הנה פרט מעניין שרובנו לא יודעים אותו – נשימה= שרירים (ולא ריאות, כפי שרובנו חושבים). כל תהליך הנשימה מתבצע ברובו ע"י מערכת של שרירים ובראשם הסרעפת. הקנה, הסימפונות והריאות הם האברים דרכם זורם האוויר, נספג החמצן ונפלטים גזים אחרים אבל, נשימה=שרירים. שרירים כידוע לכולנו מתחזקים ומפתחים סיבולת ככל שמפעילים אותם ומשתמשים בהם. כל מי שסבל מפגיעה אקוטית בריאות או ממחלת ריאות כרונית יודע שלא פחות מטיפול תרופתי חשובה הפיזיותרפיה הנשימתית (כך גם אצל כל מי שחובר למכונת הנשמה). כילד אני זוכר שבילינו יותר שעות מחוץ לבית מאשר בתוכו. כדורסל, כדורגל, תופסת או סתם הליכה היו מרכיב משמעותי בשגרה היומיומית שלנו (וזאת בלי קשר לחוגים מתחום הספורט). למעשה לא הפסקנו להתרוצץ ולפתח את המערכות הפיזיות ובהם גם הנשימה (הסיבולת הנשימתית).

לצערי, הילדים של היום הם הרבה יותר פאסיביים. החיבור לכל אמצעי המדיה האלקטרונית, ריבוי הערוצים בטלוויזיה ושלל הגירויים שניתן להשיג באופן פאסיבי בתוך הבית הורידו באופן משמעותי את הדרך והרצון להתרוצץ מחוץ לבית. אנחנו כהורים חוטאים בחטא הנוחות ומאפשרים להם להישאר פאסיביים. הילד בבית מעסיק את עצמו ולנו נחסכת הדאגה לשלומו. וגם כשהילדים נפגשים אזי כל אחד יושב עם הנייד שלו ומשחק או גולש. למה לשחק כדורגל ולהזיע אם יש אפליקציה בסמארטפון ? בשביל מה לצאת מהבית אם בכל רגע נתון יש תוכניות מעניינות באחד מהערוצים?

שימו לב לאחוז העולה של ילדים הסובלים מהשמנה בימינו ותבינו עד כמה המצב חמור. נוסיף לכך את סף הגירוי שמשתבש ואת דפוסי התקשורת הבינאישית ונגלה שהתופעה ממש מתחילה להדאיג- אותי לפחות.

בעבר הייתה נטייה למנוע מילדים עם רגישויות במערכת הנשימה פעילות ספורטיבית. כיום המגמה התהפכה וכולם (כולל הרופאים) ממליצים בחום על קיום פעילות גופנית בהתאם למצב הנשימתי. ובכלל, ללא קשר לבעיות נשימה, דרבנו את ילדכם לצאת ולשחק בחוץ והגבילו את שעות המחשב והטלוויזיה. הם ירוויחו פעמיים. פעם אחת הם יפתחו את מערכת הנשימה והסיבולת הנשימתית ובפעם השנייה הם יתמודדו עם קשרים חברתיים באופן בלתי אמצעי. תחשבו על זה!

אתם מוזמנים לבקר אותי באתר שלי: www.roi-b-y.com