רכבתי בגשם השוטף עם חבריי המופלאים לעצרת ההזדהות במכללת אחווה 22/12/2007 חיזקנו עודדנו ונרטבנו
הערה: לחץ על הנגן שמעליך ותוך כדי הקריאה הקשב לשיר גשם שטף את כל גופי שהלך והתמלא במים, לעזאזל החליפה הזאת אינה אטומה חשבתי לעצמי, תוך כדי כך הרגשתי את מגפי מתמלאים במים והחלטתי לחייך, ליהנות, נשאבתי בהנאה לסיטואציה ההזויה הזאת ודמיינתי שאני גולש על גלים בים סוער, הבטתי בידידי האופנוענים שרכבו איתי, אילן אבירי שועט קדימה, רוכב נגד הגשם, גל קירקוב ספון ונחוש להמשיך איתי עד למטרה ואופנועו נוצץ מהגשם השוטף, בראש השיירה אופנוע האספנות שעליו רוכב ידידי צליק...ביקשתי מחבריי, לרכב בקצב של הטריומף הקשיש . האופנוע החברתי שלי רוטן ומקטר "קר לי, רטוב לי, קשה לי" , אני מסביר לו שהמטרה יותר חשובה ממצבו האישי ואנחנו נוסעים לעצרת הזדהות למען החטופים, תביט אמרתי לאופנוע "לא מזמן היינו לבד בדרכים", "תראה את עשרות האלפים שקוראים אותנו בבלוג האם שלנו בתפוז", "תראה את המופלאים האלה שיוצאים ביום גשום ומצטרפים אלינו לדרכים", "האם יתכן שנצליח להעיר את העם ולנער אותו מאדישותו", עם אנשים כאלה אין לי ספק מלמלתי לתוך הקסדה, " שוב פעם אידיאולוגיה " אמר לי האופנוע בייאוש. אדר המקסימה מקפה דה מרקר הודיעה שתגיע לאירוע עם חבריה ברכב, איתנו בחבורה נוסעים מוגנים מהגשם בתוך הרכב שלהם שלומי ורועי, לובשים את חולצות מועדון האופנועים אבל מוגנים ברכבם, הגשם השוטף לא עוצר את חבורת הנחושים ואנחנו מגיעים רטובים למכללת אחווה שם ממתינה לנו דפנה, עם מיחם רותח לתה קפה ועוגיות. הבמה מוכנה מקושטת בפרחים , תמונות החיילים ניבטות אל האולם החמים והנעים, תערוכת הצילומים פרושה לאורך כל הלובי והאולם, דפנה עשתה עבודה טובה, דברנו בטלפון וכעת נעים לראות את האישה שמאחרי האפרכסת , מלאה חיים ואנרגיות משדרת אופטימיות חיובית, הקהל ממלא את האולם, דפנה מנחה את האירוע בכישרון רב,  איילת זמרת קטנה ראש מגולח וקול גדול פותחת בשיר מיכאל מלווה אותה בגיטרה...  פרופסור אלי זמסקי נשיא המכללה האקדמית לחינוך אחווה מדבר בחכמה ומברך את הנוכחים אהבתי אותו, רק לפני מספר דקות בלובי הוא הצטרף לשיחה שלי עם אדר וחבריה לא ממרומי מעמדו הפרופסורי, אלא כאדם חם ורגיש שהתעניין בשיחתנו האידיאולוגית תאיר רגב מניחה את התינוקת המקסימה בזרועות בעלה עופר רגב, עולה לבמה ומשתפת את הקהל בתחושות, בכמיהות ובגעגוע לאלדד,  תערוכת "במבט חטוף" מוצגת באולם, התמונה שאודי צילם מבלי לצפות את העתיד היא של נזירה טיבטת במצב של תפילה ....ותפילות הם תפילות בכל שפה אומרת תאיר, תאיר מרגשת בקולה הנעים ומסיימת ברגש את דבריה. לפתע קול רועם מקצה האולם "רגע תאיר תמתיני בבקשה" זהו צליק המפתיע שבזריזות חתולית של בחור בן 16 עולה על הבמה, מעניק לת`איר את תליון "רגש" (רגב, גולדווסר,שליט), מספר לקהל על האופנוענים שהגיעו עם האופנוען בדרכים להשתתף בערב חשוב זה, ודואג לספר עליי כלומר על מעללי האופנוען בדרכים, טרם הורגלתי, מרגיש כאילו מדברים שם על משהו אחר.
כיוונתי את נשמתי ישר לליבותיהם של האנשים שמולי....התחלתי בתפילות כל הקהל שר איתי בתפילה ובכוונה גדולה "אדון עולם", "כל העולם כולו גשר צר מאוד", האולם כולו שר בקול גדול, כיוונתי אותם לשיר בצורת תפילה וב"רגש"(רגב ,גולדווסר,שליט), הנמכתי את עוצמת השירה והנגינה שלי כדי לשמוע אותם, הם הרגישו וכמו בסימן מוסכם הגבירו את קולם " והעיקר לא לפחד כלל" האולם כולו הפך להיכל תפילות גדול, אמרתי להם שזו דרך בדוקה לפתוח שערי שמיים, לא בכדי כל הדרך נפתחו ארובות שמיים והרטיבו את חבריי ואותי עד לשד עצמותינו, עכשיו אנו חושפים את נשמתנו ומבקשים מבורא עולם שישיבם הביתה בשלום. ובכלל לדעתי בורא עולם אוהב מנגינות ופיוטים. יש לי קשר טוב איתו כשאני מחזיק את הגיטרה.
 סיפרתי לקהל על דרכי מסעי שצובר תאוצה, מי היה מאמין שאני אסתובב בדרכים ואשיר תפילות. כשבעבר הייתי מחובר לרוק, בלוז וסגנונות שונים שהסתובבו אצלי ב"מוזה". הרגשתי את החוט האנרגטי בין הקהל לביני ואת הניגון שמחבר בינינו ומכוון לשמיים, סיפרתי על הביקור שלי אצל מיקי גולדווסר ועל השיר "תקופה שכזאת" שהשמעתי לה בביתה בהשמעה ראשונית. ברקע כבר התחילה פתיחת החצוצרה המלנכולית, " בזמן שחייל שוב נחטף על הגבול ,בזמן שתינוק לא נרדם במקלט, כשנופלים פגזים על האזרח התמים, חייבים להישאר חזקים מבפנים"
מרגיש את הרגש בקהל שמאזין בדומיה ....וממשיך... " גם את זה נעבור ביחד,עוד ישב הוא איתנו בלי פחד שוב נצחק ונחייך רק את זאת נבקש,גם את זה נעבור ביחד" החצוצרה מסיימת בקטע של התקווה כשאני שר בקונטרה פונקט את הפזמון של השיר....גם את זה נעבור ביחד..... פרץ מחיאות הכפיים מביע את עוצמת הרגש שהגיע לשיאו....כאן צריך לעצור הרהרתי לעצמי, וירדתי מהבמה משאיר את סף הרגש תלוי באוויר בשיאו ....ומקווה שאולי הפעם כשהשמיים כבר פתוחים ואולי הגשם שיורד ללא הפסקה עשה פעולת ריכוך והכנה, אולי תפילתנו תתקבל שם למעלה ובורא עולם יעזור להם לשוב לבתיהם בשלום, האלוף במילואים בריק מתחיל הרצאה בנושא" מנהיגות במצבי לחץ" אני שומע את משה דיין האגדי מדבר מהמצגת שהכין האלוף בריק, מהרהר בכך שפעם בשביל להיות מנהיג היה עליך להיות אידיאולוג ופטריוט, ואילו היום מנהיג, הוא עסקן פוליטיקאי שיש לו מקורבים. אני משתרך במעלה האולם החשוך עמוס בקסדה חליפה תיק מגנטי וגיטרה קצת נוגה ומהורהר....בשורה האחרונה מצפה לי הפתעה....ואוו שועלי המדבר, מועדון האופנועים הדרומי, הגיעו עם אהרון גוטמן ידידי,אבי סלע, אורי סולטאן, אבנר דבש , עזבו את הבית החם עלו על אופנועים ובאו להזדהות, מה אגיד לכם, נשכחו ממני גופי ספוג הגשם וגם המגפיים המוצפות במים וליבי הוצף בחום והנאה. (חבורת המופלאים שרכבו איתי בתמונה עם שועלי המדבר) 
בשיחה אידיאולוגית עם שלומי דברנו על המצב החברתי במדינה ועל הדרכים והאפשרויות לעשות ולשנות דברים, שלומי ורועי , הביעו נכונות ורצון במידת האפשר להצטרף ולתמוך ברכיבות עם האופנוען בדרכים. אנחנו יוצאים ללובי כדי שלא להפריע, תאיר רגב יוצאת עם התינוקת החדשה, זו פעם ראשונה שאנחנו משוחחים " התינוקת הזו לא מכירה את דוד אלדד " אומרת תאיר ועיניה המדהימות מצועפות, משתפת אותי ברגשות ובלבטים, אני משתף אותה במחשבות שלי האם צריך להחריף את המאבק, או אולי זה יגרום נזק ועלול להחריף ולשמש קלף מיקוח בצד השני, תאיר מביעה דעה ברורה ומגובשת של אחת שחייה את הנושא על כל צדדיו, לילותיה טרופים מהנושא ומתפילות שיחזור הביתה בשלום. ויש לה גם לגדל את ילדיה, לתמוך בעופר רגב בעלה, ואף במידת האפשר להגיע לעצרות ולשאת דברים. אנחנו מדברים על אמונה ועל ביטחון ותקווה שבורא עולם יעזור להשיב אותם הביתה בשלום. אני מבקש מחבריי האופנוענים לצאת לדרך בלעדיי, כי ארכב בקצב של צליק עם אופנוע האספנות שלו, ואין צורך שהם ייסעו בקצב איטי ויתרטבו שלא לצורך, חושב עליהם שהם עשו "מעשה" ענק בכך שבאו, וגם כל האנשים שהגיעו במיוחד בערב גשום זה עשו "מעשה", מחשבותיי נבלעות ברעש האופנוע ואני מזמזם אל תוך הקסדה בית מהשיר שדקות קודם שרתי על הבמה , "ותפילה יחידה מעומק הלב, מאימו של חייל ואביו האוהב מצפים בבטחה שמשבר יעבור שבנם החייל הביתה יחזור" אמן כן יהי רצון , להתראות בדרכים - מגן דהרי תצטרפו אליי? ואם תרצו לשמוע את השיר שלי על החטופים כנסו לבלוג האם שלי http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=magen1 עם רמקולים פתוחים והרבה "רגש" |