וזה קורה דוקא, ביום שכזה נעים ויפה, לא קר ולא חם, תענוג של יום. מיני כלבת הגישוש נימנמה לה כשההרפתקאה ההכי מסובכת בשבילה, היתה,  ליתפוס אותו בניביה החדים לנשוך בו, ב...זבוב הטורדן, שהפריע   למנוחת הצהרים שלה.ביום שכזה כל בקשתך, שהמישמרת תסתיים לה בלי כל פעולה  כזו ואחרת.אבל, בדיוק אז, באותה השניה כשאירגנו אותם, את כיסאות הנוח   לכיוון השמש , ככה להינות בכיף מיום שכולו טוב, ממש באותה שניה, הוא נישמע חזק, רועם, מפתיע, צילצול הטליפון.האיש נישמע  חסר   נשימה, קולו רועד מאימה, כשפלט ,אמר לנו  התחנן ממש"בואו, עכשיו ומהר.ממש כרגע זה קורה".מש ברגעים אלה הם ניגנבו מהתיקים של התלמידים,"נראה כי בכל שניה יקבל הדובר הנחנק ,התקף לב, וניסינו להרגיע את הדובר,מנסים להבין יותר, מיהו, מהיכן הוא מדבר, והוא, הצליח להירגע, הזדהה כמנהל בית ספר באזור תל אביב, והמשיך כי מתיקי תלמידיו ניגנב כסף וחפצים שונים אך הבעיה העיקרית התרופות שניגנבו מתיק תלמיד חולה, הוא עשוי לקבל התקף,.ראינו אותו"  המשיך ואמר.הוא איים עלי בסכין, ,הגנב"ביקשנו תיאור מלא של הנער שנימלט מהמקום, תוך שהוא מניף את הסכין ודוקר תוך מנוסתו, את אחת המורות שניסתה למנוע מיבעדו ליגנוב.שמחנו לפחות על כך שניתן יהיה לזהות את הנער, שהיה כבן שלש עשרה לדברי המנהל והמורה.אך שמחתנו זו היתה מוקדמת. מיני כלבת הגישוש, הבינה מנסיונה רב השנים, כי יש עבודה לעשות.   הכלבה הזו תמיד שמחה לצאת לפעולה כזו ואחרת, ולסיום, ושניה בטרם זינקנו לרכב  עוד הוסיף המנהל וסיים כי הנער אינו תלמיד במקום,   אך גם לא ניראה עוזב את מתחם  בית הספר וודאי הוא מסתתר בסביבה הקרובה. המכונית בה היפלגנו לדרך, לא נשאה סימני זהוי משטרתיים, ואני נהגתי בה כשהכלבה המעצבנת, מרטיבה לי את העורף מלקקת לי אותו  ושמה על גבי את כפותיה הקדמיות כמו מנסה לחבק אותי.  וכך הגענו מדברי ואני לבית הספר האמור, וחיש קל זינקנו מהרכב,  תוך שאנחנו משאירים ברכב את מיני הכלבה.המנהל כבר עמד ליד השער לקבל את פנינו, ויחד מיהרנו   בעקבותיו, למקום הימצאם של הילקוטים, מקום בו ניראה הילד לעיני המורה והמנהל, לאחרונה. ידה של המורה היתה חבושה, כשהיא מציינת בפנינו שהפצע שלה אינו נורא אך בעיקרון עלינו להיזהר עם נער שכזה, שאין לו כל בעיה לישלוף סכין ולדקור  כדרך לפתור בעיות. חיפשנו את הנער, אבל כמאמר המשורר, עיקבותיו אבדו, נעלמו, אבל,   יתכן כי אם אמנם הצליח לצאת מבית הספר, לא הצליח להרחיק ולברוח כי סהכל היגענו די מהר. ואז, בסריקה סביב בית הספר, לא הרחק מהקיוסק מהדוכן הזה לממכר כריכים שתיה וממתקים,  מ מש מעברו השני של הכביש, הם זיהו אותו בודאות ,המנהל והמורה. המוכרת הצעירה   שמה ליבה לכך שהמורה הצביעה על הילד בהתרגשות עצומה. הנה הוא אמרה המורה  אבל,   ..הנער הזה, נהג כאילו לא בו בכלל   מדובר.  הוא אמנם ראה את המנהל והמורההניסערת ,וברור לכל בר דעת, שעכשיו משניתפס כמעט, עליו לשאת את רגליו ולעוף כמו טיל, לברוח ולהיעלם.אבל משהו מוזר  ביותר התרחש.  המשך יבוא.