כותרות TheMarker >
    ';

    אז אני אלך לקצה העולם

    המסע הרגלי לסנטיאגו דה קומפוסטלה ולקצה העולם

    0

    פחות מ-100 ק"מ לסנטיאגו

    6 תגובות   יום חמישי, 31/5/12, 10:38

    שבת, 26 במאי. אוסקר ואני עוזבים מוקדם בבוקר את vega e la valcarce ויוצאים לדרך. היום צפוית עליות לא פשוטות.אחרי כ-5 ק",מ מגיעים ליישוב עם בית קפה פתוח ב-0730 בבוקר, לא דבר מובן מאליו במקומות האלה וכמובן עוצרים לקפה וארוחה קלה. יוצאים לדרך וברגע שמתחילות העליות אנחנו נפרדים. אני עולה מהר יותר ואין טעם לחכות האחד לשני. אני מרגיש טוב מאד וזז מהר בעליות, עוקף הולכים רבים ומגיע תוך כשעה לנקודת ציון חשובה: אבן גדולה מסמנת קו גבול בין מחוזות קסטיליה - וליאון לבין גליציה. זהו - הגעתי למחוז האחרון והמערבי ביותר במסע. גליציה ידועה כמחוז הגשום ביותר בספרד, בשל הקירבה לאוקיאנוס האטלנטי. אני ממשיך לעלות בהר, הנוף יפה יותר מרגע לרגע, הרים ירוקים ועמקים רחבים ואחרי כ20 דק' כמובן מתחיל גשם. אני מחליט לא להרטב ונעמד תחת לרפת בישוב קטנטן. מסתכל ימינה ורואה שיש בר לא רחוק וממשיך כדקה הליכה לבר. שם עושה הפסקה עד שהגשם נפסק.
    ההר קורא ואני ממשיך למעלה - סה"כ עליות של כ-800 מטרהפרש גובה, עד לגובה 1350. בדרך עובר בישוב o'cebreiro, שנחשב לעוד אבן דרך מרכזי במסע הזה. הישוב כולו בתי אבן אופייניים לגליציה. יפה, אבל תיירותי מידי עם חנויות מזכרות וכו'. לא מתלהב וממשיך. שוב גשם ושוב אני מנסה להסתתר - הפעם מתחת לעץ. שוב יוצא די יבש מהענין וממשיך ליעד של היום - כאמור בגובה 1350 מטר בשם alto de poio. הטיפוס קשה ביותר אבל אני לומד על עצמיי שאני נהנה מאד בעליות ועושה את זה מהר. הרגליים נעות מעצמן ומרגיש את ה"טורבו בתחת"... מגיע לפסגה ואת מי אני רואה באכסניה/קפה/בר המקומי - יוסף האוסטרי. ידיד ותיק.
    "מה זה - אין לי בירה" אני קורא ומתיישב לשולחן. הבירה מגיעה מהר ואנחנו מזמינים גם חדר באכסניה. נשארים כאן הלילה. המקום יפה הנוף מטמטם, אבל קר. מאד. רוחות נושבות כיאה לפסגת הר גבוה. בתוך הקפה האח בוערת ואנחנו יושבים רוב הערב בפנים. בשלב מאוחר הרבה יותר מגיע ה"דוק", אוסקר, שהולך בנחישות ובאיטיות ומגיע לכל יעד שמציב לעצמו.
    אחרי הפסגה - למחרת ירידות. קר מאד בבוקר. אני לובש כל מה שאפשר (שזה טי שירט+סווטשרט+מעיל גשם קל) ויורד בתוך אותו סוג של נוף מטמטם, ירוק ירוק כשמידי פעם עוברים בכפר כזה או אחר שמתפרנס מחקלאות בסגנון הישן. מחרשות, חרמשים, רפתות קטנות, דירים, לולים.
    יורד מרחק של כ-15 ק"מ ומגיע ל- Tricastello. עיירה יפה. אני נכנס לבר להפסקה ושוב - יוסף. יש לי מזל איתו... יוסף כבר עושה את הקמינו בפעם השניה, עשה אותו ב-2009 ועכשיו שוב. יוסף מסביר לי שלמרות שעכשיו רק 1030 בבוקר הוא החליט להשאר וזה מכמה סיבות: יפה כאן, האכסניה יפה ומודרנית, היום חג השבועות (גם לנוצרים וגם לנו באותו היום במקרה) וזהו - הלכנו מספיק. מאמצי השיכנוע הקלילים שלו עזרו ואני נשאר איתו. הולכים להרשם באכסניה ובדרך כמובן... אוסקר. גם הוא חסר אופי, כמוני ומחליט להשאר איתנו בטריקסטלו. באמת עיירה יפה ואכסניה יפה.
    בערב הולכים למיסה. שבועות לא ? הרי כולנו מתפללים לאל אחד. הכומר המקומי הוא מין סטנדאפיסט שעושה שמח. בשלב מסוים הוא מזמין אליו נציגי מדינות שונות, נותן לכל אחד מהם דף בשפתו והחברה קוראים קטעים מכתבי הקודש באנגלית, צרפתית, איטלקית, הולנדית, גרמנית, קוריאנית וכמובן ספרדית. אוירה בינ"ל. כשמסתיימת המיסה הוא ניגש לכל אחד בכנסיה ומברך אותו אישית. כשהוא שומע שאני מישראל הוא מחבק אותי ונותן ברכה. אני מצדי מציע לו לתרגם את הדף שהוא נתן בשפות השונות לעברית. הוא כמובן מתלהב וחוזר עם ערימה של דפים שהוא מבקש שאתרגם ואת כתובת המייל שלו. עכשיו קיבלתי שיעורי בית...
    אחרי המיסה אוסקר, יוסף ועוד כמה חברה פוצחים במקהלה של שירי חג והכנסיה מתמלאת בקולות שירה.
    הגיע הזמן לאכול. אוסקר - הדוק, יוסף ואני מחסלים צלחות של חמון, צ'וריסו, גבינה מקומית, פלפלים קלויים, זיתים ושני בקבוקי יין. סטנדרט מכובד.
    בערב אני עוד מקבל מייל. סילביה וברברה, הבנות שכתבו כתובת עידוד לאוסקר ולי על הדרך, מודיעות שמחר הן בעיירה sarria בצהרים.
    יוצאים בבוקר (28 מאי) ואני מחליט שאני פוגש את השתיים ויהי מה. למרות שהן קרובות ממני לעיירה הזו אני שוב מפעיל את "הטורבו בתחת" והולך מהר. מאד. כמעט בלי הפסקה, העיקר לפגוש אותן ולהודות להן על הכתובת על הכביש. בשלב מסוים אני רואה חתיכה לפני על הדרך. היא הולכת מאד מהר ונותנת לי אחלה קצב. תמיד כיף לרדוף אחרי חתיכות. מגיע לנקודת המפגש עם סילביה וברברה (להלן סיב"ר). חיבוקים, נשיקות, בירה, אמפנדה וממשיכים ללכת. היעד - העיירה babadelos. (אחרי שבשבוע שעבר הייתי בקקבלוס וטרבדלוס עכשיו זה באבאדלוס. יופי). מקום יפה חולש על עמקים ירוקים. האוירה באכסניה - כמו בקיבוץ. מדשאות רחבות, בתים קטנים וחבורה גדולה של מטיילים ששותה כמויות אדירות של יין. מה רע ?
    הפעם יוסף ואוסקר לא מגיעים. נשארו קצת מאחור בסאריה.
    כאן שוב חוזרים הכאבים בגיד שלי והרגל מתנפחת. הריצות היו מהירות מידי. זה העונש למי שרודף אחרי חתיכות.
    סילביה, אחות טיפול נמרץ במקצוע, חובשת לי את הרגל עם הרבה וולטרן ונותנת לי כדורים נגד כאבים.
    בכלל, למי שהתעניין במצב הגופני אחרי כזה מסע - אז ללא ספק התחזקתי. פעם לא הייתי חולם על ללכת מהר בעליות ועכשיו אני נהנה מזה. אם רזיתי - בהתחלה בטח שכן הגוף היה בהלם מהמאמץ, הסחיבה של התרמיל, השינוי באוכל ההליכה היומיומית וגם הלם מנטלי. הכל חדש ושונה.

    אגב, בשניה זו שאני כותב על המצב הגופני מגיעה ברברה מהצמד סיב"ר עם קנקן חרס ענק ובו ליטר יין אדום לשלושתינו. המחיר: 3 יורו. ככה סתם להשכלה. אנחנו לפני ארוחת ערב.

    המשך הסיפור. אחרי הירידה הראשונה במשקל, אותה אני מעריך בכ-3 קילו (לא עליתי על משקל מאז הגעתי לספרד), חלה התייצבות והרבה זמן לא הרגשתי שינוי. בשבוע-עשרה ימים האחרונים אני שוב מרגיש שאני מושך את החגורה יותר ויותר ונראה ששוב רזיתי. לא יודע אבל זו ההרגשה הכללית.
    שאר הנתונים - מרגיש טוב, למעט הצרות עם הגיד, כשסדר היום כולל ארוחת בוקר סתמית (טוסט מלחם לבן, ריבה, חמאה וקפה - זה הכל, כמעט כל בוקר) הליכה עד לשעות הצהריים. ארוחה קלה מאד בצהרים, ארוחה מלאה בערב כולל הרבה יין או בירה. אלה החיים. למי שאוהב - קדימה ומהר להגיע לכאן.

    יוצאים מבאבאדלוס. הכדורים משפיעים והכאב מצטמצם מאד. הולכים כשעה, שעה וחצי ולפנינו אבן גדולה שמסמנת - 100 ק"מ מסנטיאגו. עברתי כבר כ-700 ק"מ. בהחלט לא רע. השמחה גדולה וכמובן מצטלמים במקום. היעד היום - portomarin. מגיעים ליעד בסביבות הצהרים. עיר שהוטבעה כולה תחת אגם מלאכותי, אחרי שנבנה סכר ענק במקום ונבנתה מחדש על צלע ההר.
    כל החברה מתכנסים היום כאן. אוסקר דוק מגיע, יוסף, אנה-מארי מהולנד, הצמד סיב"ר, אני ועוד כמה פנים מוכרות.
    שש בערב כולנו ביחד בקונצרט בכנסיה. בחור קצת מוזר מנגן יפה בחליל צד. אחר כך הוא עובד לגיטרה ומתחיל לשיר הארי-קרישנה הארי-רמה. מזמן לא היה ערב רוחני, הא ? אחרי זה הוא עובר לשיר "שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד". בכנסיה. חזק. אחרי זה הוא שר פסוקים מהקוראן בפרסית.
    אחרי השיר הזה אנחנו יוצאים לאכול - אי אפשר יותר רוחניות. פיצה. לא רוצים יותר שטויות ספרדיות.
    בבוקר עוזבים את פורטומרין. היום יום קל. כ-16 ק"מ עד לעיירה הקטנטונת eirexe. פוגשים בשעה מאוחרת יחסית את הדוק ואת יוסף שממשיכים הלאה. סיב"ר ואני מחליטים שנשארים. לסילביה כואבת הזרת ולי אחרי יום וחצי הפוגה חוזרים הכאבים בגיד. יום קצר היום ומנוחה. זהו

    יושב עכשיו מתחת לעץ גדול, כוס יין אדום גדולה ובדרך לארוחת הערב. שמש חזקה בין הענפים, רוח קלילה. רומנטיקה ספרדית.

    בואן קמינו

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/6/12 19:27:
      מאברוק!!!!! כל הכבוד. מאוד שמחה גם שהעלית כמה תמונות מהדרך. ד"א- יש שרתים שניתן להעלות דרכם תמונות, כדוגמת: http://imageshack.us/
        1/6/12 11:22:
      מרתק. שווה לשלב גם קצת תמונות :)
        31/5/12 23:44:
      יש וידאו. הארי קרישנה ושמע ישראל. יועלה בהמשך (כשאגיע ארצה ויהיה לי מחשב נורמלי ולא טאבלט)
        31/5/12 22:54:
      יופי !!! נראה מלא התלהבות - כל הכבוד !!! מבחינתי הקטע החזק הוא המוזר עם החליל-צד שמתפלל לכולם. יש קצת וידיאו ממנו ?????
        31/5/12 16:39:
      יפי של מסע, עוד קצת. אחרי שתחזור צריך למצוא דרך להמשיך לשמור על כושר - אולי אופניים :)
        31/5/12 13:36:
      מעניין שאת כתבי הקודש בשפת המקור לא היה להם...כל הכבוד יורם אתה בישורת האחרונה. מדהיםםםםם!!! גאים בך.

      ארכיון

      פרופיל

      יורם.אל-קמינו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין