המהמורה
• הנחות שווא •
• • •
פעם בשבוע נהגתי לקנות אצל אלי הירקן. כשהגיע תורי לשקול, הבחנתי שגבר עלום גיל, מוצא ורקע תרבותי, נשא בידו שקית אחת ובה פלפלים אחדים.
- אה, יש לך רק דבר אחד, בבקשה, תעבור לפניי - מה איכפת לך כמה דברים יש לי?! - חשבתי שחבל שתחכה בתור בשביל... - לא חשוב מה חשבת, זה לא עניין שלך!!
סר וזעף השליך הלה את מעותיו, חטף את השקית ויצא, לא בלי לשלוח לעברי מבט מלא משטמה כשהוא מלמלם לעצמו, מי יודע מה. • • • בדרכי הביתה בחנתי את האירוע. איך ומה אמרתי שכל כך קומם את האיש, האם סקרתי אותו מכף רגל עד ראש? [לא], אולי חיוכי האדיב התפרש כהתנשאות? בסופה של חקירה, עלתה בי סברה [הנחה] מניחת דעת, הגם שלא הייתה לי כל אפשרות לאמת אותה. על כל פנים היה בה כדי לפייס את האגו הפגוע ב"סיפור", שזקף את ראשו והשיב לו מייד את כתר מלכותו. • • • בפעם ההיא, הנחת השווא הייתה של הזולת. איני יכולה לשער אפילו כמה פעמים בחיי, הנחות השווא שמפספסות עובדות פשוטות, הן שלי.
• • • הנחת שווא, כמו פרשנות, היא אחת המהמורות השכיחות בתקשורת בינאישית. אין מבחינים בה אלא אחרי שמועדים [לא לשמחה...] או אז, ימציא האגו "הצודק" גם פרשנות מנומקת למעידה - תסמין מובהק של "תרצת נפוצה". • • • "אז לך תבנה מדינה!"☺☺☺
|