במעבר-חצייה ראיתי אותו להרף-רגע. נמוך, שחור, מקריח, לבוש שחורים, יד אחת אוחזת תיק ג'יימס בונד מיושן והיד השנייה תומכת במותן עם גב כף היד. עכשיו זום-אין על היד הזאת: המגע מחולק בין האצבעות שפרושות אופקית על הגב לבין הבוהן שמחזקת את הבטן. הוא צנום.

אני מיד נזכרת ב-א' שהכרתי. מעבר לדמיון הכללי בינו לבין הזר במעבר החצייה היתה לו אותה יציבה ואותו מנהג לתמוך עצמו עם היד. אני, למשל, נוהגת לבצע תנועה זו הפוך: האגודל תומך במותן-גב והאצבעות פרושות לרחוב הבטן.

פרשנות: א' הוא Self made man , בנה את עצמו מאפס. אגב, אפס היא מילת גנאי אהובה עליו. א' לא רק תמך בעצמו אלא גם דחף את עצמו.

אני הגנתי על עצמי, על המקומות הרכים שלי, הבטן. ההגנה שלי עוצרת.

עכשיו המבט עובר לראשו של עובר האורח. מוטה באלכסון. כמו של ל' שהיתה חברתי הרעה בתיכון. ל' נהגה להטות ראשה באלכסון לעבר כתף ימין ולהתבונן דרך עין אחת בלבד, השמאלית. עליה אי אפשר היה לעבוד, אבל היא שיקרה במצח נחושה.

לפני אחד הפורימים שעברו עלינו גיליתי לה את תחפושתי העתידית שהיתה מקורית וקשורה באובססיה שלי לדמות מצויירת של נערת-כפר אמריקאית. Holly Hobbie קראו לה ואני הבנתי שיש קדושה בשמה. הולי היתה מצויירת על רקע סצינות מחיי כפר שלווים כשהיא לובשת שמלות פרחוניות מסולסלות וחובשת כובעי בד עם מצחייה רחבה. היה לי יומן קטן עם דמותה וכל יום כתבתי לה את מחשבותיי.

כמובן של' התחפשה להולי הובי למרות שנשבעה שלא תעשה זאת, אבל התחפושת שלה לא היתה כמו שלי. אני הקפדתי על כל פרט ופרט. תופרת תפרה לי שמלה על פי דגם שציירתי וגם סינר וכובע מאותו בד. מרוב בושה היא לא הזכירה אפילו את השם ואמרה שהתחפשה לנערת-כפר אמריקאית. אף אחד אפילו לא שם לב לדימיון ביננו.

אחר-כך היא סיכסכה ביני לבין החברים שהיו לי. תפסה את מקומי בחבורה.

עכשיו, כשאני חושבת על זה אני נזכרת שברגע שהיא היתה שם החבורה כבר לא נתקיימה. המארג נפרם.

גם ל' וגם א' הם אנשים מצליחים מאד כיום. יש להם מעמד: חברתי, כלכלי. הרבה מכרים, הרבה מקומות להיות בהם. ל' חיה בהוליווד, יש לה סוכנות שחקנים מצליחה והיא כנראה מתפרנסת משקרים על בסיס קבוע. א' הוא רב תחומי, אקדמאי בכיר במדעי הרוח וגם מו"ל. ממשיך קדימה, כל הזמן.

הרגע הזה, במעבר החצייה והמחשבות שחולפות לי בראש מאד מענג. אני מבינה את המציאות וזה חשוב. עכשיו אני כותבת הכל, כמעט, ומנסה שגם יהיה יפה. אלה הנכסים שלי: הכרה ויופי.

ויש לי גם מוסר: לעולם לא הייתי גונבת תחפושת של מישהו או רעיון כלשהו.