היא מחכה בתחנה סמוך לביתה.

הוא בשעת עבודתו,

מגיע כולו מופתע ומחוייך,

לראותה לאחר תקופה ארוכה,

שהקשר נקטע סתם ללא סיבה.

השמש זורחת היא כולה פורחת,

הוא נלהב וכמוה מאושר.

ושוב כימי העבר

דיבורים,ציחקוקים לעיני כל הנוסעים.

היא קצת מתביישת מהסביבה ,

הוא מרגיע שלא תתרחק,

שתשב או תעמוד לידו

העיקר שתהיה לצידו.

ואז מדברים בקול

בלי חשבון,

על חיי היום יום

הוא שואל, מתעניין,

לאן פניה מועדות ?

אולי לקניון הסמוך ?

אולי לפגוש חברות ? כהרגלה

אולי לסידור שנדחה ונדחה ?

היא מתרחקת

הוא קורא בשמה.

שוב מתקרבת והנה הגיעה

הזמן שצריכה לרדת.

הוא מבקש שתשאיר סימן - מספר טלפון

להחליף מילה,לשוחח בבוא הזמן.

היא מעבירה נושא

ואומרת בקול:

 "להתראות,שיהיה לך יום טוב".

אך בליבה מחייכת לא מאמינה,

שעדיין רצויה ומחוזרת כימי העבר.

ימי הזוהר והפריחה.

באהבה שולה מ.