כותרות TheMarker >
    ';

    אז אני אלך לקצה העולם

    המסע הרגלי לסנטיאגו דה קומפוסטלה ולקצה העולם

    0

    מזון ומשקאות בדרך לסנטיאגו

    6 תגובות   יום שישי , 1/6/12, 16:38



    אז הגיע הזמן, קרוב כל כך למטרה, לתת פוסט ייחודי על האוכל בדרך לסנטיאגו.
    כתבתי הרבה על האוכל בדרך, אבל נקדיש עכשיו כמה שורות ייחודיות לנושא לטובת כל הסקרנים לדעת מה אוכלים פה בדרך.

    נתחיל בארוחת בוקר.  קודם כל - צריך קצת מזל למצא מקום פתוח לפני 0900 שנותן את המינימום הקרוי פה ארוחת בוקר.  בדרך כלל יש מקום אחד כזה בכל עיירה.  השאר סגורים.  הבסיס היומיומי הוא:  קפה קון לצ'ה (עם חלב) + טוסטדה (טוסט) עם חמאה וריבה.  זהו.  ביום מוצלח במיוחד, כמו שהיה לי היום, יש גם אפשרות לקרואסון.  בדרך כלל עומדים 15 עולים לרגל בתור ובחור אחד מסכן שקיבל משמרת בוקר צריך להכין את הקפה והטוסטים לכולם.  החברה רוצים כבר לצאת לדרך והוא עוד מקציף את החלב.  בזבוז זמן ?  לא בטוח, כי אף אחד לא רוצה לצאת לדרך על בטן ריקה לגמרי.  אז כולם מחכים לקפה הסביר ולטוסט, מלחם לבן, פרוס גס וחסר טעם בעליל.  אל תנסו לבקש לחם שחור ולא לחלום על משהו בסגנון ארקפה או לחם ארז.  אין מצב.  רק פעמיים אכלתי ארוחת בוקר רצינית, כולל נקניקים וגבינות. פעם במלון כששילמתי 8 יורו אקסטרא ופעם אחרת, שלשלום באכסניה מופלאה עם ארוחת בוקר נחמדה מאד.  מי שרוצה ירקות שיסע לאילת.  את העשבים אוכלים רק בערב.
    יוצאים לדרך.  אחרי שעה שעה וחצי, בד"כ  השמש יוצאת וכבר בערך 1000  בבוקר עוצרים לקפה מס' 2.  לפעמים עם עוגה או משהו.
    צהריים.  חם. מאד חם.  1200, 1300 שעה, שעתיים לפני הגעה סבירה ליעד, עוצרים לאכול משהו. חובה, לא ?
    כאן כבר אפשר (לא חובה) בירה, או קולה או שתיה אחרת.  עוד לא יין.
    אוכל לצהרים: יש מי שאוכלים פסטה (בדרך כלל מבושלת יתר על המידה) או ארוחה חמה.  אני מסתפק באחת משתי בחירות: טורטייה או אמפנדה.
    טורטייה:  מין בלילה של ביצים עם תפוחי אדמה מבושלים, המנה היא בד"כ בגודל של פרוסת עוגה גדולה. אם מוסיפים לזה מלח או משהו חריף זה טעים לאללה.  אגב, בכללי - האוכל בד"כ לא מתובל וצריך להוסיף תבלינים.
    אמפנה: כיס בצק פריך - יכול להיות בגודל של מגש שלם ממנו פורסים מנות ממולא בטונה + עגבניות או בבשר.  שתי הגרסאות מאד טעימות.
    כאן צריך להגיד מילה על ה"בוקאדיליו"  סנדביץ', בדרך כלל ענקי שאפשר להזמין בכל שעות היממה (להוציא את שעות הבוקר כשהמסכנים לא מסוגלים להכין את זה) וגם מתאים לאכול בכל שעה.  הבוקאדיליו יכול להיות חם או קר, ממולא בחמון (פרושוטו ספרדי...) צ'וריסו, גבינה, בייקון, חביתה ומה לא.  כיף גדול לבעלי תיאבון גדול.  הלחם, שוב לבן, הוא בדרך כלל משהו כמו שליש באגט או פרוסות ענקיות של לחם פרוס גס.  אין בבוקאדיליו חמאה, מיונז או משהו כזה.  התוכן מוגש ישר על הלחם.  בתיאבון.
    ארוחת ערב.  אני מקווה שאתם עדיין רעבים.
    כאן יש כמה אפשרויות.  הנפוצה ביותר:  תפריט צליינים.  זה הולך ככה:
    מנה ראשונה - בחירה בין: מרק, סלט ירקות (מזל טוב לחובבי העשבים. סוף סוף בתפריט), סלט רוסי (תכלס - סלט מיונז/תפוחי אדמה וביצים קשות), פסטה, או תבשיל מקומי - למשל תבשיל שעועית.
    מנה עיקרית: (בד"כ פחות טובה מהראשונה) בחירה בין: דג, פרוסה סטייק (בקר או לבן), בד"כ דקה מאד, עוף בגריל (לא משהו). לפעמים יש הברקה כמו ספייר ריבס (הזמנתי משהו שלא הבנתי מה הוא וקיבלתי ספייר ריבס - אחלה)זה תמיד בא עם צ'יפס ולפעמים קצת סלט.  זה בשביל הפחמימות .
    מנות אחרונות.  הבחירה בין:  גלידה (פשוטה ביותר), יוגורט עם דבש (כשיש מזל זה לא גביע יוגורט, אלא יוגורט מהעיזים שבדיר הקרוב), עוגת גבינה, פודינג פלאן (קרמל).  בימים האחרונים יש תוספת מאד מרעננת: טארט סנטיאגו שזה טארט שקדים טעים להפליא. נפלא. לא יבש ולא רטוב.  באמצע כזה, עם טעם של מרציפן.  לפעמים אני תוקע כזה כבר בהפסקת 1000...
    יש לי מתכון של הדבר הזה - אנסה לתרגם מספרדית בהקדם.
    זהו תפריט הצליינים המקובל.  מחיר: בין 9-11 יורו.
    אופציות נוספות בערב:  לפעמים פיצריות (טובות) ולפעמים טאפאס.  אתמול היינו שלושה ו"הורדנו" צלחות של: חמון, צ'וריסו, גבינה, זיתים, צ'יפס, סלט, לחם (לבן כמובן).  היה מדהים.
    זה לגבי האוכל.
    משקאות:
    אני זיהיתי שלוש מבשלות בירה גדולות: san miguel, mahou, estella galicia. כולן טובות. אני לא מבדיל ביניהן בטעם.  בירת לאגר טובה וקרה. מתאימה להעביר אחה"צ לפני ארוחת הערב.
    יין - שותים המון ובדרך כלל טוב.  אינסוף יקבים, כשמה שמוגש לנו זה בד"כ יין אדום פשוט (שכלול במחיר בתפריט הצליינים). טעים, פשוט, אפשר לשתות בכמויות.  יש איכויות גבוהות יותר, אבל מטעמים פיננסיים אנחנו נשארים בפשוט ושותים עוד ועוד.  בקבוק נוסף עולה משהו כמו 3-4 יורו.  נו באאממתת...
    כמובן שיש גם יינות לבנים ורווזה  שמוגשים קר מאד.


    זהו.  עכשיו צריך רק ללכת כ-20 ק"מ ביום, כולל עליות וירידות, חום וקור, עם משא של 15 ק"ג על הגב ולאכול את כל זה.  הרזיה מובטחת.

    בואן קמינו

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/6/12 17:06:
      תודה ששיתפת והמשך מסע מוצלח וכיפי!
        2/6/12 16:20:
      תודה רבה. שאפו על שטף הכתיבה - הולך ומשתפר .....
        2/6/12 10:26:
      יופי של כתיבה וקולנריית צעדה. :)
        1/6/12 21:16:
      לא בטוח שמרזים, תלוי כמה אוכלים :)
        1/6/12 19:30:
      הקפה בסדר גמור. אין טענות.:-)
        1/6/12 19:23:
      בתור מלחכת עשב / ילדת ארקפה, לא נראה לי שאני אשרוד מסע כזה .... ;) למרות שעשית לי ממש חשק. שמחה שיש יין טוב!!! איך הקפה קון לצ'ה?

      ארכיון

      פרופיל

      יורם.אל-קמינו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין