל אוויר וקומנדו), שתהרוס את התשתיות הפיזיות של מתקני הגרעין האיראני, היא התכנית למלחמה הקודמת. לא רק שכמות המתקנים ביזורם ואופן ההגנה אליהם הופך את המשימה לכמעט בלתי אפשרית, אלא שאפילו אם הלא יאומן יצלח וכל תשתיות הגרעין האיראניות יושמדו, גם אז התכנית לא תמנע, שכן לאיראנים יישאר עדיין את הידע הטכנולוגי, המעבדות, הספקים ואנשי הקשר כדי לשקם את התכנית. יתר על כן מתקפה צבאית על איראן תפרום את הקונצנזוס (הלא מלא) נגד הגרעין האיראני. סביר להניח שבמקרה זה רוסיה וסין יצדדו בצד האיראני. או אז תכנית הגרעין תקבל רוח גבית של לפחות חצי מהעולם. למשוואה הזאת צריך להוסיף גם את הרצון האיראני לנקמה ברגע שתושלם תכנית הגרעין שלהם מה שמעלה עד מאוד את מפלס הסיכון (וזאת עוד לפני שהבאנו בחשבון מה יקרה אם המתקפה לא כל כך תצליח).
אז מה בכל זאת כנראה שהאפשרות הסבירה ביותר לעצור את הגרעין האיראני היא פלישה קרקעית, שתמנע פיזית מהמשטר האיראני לחדש שוב את התכנית. במצב הדברים הנוכחי פלישה כזאת נשמעת כמו מדע בדיוני (במיוחד לאור המצב הכלכלי של ארצות הברית ואירופה). אפשרות נוספת היא התמוטטות המשטר הנוכחי. אלא שהאביב הערבי פסח איכשהו על איראן (למרות שאיראן הייתה הסנונית שבישרה על בוא האביב). מה שנשאר כרגע הוא מהלך בין לאומי מתואם שיתקע את גלגלי השיניים של תכנית הגרעין האיראני. הבעיה המרכזית היא שלמאמץ ה"עולמי" הזה יש שתי עזים ענקיות שמונעות ממנו להיות אפקטיבי – האחת היא רוסיה והשנייה היא סין. לשתי הענקיות הללו (ובמיוחד סין) יש אינטרסים שונים לחלוטין, וקשה להניח שסין תוותר על הנפט האיראני שעוזר לכלכלה שלה לדהור קדימה, ושרוסיה תוותר על האפשרות להיות אלטרנטיבה לארצות הברית אלא אם כן...
אלא אם כן העולם הערבי ובמיוחד מדינות המפרץ יצאו מהארון – ויגבשו קואליציה משותפת נגד הגרעין האיראני. האינטרס שלהן ברור כי הן עשויות להיות הנפגעות המידיות מגרעין איראני (עוד לפנינו – ועוד לפני שהאיראנים יעשו שימוש כלשהו בפצצות). קואליציה ערבית, ובמיוחד קואליציה של מדינות הנפט נגד איראן היא המפתח, שכן סין לא תסתכן באמברגו של קואליציית מדינות הנפט בעבור הנפט האיראני, לרוסיה יש יותר מדי אינטרסים לסכן בעולם הערבי מכדי להמר על הגרעין האיראני. במילים אחרות המפתח לשיתוק כלכלתה של איראן (ומניעת זליגת משאבים אליה) נמצאת בעולם הערבי. ועכשיו לשאלה הידועה – מה מונע מהמפתח הזה להסתובב? מעצור אחד הוא האביב הערבי שמיקד את העולם הערבי בבעיות פנים, החזיר את האסלאם למוקד העניינים ודחק את הבעיה האיראנית לשולי התודעה של המנהיגים הערבים (במיוחד של אלו הרחוקים מהמפרץ). המעצור השני שייך לממשלתנו שמתעקשת לנדב אותנו כאיום המרכזי על העולם הערבי (הצגה שאנו עושים על פי תסריט איראני). כך קורה שאף אחד בעולם הערבי לא מוכן לצאת בגלוי נגד איראן שמיצבה את עצמה כאויבת הראשית של הציונים. אם חלילה וחס תסריט הבלהה יתקיים ואזורינו אכן יופצץ בנשק אטומי הקרדיט לכך יגיע למנהיגנו ומנהיגי הפלסטינים שהיו עסוקים בהתקוטטות על מספר רגבי אדמה רגע לפני רעידת אדמה. למעשה הם יוכלו לככב במקום של כבוד במצעד האיוולת של ההיסטוריה.
והערה אחרונה לסיום, איש לא משלה עצמו שלעומת איום קיומי המתרגש עלינו מישהו יוכל לשים בצד את המחלוקות הכל כך חשובות. מה שנשאר לנו בטקטיקת מאסף הוא לנסות בכוחותינו הדלים לשכנע את העולם בנוראות הגרעין האיראני. בהקשר זה צריך לקוות שהנימוק המרכזי אינו הסכנה הנשקפת ישראל. הרי כמה מאיתנו יצאו מגדרם כדי שגינאה הצפונית לדוגמה לא תהיה תחת איום קיומי? את האיום האיראני על העולם אפשר להציג בשני מישורים – הפחות מביניהם הוא שאיראן גרעינית תהפוך ליד השולטת על שיבר האנרגיה העולמית – דבר שעשוי לעשות צרות צרורות לצרכני האנרגיה המערביים. חמור מכך, התלקחות גרעינית במזרח התיכון עשויה לחסל לא רק את מדינת היהודים – אלא את מצבור האנרגיה המהותי ביותר בכדור הארץ. אם תסריט האימה הזה יתממש העולם כולו יסבול ממשבר אנרגיה, ובינינו מה יותר מאיים לאדם הנאור - טיהור אתני באזושהי מדינה בעולם, או שמחיר החשמל יעלה ב-20 אגורות?
ואם כבר בפצצות עסקינן הנה הפוסט הראשון שלי בקפה איך לא בנושא הפצצה |
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על תשובתך המלומדת. אני תמיד שמח לשמוע על טימטומי - ואין לי ספק שאדם שמכנה את זולתו "אידיוט" חייב להיות מזן הגאונים. לכן מאוד מוזר לי שגאון שכמוך הצליח לקלוט רק צמד מילים מתוך כל הפוסט (הדי ארוך הזה).
ולעצם העניין
1. הרעיון של פלישה קרקעית לא נאמר בטון של המלצה שכן פלישה קרקעית היא דבר שלא תלוי בנו (באותה מידה שהחלפת השלטון באיראן היא דבר שלא תלוי בנו). לפלישה קרקעית יש לא מעט חסרים (ואני באופן אישי לא שוכח גם את ההרוגים העיראקים שמספרם מוערך במאות אלפים עד למעלה ממיליון) מהפלישה האמריקאית לעיראק. ונדמה לי שבפוסט עצמו נרמז שזו אפשרות לא ריאלית. הטענה שהועלתה היא שלהבדיל ממבצע כירורגי שלא יכול לעצור את הפצצה - לפלישה יש את האפשרות לעשות.
2. העניין הישים היחיד שנאמר בפוסט, קשור לעולם הערבי, שלפחות חלקו השוכן ליד המפרץ הפרסי מוטרד מהגרעין האיראני לא פחות מאיתנו הישראלים (כמובן לא כולל את מי שחייהם של בני אדם מגזע "הציונים" שווים בעיניו כקליפת השום). הטענה המהותית הייתה שלאותם ערבים יש יכולת השפעה מאוד גדולה על בלימת הגרעין האיראני, ולמרות הפחד הגדול שלהם - הם לא פועלים, והסיבה שהם לא פועלים היא בגלל פעילותנו הישראלים. קרי בגלל שאנו פועלים כבריון, ובגלל שאנחנו מלאים בצדק של עצמנו ולא מוכנים להתפשר. נכון שמדובר בתרגיל מחשבתי מאוד מסובך - אבל הייתי מצפה לפחות מגאון בן גאונים כמוך, להצליח לעשות פעולת חיבור פשוטה של אחד ועוד אחד, ולהבין שמי שמבקר את טקטיקת הבריון שישראל לקחה על עצמה מציע מן הסתם משהו חלופי. אבל כנראה שפעולת חיבור כזו נועדה לאידיוטים כמונו. אתה פשוט גאון מתוקף היותך אתה.
זו תגובה קבועה שלו, מפזר אותה כתשובה לכל מיני פוסטים. לפעמים הוא הולך עם עצמו עד הסוף - ואז מצרף תמונות של בחורות בעלות תכונות בולטות לעין. מניחה שאין לו מה להגיד והוא פשוט מחפש תשומת לב וזו הדרך שלו.
אין לי דעות קדומות על השפה האנגלית .פשוט. כשמתרגמים, מאבדים הרבה. (רבים מהמתרגמים אינם עומדים על דקויות הניסוח בבואם לתרגם )
ציטוט מתוך המאמר "משפט מפתח אירני". לצערי האתר שהכיל את המאמר הפסיק לפעול.
משפט מפתח אירני.
ציטוט:"תיאוריות קונספירציה חביבות כידוע באוריינט ובקרב תושביו. לפי התיאוריה הרווחת היום,
הרעיון שאירן היא כוח גרעיני מסוכן, שיש לה בנוסף פנטזיות השמדה לגבי ישראל מופץ ומסופר
באופן מלאכותי כדי להצדיק מתקפה צבאית נגד אירן. זו תיאוריה שגם למי שלא מאמין בתיאוריות
קונספירציה, קשה להתנער ממנה. העובדה היא: פנטזיות ההשמדה שבהן מאשימים את אירן, מתייחסות
למשפט יחיד: "ישראל צריכה להימחק מהמפה". אין משפט שיותר מזוהה עם הנשיא המכהן של אירן,
מחמוד אחמדיניג´אד, כמו המשפט הזה: יש למחוק את ישראל מהמפה. אלא שהבעיה היחידה היא, שהוא
מעולם לא אמר את המשפט הזה. אחמדיניג´אד לא השתמש במילים "למחוק" או "מפה". הגירסה המקורית
בפרסית של התבטאותו של אחמדיניג´אד על ישראל היא הרבה פחות צבאית מאשר התרגום, שסוכנויות
שונות הפיצו ושהן בתורן אמורות להיות תרגום למקור בפרסית. כדי להוריד את זה ישר מסדר היום:
נשארות תמיד מספיק התבטאויות, שבהן אחמדיניג´אד מדבר על ישראל באופן מטופש, חסר בושה וגזעני.
הענין כאן הוא לא להגן על אחמדיניג´אד, אלא להתייחס ליושר עיתונאי. ולכך שייכת גם הפרקטיקה
של ציטוטים נכונים של יריב פוליטי – ולו רק בכדי לשפוט באופן ריאלי אופציות פוליטיות."
- Top Israeli Military Expert Says Israel Can Live
כשהאירנים מאיימים על ישראל : למה הם מתכוונים ?
אז מה בכל זאת
כנראה שהאפשרות הסבירה ביותר לעצור את הגרעין האיראני היא פלישה קרקעית, שתמנע פיזית מהמשטר האיראני לחדש שוב את התכנית. במצב הדברים הנוכחי פלישה כזאת נשמעת כמו מדע בדיוני (במיוחד לאור המצב הכלכלי של ארצות הברית ואירופה) ואז מה? נניח שפלשנו, תרשה לי לצטט אותך: "לאיראנים יישאר עדיין את הידע הטכנולוגי, המעבדות, הספקים ואנשי הקשר כדי לשקם את התכנית." אם לא היום אז מחר.
תגיד שפלישה היא אפשרות מספיק טובה כי היא תעכב אותם? כך גם טיפול כירורגי מדוייק.
לא מצאתי עדיין את הפלוסים שבפלישה.
. אפשרות נוספת היא התמוטטות המשטר הנוכחי . ומה אז? לא יקום שאהיד אחר? אם לא היום אז מחר? אם אין לנו פתרונות שכוללים את הטווח הרחוק אזי כל פלסטר לא ירפא את הפצע הזה.
אלא שהאביב הערבי פסח איכשהו על איראן (למרות שאיראן הייתה הסנונית שבישרה על בוא האביב). מה שנשאר כרגע הוא מהלך בין לאומי מתואם שיתקע את גלגלי השיניים של תכנית הגרעין האיראני. הבעיה המרכזית היא שלמאמץ ה"עולמי" הזה יש שתי עזים ענקיות שמונעות ממנו להיות אפקטיבי – האחת היא רוסיה והשנייה היא סין. לשתי הענקיות הללו (ובמיוחד סין) יש אינטרסים שונים לחלוטין, וקשה להניח שסין תוותר על הנפט האיראני שעוזר לכלכלה שלה לדהור קדימה, ושרוסיה תוותר על האפשרות להיות אלטרנטיבה לארצות הברית אלא אם כן... לעולם יש גם אפשרות להטיל סנקציות על סין ועל רוסיה, בכדי להחליש את איראן. ממ.. תמהני למה לא עושים את זה... אם בחלק מהדרך מי שנחשבים השפויים בויכוח הזה מעריכים שיקולים כלכליים יותר מחיי אדם, קשה לי להאמין בדרך שהם מציעים בתמונה הכוללת.
אלא אם כן העולם הערבי ובמיוחד מדינות המפרץ יצאו מהארון – ויגבשו קואליציה משותפת נגד הגרעין האיראני. האינטרס שלהם ברור כי הם עשויות להיות הנפגעות המידיות מגרעין איראני (עוד לפנינו – ועוד לפני שהאיראנים יעשו שימוש כלשהו בפצצות ) איך הגעת למסקנה הזו? מה האינטרס של אחמדינג'אד להפציץ את כל העולם הערבי כשהוא יודע שברגע שהוא לוחץ על הכפתור נשאר לו זמן מועט יותר לתוכניות שלו, כי תגובות העולם יהיו מהירות, בין אם מחושבות ובין אם לא. קואליציה ערבית, ובמיוחד קואליציה של מדינות הנפט נגד איראן היא המפתח, שכן סין לא תסתכן באמברגו של קואליציית מדינות הנפט בעבור הנפט האיראני, לרוסיה יש יותר מדי אינטרסים לסכן בעולם הערבי מכדי להמר על הגרעין האיראני. במילים אחרות המפתח לשיתוק כלכלתה של איראן (ומניעת זליגת משאבים אליה) נמצאת בעולם הערבי. זה יפה. אבל מכיוון שהעולם הערבי מונע ברובו מאינטרסים של בעלי שלטון פונדמנטליסטים, אזי אפשר לאמר שכסף לא מקבל תפקיד של שחקן מכריע מבחינתם- פלוס ענקי להם (לא הפונדמנטליסים אלא הכח לעמוד מול סנוור מטבעות הזהב) אבל קוץ בישבן בשבילנו. משהו שזר לנו בעולם המערבי, ואולי לכן אנחנו מתקשים לפענח אותם.
ועכשיו לשאלה הידועה – מה מונע מהמפתח הזה להסתובב? מעצור אחד הוא האביב הערבי שמיקד את העולם הערבי בבעיות פנים, החזיר את האסלאם למוקד העניינים ודחק את הבעיה האיראנית לשולי התודעה של המנהיגים הערבים (במיוחד של אלו הרחוקים מהמפרץ) . יחד עם זה אם האביב המזרחי יגבר, זה יהיה המעצור האולטימטיבי לאיראן. במיוחד אם הוא יכנס בשעריה. הם יהרגו אחד את השני, וזה עצוב, אבל אני מניחה שהקיצוניות תדעך יחד עם האנשים.
המעצור השני שייך לממשלתנו שמתעקשת לנדב אותנו כאיום המרכזי על העולם הערבי (הצגה שאנו עושים על פי תסריט איראני). כך קורה שאף אחד בעולם הערבי לא מוכן לצאת בגלוי נגד איראן שמיצבה את עצמה כאויבת הראשית של הציונים. למה? העולם הערבי מפחד מאיתנו? ברור לנו ולהם שאם העולם הערבי מתאגד נגדנו הם אפילו לא חייבים לפתוח במלחמה, אלא יכולים אפילו רק "לנטרל אותנו" מהעולם ע"י ביצור ימי. אז למה העולם הערבי לא מתאגד נגדנו? יכול להיות שיש לזה סיבות אחרות והן לא כוללות פחד מאיתנו? אם חלילה וחס תסריט הבלהה יתקיים ואזורינו אכן יופצץ בנשק אטומי הקרדיט לכך יגיע למנהיגנו ומנהיגי הפלסטינים שהיו עסוקים בהתקוטטות על מספר רגבי אדמה רגע לפני רעידת אדמה. למעשה הם יוכלו לככב במקום של כבוד במצעד האיוולת של ההיסטוריה.
על זה פרופסור אתן לפרופסור אומן לענות במקומי
במילים אחרות: להיות מונע מתוך פחד לא מביא לתוצאות חיוביות
והערה אחרונה לסיום, איש לא משלה עצמו שלעומת איום קיומי המתרגש עלינו מישהו יוכל לשים בצד את המחלוקות הכל כך חשובות (סלע קיומינו המליצי שמאיים על המשך חיינו). מה שנשאר לנו בטקטיקת מאסף הוא לנסות בכוחותינו הדלים לנסות לשכנע את העולם באיום האיראני. אז להשתתף בהצגה שמכתיב לנו התסריט האיראני? בהקשר הזה צריך לקוות שהנימוק המרכזי שלנו אינו האיום האיראני על ישראל. לצורך העניין צריך לתרגל את המחשבה כמה מאיתנו יצאו מגדרם כדי שגינאה הצפונית לדוגמה לא תהיה תחת איום קיומי . כמעט אף אחד. איך זה עוזר לנו לתרגל איך להפסיק להשתתף בהצגה הזו? גם האיום של איראן על אירופה או ארצות הברית נראה מעט רחוק ולכן איננו אפקטיבי. איראן גרעינית מאיימת על העולם בשני מישורים – הפחות מביניהם הוא שאיראן גרעינית תהפוך ליד השולטת על שיבר האנרגיה העולמית – דבר שעשוי לעשות צרות צרורות לצרכני האנרגיה המערביים. אך חמור מכך – התלקחות גרעינית במזרח התיכון עשויה לחסל לא רק את מדינת היהודים – אלא את מצבור האנרגיה המהותי ביותר בכדור הארץ. אם תסריט האימה הזה יתממש העולם כולו יסבול ממשבר אנרגיה, ובינינו מה יותר מאיים לאדם הנאור - טיהור אתני באזושהי מדינה בעולם, או שמחיר החשמל יעלה ב-20 אגורות? כן, לא בא לי שאיראן תחזיק את שאלטר האנרגיה בעולם אבל יותר מהכל לא בא לי להחשיב את מצבור האנרגיה יותר מחיי אדם. העובדה שכסף יותר חשוב לעולם מחיי אדם היא הסיבה שנתנו לאחמדיניג'אד לגדול עד למקום שבו העולם מפחד ממנו.
מאיר דגן , ידלין, אשכנזי, יובל דיסקין - לא ראו מטר מהאף שלהם - נתפסו עם המכנסיים למטה עם כל הגרעין - הסודני/אריתראי/דראפורי.
מטר מהאף שלהם לא ראו - כל אלה שמקבלים מאיתנו משכורות גבוהות.
בענין הגרעין האיראני - ידלין לא בדיוק איתם.
סין אך הצרה הצרורה היא דווקא רוסיה ופוטין. היום רוסיה במקום השני של מכירת נשק וציוד מלחמה היא לא מעוניינת להפסיד את הלקוחות שלה. כל עוד פוטין בשלטון יש לו עניין להמשיך לכופף את ארה"ב ואת נאטו.
יכול להיות שאתה צודק. אולי לא הצגתי את הדברים נכון - אבל הפוסט הוא מאין ריאקציה על הספר "רגעים היסטורים ורגעים היסטרים", וממנו שאובה גם הטרמינולוגיה. כיוון שהספר מנתח מצבי מלחמה בין מדינות, הוא מצמיד את המושג "מהמר" למי שבוחר בדרך צבאית שהסיכון בה גבוהה - כמו לענייננו היטלר שהחליט להפר את הסכמי ורסאי (עוד בשלב שהצבא הגרמני היה חלש). אחד המאפיינים שניתנו למהמר הוא גם מי שמוכן להתעמת אם כל העולם (מתוך הנחה שהעולם לא יפעל) כדי להוציא לפועל את החזון המדיני\ צבאי שלו. בהקשר זה מדיניות ישראל בשטחים - בהחלט יכולה להיקרא כמדיניות מהמרת. גם ההחלטה לשים את כל הביצים בסכסוך הישראלי ערבי בסל הצבאי יכולה להיקרא כהחלטה מהמרת. (מצד שני יש מי שיאמר ובצדק שגם בהסכמי שלום באזורינו ההפכפך יש מידה של הימור). בכל מקרה יכול להיות שהמדדים שהייתי צריך להשתמש בהם הם ההליכה על הקצה, וחוסר היכולת למחול על הכבוד הלאומי, שבשעת משבר יכולים להוות משקל על האצבע על הכפתור האדום.
לגבי התקיפה עצמה - דעתי היא שהפחד מתגובת נגד איראנית (פרה-גרעינית) לא יכול להוות שיקול מכריע, שכן המכה הזאת היא כאין וכאפס לעומת מכה מאיראן גרעינית. אם נחזור לרגע לטקסט של הרסגור - פחדנות אינה יכולה המניע הראשי של מדיניות. העניין הוא (ונדמה לי שחלק מהנזכרים כאן כבר טענו את הטיעון הזה) שקרוב לוודאי שמתקפה ישראלית לא תמנע - ואפילו תאיץ את תכנית הגרעין האיראנית. די אם ניזכר במתקפה שלנו בלבנון שנועדה על פי מנהיגנו לחסל את החיזבאללה (עד שקופרייטר חרוץ המציא את הסלוגן הצנוע לשנות כיוון) - ובפועל רק הכפילה את כוחו של הארגון.
לגבי המלחמה בעיראק - אין ספק שהאיראנים צריכים לתת אות כבוד לג'ורג' בוש הבן. כנראה שהתרומה שלו לגרעין האיראני עולה על זו של אחמדיניגאד. הפיאסקו בעיראק בהחלט גרם להערכת חסר (בלשונו של ידלין) את האיום האיראני (למרות שכיום אפילו לבת יענה יהיה קשה שלא לראות את הכתובת שכבר מזמן לא נמצאת רק על הקיר). צריך להוסיף את מקור המימון היצירתי שבוש מצא למלחמה (אג"חים שברובם נמכרו לסין), כדי להבין שמי שרוצה מבצע אמריקאי באיראן צריך לשכנע את הסינים (הנהנים העיקריים מהנפט האיראני). ולחשוב שהמקום היחיד בעולם שהאיש הנ"ל עדיין נערץ הוא בישראל? מי אמר שלהיסטוריה אין אירוניה.
ברור שהמצב אינו זהה (מתי ההיסטוריה חוזרת על עצמה בדיוק באותו אופן?). בכל מקרה לא התיימרתי לעשות השוואה מלאה בין גרמניה לאיראן - אלא לעניין ההתעצמות הצבאית של גרמניה מול התגובה הצרפתית כפי שהופיע בספר שציינתי. חוצמזה שאני לא בטוח לגבי ההנחה שלך - המפלגה הנאצית עלתה לשלטון ב-33 כאשר הייתה המפלגה השנייה בגודלה (בבחירות שנערכו זמן קצר אחר כך המצב תוקן - אך עדיין נשאר חלק גדול מהעם הגרמני שלא בחר בה). התפיסה השלטונית של המועצה הדתית באיראן מאוד יציבה (כמובן שהיום לאחר האביב הערבי צריך לשקול מחדש את המילה יציבות) - וכידוע היא כלל לא עומדת לבחירות ועומדת מעל הסמי דמוקרטיה האיראנית. ברור שחלק ניכר מהגרמנים שלא הסכימו עם השלטון הנאצי לא עשו הרבה פשוט מתוך פחד - נדמה לי שההנחה הזאת תקפה גם במקרה האיראני.
טמבל עם כובע,אפשר לקבל את דבריו של אחמדינאג'ד במקור ?
נזכרתי כשביבי החליט שחיסול משעל יביא את הגואל לציון ומה קרה למשעל
בעזרת אללה הוא עדיין חי ואתו ביבי נאלץ לעשות מו"מ להחזרת שליט
אבל מה קרה מאחורי הקלעים כשביבי לא הצליח להשמיד את משעל האויב הכי גדול של ישראל[דאז]
היכן ראית את הפרסי קורא לחיסול הישות הציונית ?
כתבת ש " אם חלילה וחס תסריט הבלהה יתקיים ואזורינו אכן יופצץ בנשק אטומי הקרדיט לכך יגיע למנהיגנו ומנהיגי הפלסטינים שהיו עסוקים בהתקוטטות על מספר רגבי אדמה רגע לפני רעידת אדמה."
מי שמתקוטט על כל רגב אדמה הם הישראלים, הפולשים ליותר ויותר שטחים מול עיניהם הכלות של הפלסטינים,הרואים שאף את 22 האחוזים שנשארו מפלסטין ההסטורית הישראלים מתכוננים לקחת.
כמה פרטים שהחסרת ,ושלדעתי הם חשובים ביותר כדי להבין מדוע אירן מעוניינת בנשק גרעיני.
ב 1953 עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות אדם בשם מוחמד מוסאדק.לאחר תום החוזים שהשיגו הבריטים וארה"ב מהשליטים המושחתים שקדמו למוסאדק, ביקש מוסאדק להלאים את משאבי הנפט של אירן למען רווחת תושבי אירן,מה שכמובן לא מצא חן בעיני הבריטים וארה"ב,אשר ביצעו הפיכה נגדו ,והעלו את השאה עושה דברם.
ארה"ב ובריטניה רצחו את הדמוקרטיה האירנית.
.תושבי אירן יצאו לרחובות בעקבות ההפיכה שבוצעה נגד מוסאדק ב1953 ,וקראו:
אדג'ן נכוד גוזשטם,
בכון נכוד נבשטם.
יא מרג ,יא מוסאדק.
זה מה שצעקו הסטודנטים ב1953 .
בדמינו כתבנו על הקירות.מוות,או מוסאדק.
כמובן שזה לא עזר להם.תגובת הנגד היתה המהפיכה של האייתולות.
אירן לא פלשה לאף מדינה בעת החדשה.להיפך.זו היתה עירק אשר פלשה לאירן ותקפה אותה. נחש מי היה מאחורי הפלישה העירקית לאירן,ומי סיפק את הנשק והתחמושת ?
למעשה,אירן, שעברה הפיכה ב 1953 ,ופלישה עירקית בשנות ה 80 , מוקפת מכל עבריה בצבאות זרים,ולכן היא מעוניינת בנשק גרעיני לשם הגנה. מרטין ון קרפלד מסביר את הרציונאל האירני,כאן.
אירן למדה את הלקח הצפון קוריאני. לולא הנשק הגרעיני של צפון קוריאה,צפון קוריאה היתה מזמן נכבשת ע"י החזק ממנה .
יש רק בעיה אחת (קטנה) עם התזה שאתה מציע. המנהיגות הישראלית היא לא מהמרת, אלא שמרנית. הדוגמה שהבאת היא לא תוצר של המנהיגות הזאת, אלא מצב שהיא ירשה ממנהיגויות קודמות. וגם בתחום הזה, של השטחים, המנהיגות הנוכחית מעדיפה לא לעשות כלום, כמו בכל תחום אחר עליו היא מופקדת. שב ועל תעשה, או לחילופין "להקים ועדה לבחינת הנושא" זו הסיסמה של המנהיגות הנוכחית.
אחת הסיבות להתנהגות של האיראנים היא שהם יודעים שהמנהיגות הזו שמרנית ולא מהמרת. הם יופתעו ואנחנו נופתע אם זה לא ככה.
מאיר דגן , ידלין, אשכנזי ועוד כמה מראשי הביטחון הקימו גוף רשמי שנלחם באופציה הזאת ועל כך
נתניהו אמר שהבית הלבן גייס את האנשים האלה מה שמוכיח כמה הבית הלבן ערב בחירות יחד עם חשש חמור
ליצור פיאסקו קולוסאלי בדומה לעירק אפגניסטן לא בדיעה משותפת עם ברק/נתניהו אסור לשכוח שהם כבר עברו חוויה של חיפושים של נשק גרעיני בעירק של סאדם חוסיין ואיזה מהנדס שסיפק צילומים חשודים עשה הון עתק על חשבון האמריקאים והמודיעין הישראלי טען בשיא העקשות שלסאדם יש נשק גרעיני, אז קצת צניעות לא תזיק לאף אחד. וברור שארה"ב תאלץ להגן על ישראל מחשש של התקפה מפני טילים עם ראש חץ מאירן ואלפי טילים מלבנון ומארסנאל הטילים של אסאד[למה לא?] כלומר אם השואה לא מגיעה לבד אז יללה בוא נביא אותה!!!. נתניהו לכוד בסינדרום מצדה. בשיקוליו תמיד הייתה פניקה היסטריה ולסיכום הוא עשה את הצעד הכי גרוע שאפשר.