0

הרהורים.

2 תגובות   יום חמישי, 31/5/12, 10:42

 

לפעמים, נעצרות המחשבות, נגמרות המילים, ואתה בוהה,

 

בעיניים מזוגגות, בריקנות תהומית.

 

כיצד אוספים את השברים, וממשיכים, ולאן?

 

לאסוף את עצמי,  להתחבר לעצמי, 

 

ולצאת לדרך חדשה, עם עצמי ואני, 

 

במקום חדש, אנשים חדשים,

 

במקום עם צמחים ענקיים, ועצים, ומעיין נובע, 

 

וצפורים, פרפרי ענק, וים חיפושיות שיעטפו אותי

 

יש גן עדן? שם אני רוצה להיות.

 

בעצם גן העדן בידינו, במעשינו במחשבותינו.

דרג את התוכן: