0

3 תגובות   יום שישי , 1/6/12, 08:06

למחרת בבוקר 

ריקנות ממלאה אותי,

הבזקים של חיה מבוהלת,

לכודה.

מציץ מן המחבוא,

מותש מן המאמץ

להראות כאילו

עם מבט כזה

וחיוך כזה

ומלא בעצמי כזה.

שלא ידלוף כלום..

רק אני יודע

ואת.

אני מסתתר,

את, רואה אותי.

במערומי, בעליבותי.

מבטי חומקים מפנייך,

שלא לראות,

אותך,

רואה אותי.

מקנא,

מתרחק,

מישיר מבט

רק לא אל עינייך.

עכשיו הריקנות הזאת

דרג את התוכן: