
באחת מהתקופות המאתגרות ביותר בחיי שאלתי את המורה שלי מה עושים כשמכות החיים מכות בך ללא רחם. הוא ענה לך תלמד איך עושים חרב של סמוראים בשם טאקנאה. אז הלכתי ולמדתי קצת וחזרתי אליו . מה למדת הוא שאל אותי אז אמרתי לו שבונים אותה משתי סוגי מתכות מחשלים אותה באש ובמים ומכים בה עד שהיא מקבלת את צורתה הייחודית. יפה הוא אמר לי, אם אתה רוצה לקבל צורה ייחודית שהיא רק שלך, עליך לעבור דרך אש הפחד, לקבל קצת מכות מפטיש החיים ורק אז תיצור לך את חרב האישיות שלך בעבודת יד שתעזור לך לפלס את דרכך הייחודית במשעולי החיים שיתגלו בפניך. |
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה! כשאדם פונה לשאול את מי שבקי ממנו בשאלות החיים המשמעותיות, הרי שכבר עשה את הצעד הראשון בתהליך החישול העצמי. כשהוצע לו לנקוט בפעולה מסוימת, אין זה מובן מאליו שיקבל עליו לבצעה. אם קיבל הרי שפסע כבר צעד נוסף. מכאן הדרך פתוחה להתעמתות השלמה. אגב, התעמתות בעיני להיהפך לעמית של האתגר, להתיידד עמו. ♣
נהדר! מעניין למה נזכרת בזה עכשיו...
*
אלומה