כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    זהירות - חרא או אמנות

    56 תגובות   יום חמישי, 31/5/12, 11:39

    "ברוך אתה ה'  אלהינו,  מלך העולם, אשר יצר את האדם בחכמה  וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים. גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם, אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך. ברוך אתה ה', רופא כל בשר ומפליא לעשות "

     

    ברכת אשר יצר - כך מצֻוה היהודי לברך בצאתו מבית הכסא, אבל אם נקרא את הברכה בעיון, מיד נבחין בהתפעמות שלה מיצירת האדם, אולי הפלא הנשגב ביותר של הבריאה.

     

    "פויה, ילד (רע), בקקי לא משַחקים."

    אין מי שגִדל ילד ולא מצא עצמו גוער או לפחות מתאפק שלא לגעור בַּרך, שמרוכז כל כולו במלאכת הפסול של החומר הרך או בסִמון נחלים באצבע בחומר הצהוב, הלח והחם, שהטיל מגופו.

     

    ''

    TEARS, 1997

    מה איכפת לילד. בתודעתו המתהווה, שבה עדיין לא קובעו מסמרות, מגרות והגדרות אין הבדל בין פלסטלינה, בצק או חרא, זה חמר טעון בדיקה וזה חמר טעון חקירה.

    וכי מה ההבדל בין מים ובין מי גוף, אדרבא, ההתפעמות ממי הגוף גדולה שבעתיים, כי מגופו יצאו ועליהם גאוותו.  בעזרת המשוש,  הראיה, הטעימה ובעיקר המשחק מבדיל  הילד בין  חמרים, ממיין אותם, מגדיר ולומד.

     

    אלו ידע הילד לדבר, היה ודאי עונה: למה לא, אבא, אמא,  כייף לשחק בקקי פיפי, אני מתפעל מהפלא שיצרתי. ואם לא שכנעתי אתכם, היה מוסיף הילד את הנמוק הדידקטי, אז אני גם לומד מזה על עצמי ועל העולם. כאן ודאי היו נסתמים טענותיו של כל הורה גוער.

    ו

    מה הקשר בין כל החרא הזה ובין האמנות.

     

    ''

    BLEEDING, 1988

     

    "אַת יודעת מהו -לאמיתו של דבר- דבש הדבורים....."  שאלה אותי חברה בתגובה לרשימה  "זבל של אמנות" והדליקה  לי איזו נורה שרק חִכתה בשקט ובחושך שיאירו בה והובילה אותי  אל מחוזות החרא שבאמנות. חרא כפשוטו.

    ומה איכפת לילד שעדיין לא שמע, "פויה, בקקי לא משחקים", לא איכפת לו.

    ומה איכפת לגילברט אנד ג'ורג' למשל,  זוג אמנים שכמו ילדים  אוהבים לשחק בחומר החום אבל בלי ללכלך את הידיים, ששמעו  כבר מזמן "פויה, בקקי לא משחקים".  אוי כמה איכפת להם, לאינפנטילים הזקנים האלה.

     

    כמו אמרו לנו, דווקא לכם, אנחנו כן משַחקים, אנחנו נהנים מהפלא וגם אתם תהנו, כשנביא לכם את החרא למוזיאון. אנחנו נתגדל ונתקדש בזכותו, אנחנו נתעלה ונתלה אותו במוזיאונים, אתם תשלמו כסף כדי לראות את ההפרשות שלנו, מהכסף שתשלמו, אנחנו נחיה, אנחנו נתפרנס, אנחנו נתבשם ונזכה בהכרה, בפרסים ובפרסום.

     

    ''

    BLOODY MOONING , תמונות מיקרוסקופיות של דם סמלי הסכון ההומוסקסואלי

     

    פרובוקציה במיטבה -  נכון מאד.

    אבל לא רק.

     

    לפני שלוש שנים ראיתי  בברוקלין מוזיאום בניו יורק, תערוכת רטרוספקטיבה של גילברט וג'ורג', (Gilbert & George , הרבה למדתי ממנה.

     

    בתמונות ענק, בסרטים המתעדים את מעשה האמנות שלהם, במיצגים ובמה לא - התפעמתי, התרגשתי וצחקתי אתם,  איך הם מצליחים להפוך הפרשות לאמנות.

    ביתם/סדנתם וגופם הפכו מעין מפעל או מעבדת מחקר להפרשות.

     

    הם חיים ויוצרים יחד, מאז למודיהם. הם מפרישים ובודקים את ההפרשות במיקרוסקופים, כי מה שמובן לכל, לא מובן להם. הפלא הזה, ששמו גוף, שאלוהים הפליא לעשותו, נקבים נקבים, חלולים חלולים  - הם מתפעמים ממנו לפני ולפנים ולחוץ.

    את ההפרשות הם מניחים מתחת למיקרוסקופ ואת הנגלה הם מצלמים, מניחים על יריעות נייר או בד ושוב מצלמים ועל זה מציירים ומוסיפים חלקי חלקים שייכים ושאינם שייכים ושוב מצלמים ושום מציירים ומפרישים וחוזר חלילה - ומה שהיה הפרשות, בזכות מעשה האמנות עובר מטמורפוזה והופך לאיזה דבר חדש - עיניים ישקו.

     

    (לכאורה, אפשר לומר, שג'לברט וג'ורג' , באמנותם הפרובוקטיבית הם קוריוז, אבל יש  לזכור, שהשניים הם גֵייס וככאלה הם נושאים על גבם את סכנת האיידס. ההפרשות וחומרי הגוף הם גורמי המחלה , ובחייהם - האהבה קרובה יותר למוות ולהפרשות.)

     

    ''

    GUM CITY או בלשון הקודש, עיר הגומי, שהזכירה לי מיד את "סוחרי הגומי" של חנוך לוין, מייד אין ישראל.  כאן  על מפת רחובותיה של לונדון, הונחו קונדומים ובמרכז, מי אם לא עמודי התָווך של העיר, גילברט וג'ורג'

     

    התהליך הזה של המטמורפוזה הוא התהליך שאותו מנסה האמנות לכלוא כדי לעצור את תהליך החיים מלכת, כדי לעצור את פעימות הזמן, כדי להנציח את הרגע.

    אִלו לא היינו יודעים ואלו השניים לא היו דואגים ליידע אותנו שמדובר בדם, שתן, יזע ודמעות, לא היה לנו מושג קלוש, מהם החמרים שבהם הם יוצרים.

     

    איזו גאונות, להתעסק בהפרשותיך שלך ולהתפרנס מזה, ואפילו להתפרנס טוב.

     

    כל פסיכיאטר, פסיכולוג מתחיל או פסיכואנליטיקאי היה פוסק חד משמעית שהשניים לא עברו את השלב האנאלי. קרי לא גדלו.

     

    אבל אמן שאינו ילד אינו אמן. וכשם שלילד לא איכפת כי תודעתו לא בָּשלה עדיין, כך לאמן לא איכפת אף על פי שתודעתו בָשלה גם בשלה, כך אני מקווה, או שמא גם היא  לא בשלה עדיין, ואולי בשלה ונמאס לה מההבשלה והיא רוצה לחזור להיות תודעה לא בְּשֵלה, תודעה ראשונית, תודעה שקולטת את העולם בהיוליותו בטרם הגדרות, תודעה שיכולה להתפעם ולהפעים, להתרגש ולרגש, וכדי לעשות זאת היא שוברת ופורצת גדרות.

     

    אמנם תודעתו של האמן כבר קובעה בהגדרות, אבל בנגוד לילד שאינו יודע לדבר, האמן  צועק באמצעות יצירתו:

     

    דווקא, אני אשחק, כי אסרתם עליי פעם, וגם היום לא נאה לכם. אני אראה לכם , מה זה, לא רק שאשחק בחמר החום, אלא אהפוך אותו לפסל או לתמונה או למיצג או לסרט, ואתם תראו ותמחאו כפיים. תסתמו את האף, תעשו פרצופים ותעניקו לי פרסים, תכתבו עלי דוקטורטים, תעטרו ראשי בכתרים, כי אין ולא היה אמן גדול שכמותי, יוצר ובורא עולמות כמו אלוהים לפחות, אם לא למעלה מזה.

     

    ''

    SHITTY NAKED HUMAN WORLD,  1994

    ''

    SHITTY פרט, צלב עשוי צואה, התערוכה כמעט התבטלה בגלל השערוריה שהתעוררה למראה הצלב שלמעלה

     

    גילברט וג'ורג' במעשה האמנות הפרובוקטיבי שלהם מדגישים את הגדרתה החדשה של האמנות, הגדרה שראשיתה  עם הצגת האסלה של מרסל דושאן בחלל של תערוכה ב-1917. מאז הצגת האסלה כמו נפתח הסכר, לא עוד חמרים גבוהים  או יפים, אלא הכל מותר. גם מחמרים נמוכים, גם מחומרי ה"ריידי מייד", מכל החמרים אפשר ליצור.

     

     

    אמנות איננה התבוננות ביפה דווקא. האמנות היא התבוננות בכל דבר על ידי הוצאתו מההקשר או מהפונקציה שלו במציאות והפיכתו (של כל אוביקט גבוה, נמוך, יפה או מכוער, ברזלים, קרשים, רהיטים, גרוטאות, בגדים, גרביים, פוחלצים, תצלומים, צלומי רנטגן, אבנים, כל מיני פצ'יווקעס, תמונות מיקרוסקופיות של הפרשות, דם וחלקי גופות,  אמנים שהוכפים את גופם למיצג, שורטים ופוצעים וצובעים אותו) למוקד של התבוננות. או במלים אחרות, זוהי  מטמורפוזה של חמרים שהופכים על ידי מעשה האמנות לדבר מה אחר, שיוצרים עולם חדש.

     

    האמן כמו מקפיא את המציאות ועוצר את תנועת החיים, כדי לתפוס את החיים, כדי לכלוא אותם במסגרות, שנוכל להמשיך ולהתבונן בהם לנצח.

     

     ''

    SPUNK BLOOD PISS SHIT SPIT, 1996

     

    ברור שכל כליאה כזאת, כל עצירה כזאת טומנת בחובה את הכשלון. החיים הופכים לאמנות כדי להתבונן בהם בלי סוף, כדי להופכם לנצחיים, אבל עצם המסגור ממית את התנועה, והחיים שניסינו לתפוס- מתים.

     

    בחיים לא נצא מזה.

     

    מי לא בא לנו בעקבות המהפכה של דושאן, אין ספור אמנים שתקצר היריעה אפילו למנות אותם.

    בכל תחומי התרבות חל המהפך הגדול, בתחום הציור והפסול כמובן, אבל גם בתחום הספרות והתיאטרון והמוזיקה, אם כי במוזיקה בגלל טהרתה הספור יחודי יותר.

     

     ''

    OUR SPUNK, 1997

     

    "הגלגול" של פרנץ קפקא, שהתפרסם לראשונה ב-1915 (שנתיים לפני האסלה של דושאן) הוא אולי לספרות מה שהיתה האסלה של מרסל דושאן לאמנות.

     

    גרגור סמסא הופך מאדם לשרץ, הוא משתנה , אף שהמציאות סביבו  נשארת מציאות יום יומית, זעיר בורגנית. אנחנו נרתעים וקוראים, צוחקים ונגעלים  וממשיכים לקרוא. נדמה ש"הגלגול" יכול לשמש דוגמא וסמל  למטמורפוזה שעוברים חומרי המציאות בדרכם  להיות מעשה אמנות.

     

    אחד השיאים של התהליך בא לבטוי בספר "המפה והטריטוריה" של מישל וולבק. וולבק כמו כל סופר בורא עולם מסוּפר, קרי עולם דמיוני, אבל הוא משתמש בחומרי המציאות של  חייו, סביבתו וגופו בצורה הדוקה ביותר. בעלילה הוא רוצח את דמות הסופר, שקרויה בשמו, ובחלקי הגופה הוא יוצר פסיפס אמנותי, שיא של מטמורפוזה מרתיעה.

     

    הרגעים החשובים בחיינו, רגעי הלידה, האהבה והמוות, (מי שאהב אינו כמי שלא אהב, מי שנולד ומי שמת על אחת כמה וכמה) כולם רגעים של מטמורפוזה שמבטאים  יותר מכל את טבעם של החיים, את זרימתם , את היותם תנועה. לא מפתיע אם כך, שהאמנות, שהיא  יצירת האדם, עושה הכל כדי לתפוס את השנוי , את התנועה  ואת רגעי המעבר ולו בזנבם.  ועוד פחות מפתיעה העובדה, שברגע שהיא מצליחה לתפוס את החיים, היא ממיתה אותם.

     

    אצל בני התמותה, הכניסה לנצח,  תמיד אפופה סרחון  של גוויה.

     

     ''

     אחד מאולמות התצוגה בברוקלין מוזיאום, ניו יורק,העצמה בעזרת גודל

     

    למי שירצה להרחיב על הגוויה כדמוי באמנות  -  הנה הלינק

     

    http://cafe.themarker.com/post/2244661/

     

     כל העבודות הם של  גילברט וג'ורג', מתוך הספר Gilbert & George , Tate Publishing

     



    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/6/12 13:17:

      צטט: gazuri1 2012-06-07 18:08:42

      יפה! פוסט משעשע ומחכים. אהבתי את 'SPUNK BLOOD PISS SHIT SPIT', ציור מעניין כזה, העיף אותי לאסוציאציות של כל מני ציורים אחרים. אגב, אני בכלל הגעתי לכאן כי מישהי שמה לי לינק בפוסט שכתבתי לפני יומיים ("מ'ה?") ויש שם סצינה אחת שחרא הוא האלמנט המרכזי בה (לא בקטע מגעיל פשוט נאלצתי להכניס את זה משיקולים סיפוריים) בקיצור, אחלה פוסט. מחר כוכב, היום אין לי יותר.

      תודה רבה לך, וברוך הבא למקומותי. אקרא ואציץ בתמונה שהתיחסת אליה 

        7/6/12 18:08:
      יפה! פוסט משעשע ומחכים. אהבתי את 'SPUNK BLOOD PISS SHIT SPIT', ציור מעניין כזה, העיף אותי לאסוציאציות של כל מני ציורים אחרים. אגב, אני בכלל הגעתי לכאן כי מישהי שמה לי לינק בפוסט שכתבתי לפני יומיים ("מ'ה?") ויש שם סצינה אחת שחרא הוא האלמנט המרכזי בה (לא בקטע מגעיל פשוט נאלצתי להכניס את זה משיקולים סיפוריים) בקיצור, אחלה פוסט. מחר כוכב, היום אין לי יותר.
        7/6/12 09:25:
      איזה יופי שצחקת, תודה רבה!
        7/6/12 00:00:
      איזה פוסט! הכי לא-חרא-של-פוסט! תשמעי, מן הסתם הייתי מעקמת את האף ומתפוצצת מצחוק אם הייתי שומעת על זה לפני הפוסט שלך. אז הפסקתי לעקם את האף, אבל להתפוצץ מצחוק ממש לא הפסקתי....תודה.
        3/6/12 21:25:

      צטט: רוקם 2012-06-03 11:55:20

      אפשר לומר שכחה של האומנות שהיא עשויה להפיק גם מהזבל למכרה זהב של חן ויופי ואם כך בזבל על אחת כמה במה שהוא לא זבל פוסט יפה ומעורר מחשבה

      תודה רבה, יש הרבה מן הנכון ברישא של דבריך.

       

        3/6/12 11:55:
      אפשר לומר שכחה של האומנות שהיא עשויה להפיק גם מהזבל למכרה זהב של חן ויופי ואם כך בזבל על אחת כמה במה שהוא לא זבל פוסט יפה ומעורר מחשבה
        3/6/12 11:48:

      צטט: face 2012-06-03 00:40:24

      קטע.

      על ההתחלה העפת אותי ל-מה אכפת לציפור. ואז סגרת לי מעגל :)) פוסט נהדר והצילומים בכלל. חגיגה. לא בטוחה שלהיתקע באנאלי זה שלב ילדותי אבל בטוח שלא ממש בנאלי. נהנתי והרבה!

      שמחה מאד לשמוע, שבוע טוב 

        3/6/12 00:56:

      אופס... כמה שגיעות...

       

      צטט: באבא יאגה 2012-06-02 14:39:29

      צטט: Shimon Rosenberg 2012-06-02 14:20:55

      גם חרא יכול להיות אמנות
      או - השאלה אינה מה הם חומרי הגלם מנה עשויה האמנות אלא מה התוצאה (ואפשר גם - מה המטרה? ויש שישאלו אם כל מטרה מקדשת כל אמצעי? ואם לא - למה, או במי האמצעי פוגע)
      ולגופו של עניין - כאן יש לכאורה שבירת טאבו
      ושיברת כלים וטאבואים הם הרי הכלים הפרובוקטיביים הראשוניים המעורר עניין וגם התנגדות אצל ה"לקוחות" שאינם מוכנים לקחת (או לקחת חלק).
      לי אישית חשובה האומר ולא החומר.
      גם בשירה

      תודה

      תודה רבה. ללא ספק יש כאן אמירה[ אז גם חומר וגם אומר 

       

        3/6/12 00:40:

      קטע.

      על ההתחלה העפת אותי ל-מה אכפת לציפור. ואז סגרת לי מעגל :)) פוסט נהדר והצילומים בכלל. חגיגה. לא בטוחה שלהיתקע באנאלי זה שלב ילדותי אבל בטוח שלא ממש בנאלי. נהנתי והרבה!

        2/6/12 14:39:

      צטט: Shimon Rosenberg 2012-06-02 14:20:55

      גם חרא יכול להיות אמנות
      או - השאלה אינה מה הם חומרי הגלם מנה עשויה האמנות אלא מה התוצאה (ואפשר גם - מה המטרה? ויש שישאלו אם כל מטרה מקדשת כל אמצעי? ואם לא - למה, או במי האמצעי פוגע)
      ולגופו של עניין - כאן יש לכאורה שבירת טאבו
      ושיברת כלים וטאבואים הם הרי הכלים הפרובוקטיביים הראשוניים המעורר עניין וגם התנגדות אצל ה"לקוחות" שאינם מוכנים לקחת (או לקחת חלק).
      לי אישית חשובה האומר ולא החומר.
      גם בשירה

      תודה

      תודה רבה. ללא ספק יש כאן אמירה[ אז גם חומר וגם אומר 

        2/6/12 14:20:

      גם חרא יכול להיות אמנות
      או - השאלה אינה מה הם חומרי הגלם מנה עשויה האמנות אלא מה התוצאה (ואפשר גם - מה המטרה? ויש שישאלו אם כל מטרה מקדשת כל אמצעי? ואם לא - למה, או במי האמצעי פוגע)
      ולגופו של עניין - כאן יש לכאורה שבירת טאבו
      ושיברת כלים וטאבואים הם הרי הכלים הפרובוקטיביים הראשוניים המעורר עניין וגם התנגדות אצל ה"לקוחות" שאינם מוכנים לקחת (או לקחת חלק).
      לי אישית חשובה האומר ולא החומר.
      גם בשירה

      תודה

        2/6/12 12:45:

      צטט: נעמה כאן 2012-06-02 12:17:17

      פוסט מלומד בלי ספק. אבל ההתעסקות האובססיבית של האמנים מתאימה להיקבעות אנאלית לפי פרויד לפחות. לא שאני פסיכולוגית..:-)

      תודה רבה, אפשר לומר גם כך, אבל הם אינם מקובעים, הם יצירתיים מאד

       

        2/6/12 12:17:
      פוסט מלומד בלי ספק. אבל ההתעסקות האובססיבית של האמנים מתאימה להיקבעות אנאלית לפי פרויד לפחות. לא שאני פסיכולוגית..:-)
        2/6/12 11:40:

      צטט: אגני הממליץ בנועם* 2012-06-02 11:24:46

      אגב,

      חרה - כותבים עם הא.

      ''

       איזו תמונה מקסימה שלחת לי ובענין חרה בה' אני מוחה בתוקף. ראה מילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל, ע"מ 143

        2/6/12 11:37:

      צטט: אגני הממליץ בנועם* 2012-06-02 11:10:35

      פוסט "מסריח" - לאללה.

      .

      קבלי כוכב "הרחה"...הערכה.

      על האורך של הלשלשת.

      .

      ובאשר לברכת אשר יצר...

      מסתבר,

      שיש הבדל בברכה,

      ב"חרה" של הספרדים.

      וב"חרה" של האשכנזים.

      לבחירתכם,

      איזו ברכה יותר מגניבה.

      .

      ברכת "אשר יצר" - נוסח ספרד

      .

      בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
      אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה
      וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.
      גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם
      אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת:
      .
      בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.
       
      .

      ברכת אשר יצר - נוסח אשכנז

      .

      בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
      אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה
      וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.
      גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם
      אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ:
      .
      בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת:
      .
      וזה מה שעושה את ההבדל,
      אפילו שעה אחת!
       
       
      תודה רבה, שהוספת את הנוסח הספרדי. בטח של האשכנזים, מה שעה, גם דקה לא, גם שניה אי אפשר, כשצריך

       

        2/6/12 11:30:

      צטט: נויאור 2012-06-01 23:52:02

      כאחת שעוסקת בחינוך ובימיוחד גיל הרך הפיסול בחרא מאוד חשוב להיתפתחותו של כל עולל . וגם היום בניית בתים ,חושות וטבונים לבישול שטח עשויים מי חרא שהוא חומר מקשר ודבק מעולה לבניה ופיסול. בתאבון למיתנגדים....

      תודהרבה  על התוספות 

      אגב,

      חרה - כותבים עם הא.

      ''

      פוסט "מסריח" - לאללה.

      .

      קבלי כוכב "הרחה"...הערכה.

      על האורך של הלשלשת.

      .

      ובאשר לברכת אשר יצר...

      מסתבר,

      שיש הבדל בברכה,

      ב"חרה" של הספרדים.

      וב"חרה" של האשכנזים.

      לבחירתכם,

      איזו ברכה יותר מגניבה.

      .

      ברכת "אשר יצר" - נוסח ספרד

      .

      בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
      אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה
      וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.
      גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם
      אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת:
      .
      בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.
       
      .

      ברכת אשר יצר - נוסח אשכנז

      .

      בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
      אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה
      וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.
      גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם
      אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ:
      .
      בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת:
      .
      וזה מה שעושה את ההבדל,
      אפילו שעה אחת!
      .
       
        1/6/12 23:52:
      כאחת שעוסקת בחינוך ובימיוחד גיל הרך הפיסול בחרא מאוד חשוב להיתפתחותו של כל עולל . וגם היום בניית בתים ,חושות וטבונים לבישול שטח עשויים מי חרא שהוא חומר מקשר ודבק מעולה לבניה ופיסול. בתאבון למיתנגדים....
        1/6/12 19:34:

      צטט: milina 2012-06-01 18:54:06

      השמים הם הגבול ליצירתיות ,תודה לך על השיתןף

      ולך על הקריאה 

        1/6/12 19:34:

      צטט: קביאר 2012-06-01 18:51:07

      נרגעתי למקרא התגובה שלך לפרודת רשתית. הקישור, כמו גם התמונות, מקסימות. ועל זה נאמר, אין כמו האדם להמציא מחלות נפש ששום פסיכיאטר לא היה מעלה בדעתו. ובאשר לפרוטה המצויה בכיסם, לא עלה בדעתי שמדובר במקרי סעד

       

       ובא לציון או ללונדון גואל. תודה רבה ושבת שלום

        1/6/12 18:54:
      השמים הם הגבול ליצירתיות ,תודה לך על השיתןף
        1/6/12 18:51:
      נרגעתי למקרא התגובה שלך לפרודת רשתית. הקישור, כמו גם התמונות, מקסימות. ועל זה נאמר, אין כמו האדם להמציא מחלות נפש ששום פסיכיאטר לא היה מעלה בדעתו. ובאשר לפרוטה המצויה בכיסם, לא עלה בדעתי שמדובר במקרי סעד
        1/6/12 18:40:

      צטט: פרודת רשתית 2012-06-01 18:31:37

      ראשית הם חוסכים המון על חומרים. שנית, את מה שהם חוסכים הם עלולים להשקיע בפסיכואנליטיקאן לא? שלישית, גרמת לי לשאול את עצמי מה ההבדל בין העיסוק בהפרשות שלנו לצורך אומנות לבין העיסוק במחשבות ותחושות שלנו כדי ליצור. זה גם סוג של הפרשות לא? ואחרון חביב, מחלקים מסכות בתערוכה שלהם? סליחה שאני משביתה שמחה אבל החוש הכי מפותח שלי הוא חוש הריח

      יפה הערת, יש הפרשות נפש ויש הפרשות גוף. וחוץ מזה הם חוסכים על פסיכיאטר וחומרים, על לבוש ממש לא, כי הם לבושים תמיד בחליפות יחודיות ובנעליים משובחות, איך שלא יהיה ביתם יפיפה   והפרוטה לא חסרה בכיסם.

      ואחרון, שום ריחות, גם כאן מטמורפוזה מוחלטת.

       

        1/6/12 18:31:
      ראשית הם חוסכים המון על חומרים. שנית, את מה שהם חוסכים הם עלולים להשקיע בפסיכואנליטיקאן לא? שלישית, גרמת לי לשאול את עצמי מה ההבדל בין העיסוק בהפרשות שלנו לצורך אומנות לבין העיסוק במחשבות ותחושות שלנו כדי ליצור. זה גם סוג של הפרשות לא? ואחרון חביב, מחלקים מסכות בתערוכה שלהם? סליחה שאני משביתה שמחה אבל החוש הכי מפותח שלי הוא חוש הריח
        1/6/12 14:44:

      צטט: Between Jobs 2012-06-01 14:05:22

      מעניין, מחכים. איכשהו הצלחת להעלים את אפקט הגועל המתבקש.

      תודה, אם הצלחתי, אכן להצלחה ייחשב לי. שבת שלום

        1/6/12 14:05:
      מעניין, מחכים. איכשהו הצלחת להעלים את אפקט הגועל המתבקש.
        1/6/12 09:24:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-06-01 02:51:25

      אני מתה עליהם. תודה שהרחבת .

      שמחה שנהנית. ראית את התערוכה? 

        1/6/12 09:06:

      צטט: עמנב 2012-06-01 00:56:33

      תודה לך. נתת לי הצצה לעולם רחוק ממני - האמנות המודרנית. אני זוכר במעומעם שערורייה שקמה, כאשר תומרקין הציג את מכנסיו כיצירת אמנות. אגב, למה התכוונת כשטענת שגילברט וג'ורג' הם "עמודי הטווח" של העיר? כל טוב, עמוס.

      סליחה ותודה ששמת לב, עמודי התָוך , כמובן. מיד אתקן. כל אחד זקוק לעורך. השניים הם תופעה בלונדון. מפורסמים מאד, קצת נלעגים אבל בעיקר נערצים. הופעתם (הם הולכים בדרך כלל ברגל) מושכת אליהם תשומת לב רבה, הם  ידועים גם בהופעותיהם ברחובות. התחילו את הקריירה כפסלים חיים

        1/6/12 08:54:

      צטט: זירעונית קוסמית 2012-06-01 00:55:06

      הם פשוט מיחזרו את החרה:)))

       

      בדיוק. והם ממש התעשרו מזה. אבל מעבר לקוריוז אסור לשכוח שהם גייס, שהיו בשיאם כשהאיידס השתולל, כך שכל ענין ההפרשות יש לו גם משמעות סמלית של מוות, האהבה שם כרוכה הרבה יותר במוות.

        1/6/12 04:24:

      צטט: באבא יאגה 2012-05-31 16:50:24

      צטט: shabat shalom 2012-05-31 14:39:54

      אומנות של חרא יכולה מצדי להשאר כאומנות של האומנים שמשחקים בקיקי.... המשפט הבוטה שלי הזה נובע מהגדרה אחרת לחלוטין של אומנות. בעיני האומנות היא תקשורת חזותית בין האומן לבין קהלו. מי שמצייר רק לעצמו עוסק בעינוג כלשהו. אבל מי שעוסק ביצירת גופים וצורות כאומנות מקיים תקשורת בינו לבין החומרים ובין החומרים לקהלו. בלי קהל אין אומנות.

      אני בהחלט יכולה להסכים גם עם ההגדרה שלך.  נדמה לי שמאז אפלטון ואולי הרבה קודם לכן, הוגדרה האמנות וההגדרות שלה רבות מספור. ההגדרה שלך נכונה וקיימת ואיננה סותרת הגדרות אחרות. מה שכן, אף הגדרה של האמנות איננה נכונה או לא נכונה עד הסוף, כי האמנות בגלל מורכבותה חומקת מהגדרה

       

       יש באי ההגדרה של האומנות משהו שמסביר את מהותה, אבל הרי אי אפשר לדבר על תופעה בלי להגדיר אותה.

      לא?

      מה ההבדל (כמו שאת שאלת) בין תינוק שמשחק ב"יצירתו" לבין צמד האומנים הללו?

      אני מתה עליהם. תודה שהרחבת .
        1/6/12 00:56:
      תודה לך. נתת לי הצצה לעולם רחוק ממני - האמנות המודרנית. אני זוכר במעומעם שערורייה שקמה, כאשר תומרקין הציג את מכנסיו כיצירת אמנות. אגב, למה התכוונת כשטענת שגילברט וג'ורג' הם "עמודי הטווח" של העיר? כל טוב, עמוס.
      הם פשוט מיחזרו את החרה:)))
        31/5/12 22:32:

      צטט: באבא יאגה 2012-05-31 13:08:51

      צטט: דליהו 2012-05-31 12:41:02

      כתוב היטב ושייך לצייט גסט[רוח התקופה] של שנות ה80 וכבר אינו רלונטי לימינו.היום אלה שעושים כסף לא אומרים כלום אפילו לא הפרשות רק ניכור וחוסר טעם מוחלט אם בכלל מישהו אומר משהו חדש.

      תודה על התגובה.  נכון ולא נכון, שייך לשנות השמונים ונמשך במלוא המרץ גם היום, הם עדיין ממלאים מוזיאונים, כנ"ל דמיאן הירסט למשל.

      היום יש דווקא ניצנים רבים של חזרה לציור ממש, בטח אי אפשר לומר שהכל נכור וחוסר טעם, יש נכור וחוסר טעם, אבל יש גם הרבה טעם והרבה ענין ואפילו רגשנות

      היי, האמירה של דמיאן הרסט היא אמירה של ניכור בעוד שהאמירה של גילברט וג'ורג' היתה אמירה של תקשורת עם הצופה.

      בכל אופן שלא יתקבל הרושם שמשהו מכל זה צריך להעשות. אלה שחוזרים לציור לא יעשו כסף ולא יכנסו למוזיאונים.

      לכן צריך תמיד לעשות מה שבראש או בלב ולא להתיחס למה שהמוזיאונים יואהבו או לא.

      והפוסט נהדר כמנתח תקופה ותיאוריה באומנות.

        31/5/12 19:17:

      צטט: הלנה היפה 2012-05-31 17:52:26

      לאורך כל הפוסט חשבתי על גרגור סמסא והמתנתי מתי תשלפי אותו מהשרוול ואכן, לא התאכזבתי. אבל אוסיף לך עוד משהו. בסוף שנות השבעים פרסם יורם קניוק רומן מצחיק עד דמעות בשם "דודה שלומציון הגדולה" ושם קניוק (אהבת חיי בין הכותבים) מדבר על תסיסת החומרים, על התכלות הגוף משום אותה "פרמנטציה", כלומר רקבון הגוף, תסיסת החומר המתכלה. הוא לוקח שם את הכליון לקצה הגבול של ה"גועל" והאבסורד ומוציא מתחת ידו את אחד הספרים המצחיקים ביותר שהוא כתב אי פעם.
      תודה יקירתי, בזכותך צחקתי ונזכרתי בספר שכל כך אהבתי.

      דווקא את הספר הזה לא קראתי, אבל זה אופיני לקניוק, אגב גם חנוך לוין שחק לא מעט עם הנקבים 

        31/5/12 19:15:

      צטט: רומפיפיה 2012-05-31 17:01:37

      מעניין מאד ומרתק

      אבל אני אישית באמת

      לא אוהבת לשחק בקקה

      אז מה זה אומר???

      שאינני תרבותית?:)))

      מה שתרצי , חביבתי, אולי זה אומר שאת כבר לא ילדה. רק אולי, כמובן 

        31/5/12 17:52:

      לאורך כל הפוסט חשבתי על גרגור סמסא והמתנתי מתי תשלפי אותו מהשרוול ואכן, לא התאכזבתי. אבל אוסיף לך עוד משהו. בסוף שנות השבעים פרסם יורם קניוק רומן מצחיק עד דמעות בשם "דודה שלומציון הגדולה" ושם קניוק (אהבת חיי בין הכותבים) מדבר על תסיסת החומרים, על התכלות הגוף משום אותה "פרמנטציה", כלומר רקבון הגוף, תסיסת החומר המתכלה. הוא לוקח שם את הכליון לקצה הגבול של ה"גועל" והאבסורד ומוציא מתחת ידו את אחד הספרים המצחיקים ביותר שהוא כתב אי פעם.
      תודה יקירתי, בזכותך צחקתי ונזכרתי בספר שכל כך אהבתי.

        31/5/12 17:01:

      מעניין מאד ומרתק

      אבל אני אישית באמת

      לא אוהבת לשחק בקקה

      אז מה זה אומר???

      שאינני תרבותית?:)))

        31/5/12 16:59:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-05-31 13:40:29

      מזל שכבר אכלתי צהרים.

      בעצם רציתי לכתוב לך עוד משהו, מזל שאכלת אבל רק לרגע קט, בואי נזכר שהחומר החום היה פעם אוכל..

       

        31/5/12 16:50:

      צטט: shabat shalom 2012-05-31 14:39:54

      אומנות של חרא יכולה מצדי להשאר כאומנות של האומנים שמשחקים בקיקי.... המשפט הבוטה שלי הזה נובע מהגדרה אחרת לחלוטין של אומנות. בעיני האומנות היא תקשורת חזותית בין האומן לבין קהלו. מי שמצייר רק לעצמו עוסק בעינוג כלשהו. אבל מי שעוסק ביצירת גופים וצורות כאומנות מקיים תקשורת בינו לבין החומרים ובין החומרים לקהלו. בלי קהל אין אומנות.

      אני בהחלט יכולה להסכים גם עם ההגדרה שלך.  נדמה לי שמאז אפלטון ואולי הרבה קודם לכן, הוגדרה האמנות וההגדרות שלה רבות מספור. ההגדרה שלך נכונה וקיימת ואיננה סותרת הגדרות אחרות. מה שכן, אף הגדרה של האמנות איננה נכונה או לא נכונה עד הסוף, כי האמנות בגלל מורכבותה חומקת מהגדרה

       

        31/5/12 16:45:

      צטט: Benj 2012-05-31 14:23:21

      אני אוהב את הגישה שלהם, זה טבעי וברור. יש מספיק חרה באיצטלה של אומנות או מוסר.

       אישית, אני מסכימה אתך, אותי זה משעשע 

        31/5/12 16:43:

      צטט: bonbonyetta 2012-05-31 13:56:00

      לא חושבת שכל דבר ולכל דבר או יצירה ניתן לקרוא אמנות, אך זו דעתי בלבד. אם אלה הגדרות האמנות, אינני יודעת מי ומתי הוגדרה כך, אך בפירוש לא חושבת ומעולם לא חשבתי כך.

      מבינה אותך לגמרי, את בחברה טובה, רבים מתקשים לקבל הגדרות כאלה של אמנות, אבל המוזיאונים מלאים בזה, פרסים מחולקים והמבקרים שפכו ושופכים  מלים על זה מתחילת המאה העשרים. השאלה אם זה חרא או אמנות פתוחה

        31/5/12 16:39:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-05-31 13:40:29

      מזל שכבר אכלתי צהרים.

      יפה , ואיפה אכלת הפעם ואלו מטעמים?

       

        31/5/12 14:39:
      אומנות של חרא יכולה מצדי להשאר כאומנות של האומנים שמשחקים בקיקי.... המשפט הבוטה שלי הזה נובע מהגדרה אחרת לחלוטין של אומנות. בעיני האומנות היא תקשורת חזותית בין האומן לבין קהלו. מי שמצייר רק לעצמו עוסק בעינוג כלשהו. אבל מי שעוסק ביצירת גופים וצורות כאומנות מקיים תקשורת בינו לבין החומרים ובין החומרים לקהלו. בלי קהל אין אומנות.
        31/5/12 14:23:
      אני אוהב את הגישה שלהם, זה טבעי וברור. יש מספיק חרה באיצטלה של אומנות או מוסר.
        31/5/12 13:56:
      לא חושבת שכל דבר ולכל דבר או יצירה ניתן לקרוא אמנות, אך זו דעתי בלבד. אם אלה הגדרות האמנות, אינני יודעת מי ומתי הוגדרה כך, אך בפירוש לא חושבת ומעולם לא חשבתי כך.
      מזל שכבר אכלתי צהרים.
        31/5/12 13:08:

      צטט: דליהו 2012-05-31 12:41:02

      כתוב היטב ושייך לצייט גסט[רוח התקופה] של שנות ה80 וכבר אינו רלונטי לימינו.היום אלה שעושים כסף לא אומרים כלום אפילו לא הפרשות רק ניכור וחוסר טעם מוחלט אם בכלל מישהו אומר משהו חדש.

      תודה על התגובה.  נכון ולא נכון, שייך לשנות השמונים ונמשך במלוא המרץ גם היום, הם עדיין ממלאים מוזיאונים, כנ"ל דמיאן הירסט למשל.

      היום יש דווקא ניצנים רבים של חזרה לציור ממש, בטח אי אפשר לומר שהכל נכור וחוסר טעם, יש נכור וחוסר טעם, אבל יש גם הרבה טעם והרבה ענין ואפילו רגשנות

        31/5/12 12:41:
      כתוב היטב ושייך לצייט גסט[רוח התקופה] של שנות ה80 וכבר אינו רלונטי לימינו.היום אלה שעושים כסף לא אומרים כלום אפילו לא הפרשות רק ניכור וחוסר טעם מוחלט אם בכלל מישהו אומר משהו חדש.
        31/5/12 12:26:

      צטט: שולה ניסים 2012-05-31 12:24:12

      יש לי יחס אמביוולנטי לנושא. קראתי פעם על אמנית שהשתמשה בדם המחזור שלה לצורך יצירה. נועז ומתריס ( במובן החיובי)? דוחה? גימיק? לא יודעת. מצד שני - אם אנחנו משתמשים בחרא וב"אשפה" של הנפש לצורך יצירה, אז למה לא גם בחרא הפיזי? חומר למחשבה.

       

      זה אכן, חומר למחשבה, הגוף תמיד שמש מקור השראה לאמנות, וההפרשות במובן זה הן חלק מהגוף

        31/5/12 12:25:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-05-31 12:19:32

      וואו !!! איזה עושר של ידע את מעניקה לי. מכוון שאני חדש באומנות(כשנתיים) זה נותן לי פרספקטיבה שונה ומעניינת... תודה לך

      שמחה על כך, תודה רבה 

        31/5/12 12:24:

      צטט: דנה.גל 2012-05-31 12:13:25

      הרעיון שלהם מדהים כמו גם תחושת המרידה והבעיטה במוסכמות, אבל קשה לי להגיד שאני אוהבת את הדימויים...

       

      האמת היא, שבתחילה גם אני לא התלהבתי, אבל ככל שראיתי יותר, וראיתי מאות עבודות שלהם ברטרוספקטיבה הזאת ובסרט על אמנותם, התלהבתי יותר ויותר. זה היתרון של לראות רטרוספקיבה של אמן, אתה קולט איכשהו את השלמות

        31/5/12 12:24:
      יש לי יחס אמביוולנטי לנושא. קראתי פעם על אמנית שהשתמשה בדם המחזור שלה לצורך יצירה. נועז ומתריס ( במובן החיובי)? דוחה? גימיק? לא יודעת. מצד שני - אם אנחנו משתמשים בחרא וב"אשפה" של הנפש לצורך יצירה, אז למה לא גם בחרא הפיזי? חומר למחשבה.
        31/5/12 12:19:
      וואו !!! איזה עושר של ידע את מעניקה לי. מכוון שאני חדש באומנות(כשנתיים) זה נותן לי פרספקטיבה שונה ומעניינת... תודה לך
        31/5/12 12:13:
      הרעיון שלהם מדהים כמו גם תחושת המרידה והבעיטה במוסכמות, אבל קשה לי להגיד שאני אוהבת את הדימויים...

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין