המתנתי בסבלנות שיגיע תורי לשמוע כמה מילים על הילד באסיפת ההורים, בין לבין שאלתי את התלמידים, מה המקצוע הכי שנוא עליהם... ןהם אמרו פה אחד - תנ"ך
**
בחיוך כובש ספרה לי המורה לתנ"ך, כמה היא אוהבת את הילד, כמה הוא נבון,
(מילה שנתקלים בה רק אצל מורות... ) וכמה חבל ש...
התבוננתי במורה שהצליחה להשניא את מקצוע התנ"ך על הילדים, והרגשתי שהיא עושה חבלה של ממש.
אחרי המחמאות שחילקה לילד, בקשתי שייצא לשחק כדורגל וישאיר אותי לבד עם המורה - הרבה זמן לא ראיתי אותו כה מאושר.
דברתי לאט על הדין וחשבון, שהיא צריכה לתת לעצמה על כך, שלפני שנכנסתי אליה, שאלתי שלשה ילדים, איזה מקצוע הם הכי שונאים, והם אמרו - תנ"ך.
שאלתי אותה, אם היא מבינה את המשמעות לכך, שהיא חלק מהמפגשים הבודדים של הילדים עם התנ"ך לאורך חייהם החילוניים. והאם היא מרגישה אחריות לגבי השאלה אם יאהבו את התנ"ך, ישנאו אותו, או שסתם יהיו אדישים אליו.
האם הילדים גם מדפדפים בתנ"ך אמיתי, "תנ"ך קורן" ?,
ולא רק בתנ"ך שניראה כמו קומיקס
האם את שמה הדגש על הבטחה האלוהית הקושרת את עם ישראל לארץישראל ?
האם את מקנה לילדים תובנות אוניברסליות מהתנ"ך, כמו הסכנה שבשנאת אחים ובשנאת חינם ?
האם את יודעת לגרום לילד בכל גיל, לחוש במתח לקראת הסיפור התנכ"י הבא ?
האם הילדים ערים לכך שהתורה מחנכת את האדם, להיות "בן-אדם" ושהיא נוגעת בכל אורחות חייו, מהציווי להכנסת אורחים ועד ל-"לא תלך רכיל בעמך ומדבר שקר תרחק" ?
האם תלמידייך יודעים את ההבדל בין"פשט" ל"דרש" ?
האם הסברת לילדים ש-70 פנים לתורה - שקיימות השקפות שונות.
שה"מלחמה" בחמץ בפסח, היא לא רק המלחמה בפירורים של הלחם...
ושלפי השקפות שונות מדובר מלחמה ביצר הרע ?, ולכן נובע הצורך לבער אותו, או להלחם בו.
ללא עיניים נוצצות, אי אפשר לגרום לילדים לאהוב את התנ"ך.
המורה הנהנה בראשה...
אמרתי לה, שנראה לי שהיא מתה שאני כבר אעוף משם, למרות שאשמח לסייע אם תבקש...
הבטחתי שהשיחה הזו תישאר בינינו, ושאני מקווה לראות "מה שיותר מהר" את בערת השליחות בעינייה.