וְהָיָה אִם יִתְפּוֹגְגוּ הַלֵּילוֹת בְּדוּמִיָּה שַׁחַר לֹא יַזְרִיחַ זֹהַר יַחְשִׁיךְ בַּל יָמִים יַפְצִיעוּ * וְהָיָה אִם דַּקּוֹתַי יִרְטְטוּ בֵּינוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ יִדְמְעוּ רִיסַי בְּאִם יִדֹּם אַחֲרוֹן צְלִילֶיךָ יִפְצְעוּ עוֹרְקַי
* מִנִּי אָז, אֶעֱצֹם אֲלַחְשֵׁשׁ לַבּוֹרֵא סָהֲדִי בַּמְּרוֹמִים חוּט מַחְשָׁבָה אַבְרִיחַ הַחִיּוּךְ יִסּוֹג מִפָּנַי כִּשְׁקִיעָה לַיָּם.
*כל הזכויות שמורות לטובה אור
|
~גאיה~
בתגובה על הַלְמוּת הַלֵּב שֶׁל יֶלֶד - ליום השואה
~גאיה~
בתגובה על דם זרם בחללים - ליום השואה
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה:)
חיבוק של תודה:)
מודה לך נתן:)
תדה לך סיי..
ככה נועדנו לאהוב: כך לא נאהב
מפאת כל הקשיים שבדבר
אשה, ידיד וילד והורים
עד אם היו הם-או אנחנו- לעבר.
(נתן זך)
נו אחרי כתיבה כזו מה לי נותר להגיד? אפילו חוט המחשבה אצלי לא מניח..חיוך יש בי ועוד איך...מצויין
"החיוך יסוג מפני
כשקיעה לים"
הדימויים שלך נהדרים והיצירה נהדרת, על כל העצב שבה..