העלתי פוסט בקהילת החדשנות. הדיון בו התפתח והפך להיות מעניין מאוד בעיני. אני לא נוהגת לעשות הפניות מהסוג הזה לעיתים קרובות (כלומר, זאת הפעם הראשונה שלי) אבל זה רק בגלל שאני חושבת שכדאי . הנה הקישור http://cafe.themarker.com/view.php?t=25689 אתם ממש מוזמנים להגיב שם - אני לא מעתיקה את הפוסט שלי לכאן, כי הוא הרבה פחות חשוב או מעניין מכלל הדיון שהתפתח שם. עידית טוב, לא רציתי לעשות את זה. אבל בגלל אסתי שהתעצלה, אז הנה הפוסט שהעלתי שם. עדיין מומלץ ללכת לשם - בחיי :) שלוש גישות אפשר למצוא במחקר על יצירתיות. הגישה הראשונה היא גישת ה Person - גישה זו מניחה שחדשנות היא תכונה הקיימת אצל אנשים שנולדו יצירתיים. וביננו יש כאלה שנולדו יצירתיים ויש כאלה שלא. מנהלים התומכים בגישה זו יעסיקו אנשים חדשניים לעבודה אצלם בחברה ויניחו שאנשים יצירתיים יביאו עצם את בשורת היצירתיות לארגון. הגישה השניה היא גישת ה Process - גישה זו מניחה שישנם תהליכים שמקדמים יצירתיות. למשל סיעור מוחות - היא שיטה שאומרת שאם תייצר תהליך בו יהיו אנשים מתחומים שונים, ויהיה מנחה שינחה את הדיון, ותשהה את השיפוט בהעלאת הרעיונות, ותשים דגש על כמות רעיונות ולא על איכות שלהם, ותבנה על רעיונות של אחרים - סופך הטוב יהיה שתגיע לכמה רעיונות טובים שתוכל למצות מהם רעיונות לתכנית העבודה שלך. כמו סיעור מוחות יש שיטות אחרות שניתן לנקוט בהן על מנת להגיע לרעיונות יצירתיים. הגישה השלישית היא גישת ה Product - גישה זו מניחה שיצירתיות יכולה לבוא מכל אחד. שהמקור לחקר היצירתיות אינו האדם או התהליך בו נוקטים אלא המאפיינים של מוצרים יצירתיים. כלומר, אם ניקח עשרה מוצרים חדשים מתחומים שונים ונבדוק מה משותף להם? מה הופך אותם להיות יצירתיים בעיננו להבדיל מרעיונות אחרים, שאינם נתפסים בעיננו כיצירתיים. ואם נצליח להבין מה משותף - נבנה מהמשותף כלי שיסייע לנו לשחזר הצלחות בעתיד - הרי לנו דרך להגיע לפתרונות יצרתיים. לרוב אפשר למצוא בכל ארגון וחברה תמהיל של השיטות האלה - שילוב של אנשים יצירתיים, תהליכים לעידוד יוזמות וניתוח הצלחות כדי לייצר כאלה בעתיד. אבל אפשר תמיד לזהות הבט אחד דומיננטי יותר. למשל, פעמים רבות במחלקות הקריאטיב של משרדי פרסום נוקטים בגישה הראשונה - מחפשים את האנשים שנולדו יצירתיים. מציעים לאנשים יצירתיים כאלה מחברות אחרות לעבור לעבוד בחברה שלנו, כי הם יצירתיים. איך זה אצלכם? ועוד שאלה שקשורה אבל ספציפית יותר: אפשר לדעתכם ללמוד להיות יצירתיים? ובהמשך סיפור שקשור מאוד וענה לשאלה - האם חדשנות היא חוש שיש לנו ואנחנו יכולים לפתח אותו. מחקר שהתפרסם לפני כמה שנים בדק את קבלךת ההחלטות של חברות שמקבלות החלטות במצבי חירום (צבא, משטרה, מכבי אש וכד') הם ניסו לבדוק מה מאפיין את קבלת ההחלטות של אנשים העובדים בארגונים כאלה. והם בדקו כבאי שנהוג היה להגיד עליו שיש לו חוש שישי. הוא תמיד ידע מה קורה. סיפרו עליו שבאחת השריפות, ניסו לכבות את האש הרבה זמן ולא הצליחו. הכבאי לפתע קרה לכולם לצאת החוצה. 10 שניות אחרי שאחרון הכבאים יצא החוצה, הרצפה קרסה למרתף. כך שכל מי שהיה בבית היה מת לו היה נשאר שם. שאלו את הכבאי, איך ידעת? וזה אמר: תחושת בטן. הם חקרו וניסו לבדוק מה הביא אותו להחלטה. הם גילו בתוך התחקיר שלהם שהכבאי: - שם לב שהרצפה בחדר חמה יותר משאר החדר - שאין הרבה עשן בחדר יחסית לכמות האש - שזה מוזר שכל פעם שהשריפה כאילו כלה, האש עולה ומתלבה מחדש - שהטמפרטורה בחדר נמוכה יחסית לשריםות אחרות החברה הזו הסבירה שאותו כבאי מחונן לא ידע להגיד שהשריפה היא בכלל בקומת המרתף. אבל בראש היו לו תבניות לאיך בדרך כלל שריפות נראות - וזו לא התאימה לאף אחת מהן. ולכן הוא הבין שהם עושים משהו לא טוב וחייבים לצאת החוצה מייד. חוש? אולי מה שנראה לנו כחוש, הוא יכולת מחוננת לזהות תבניות במצבים שונים העומדים לפננו. ואולי לא אז מה אתם אומרים ? |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה תודה לך
עדיף מאוחר מאשר אף פעם :)
אני כנראה באיחור והדיון מיצה את עצמו
אבל בכל זאת למי שיכנס כמוני מאוחר...
לדעתי, יצירתיות אי אפשר ללמד אבל אפשר לפתח.
תודה טל, עינת, יאיר וגלית
בעניין למידת היצירתיות - אני אוסיף שנערך מחקר שבדק את ההשפעה של לימוד כלים של יצירתיות על אנשים. המחקר השווה בין אנשים שנחשבו יצירתיים וכאלה שלא. שתי מסקנות עיקריות היו למחקר שאפשר להגיד שיש בהן חדשנות טובות וחדשות רעות:
1. חדשות טובות - כולם הפכו להיות יותר יצירתיים ממה שהיו לפני לימוד הכלים
2. החדשות הרעות (בדומה למה שאמר יאיר) היו שהפער גדל. אלה שהיו יותר יצירתיים לפני לימוד הכלים הפכו להרבה יותר יצירתיים אחריו יחסית לאלה שהיו פחות או לא יצירתיים.
זו לא מסקנה פורצת גבולות (רק קצת מבאסת) תיאוריות של פער הידע שקיימות בחינוך ובתקשורת כבר הוכיחו בעבר שאנשים להם יש יותר ידע, הם בעלי פוטנציאל גדול יותר לנצל ידע שמגיע לידיהם. למשל, בבתי ספר, אם מביאים תגבור והעשרה שפתוח לכולם, סביר להניח שאלה שהם בעלי הידע הרב יותר ימהרו להרוויח מהתגבור הזה, לפנ י אלה שהידע פחות מצוי באמתחתם.
אני מאמינה שאפשר לסגל כלים של חשיבה יצירתית ותהליכים מובני.. אלה יאפשרו לבן אדם המאמץ אותם, להיות יצירתי יותר. איזו פעם, אולי אפילו ממש להבריק. אבל הלימוד הזה לא יהפוך אותו לאדם יצירתי.
בעיני, להיות אדם יצירתי, או אדם בעל כישורים מיוחדים זה לא רק ללמוד את התהליך והשיטה. זה לחיות את אותה מתנה. לפרוץ כל הזמן, להגיע להישגים מרשימים, להנות מהדרך, לממש את אותו כישרון או יצירתיות, לא במרחב אחד אלא בכל מכלול החיים. ומעבר לזה, בתוצרת של האדם "היצירתי באמת" יהיה תמיד את אותו "אקסטרא" שאין לאחר.
מכיוון שיצירתיות וכישרון מולד בתחום כלשהו אינם משהו חד פעמי, אלא דרךך חיים וציר ארוך טווח, הכולל עליות, מורדות ומזמן קשיים רבים, אני חושבת שיצלח אותו - בסופו של דבר - רק האדם עם הכישורים המולדים, ולא זה המהאמץ את השיטה או זה שרק שלמד את התהליך.
לגבי האינטואציה והחוש השישי, נראה לי בגדול שמדובר בשילוב של שני הדברים. אחד: היכולת לנתח (ולא בתהליך הרציונלי המחשבתי הרגיל) באופן בלתי מודע, מכלול של נתונים, בדיוק כמו הדוגמא שציינת השני : איזשהו סימן בעל עוצה ריגשית - , משהו מתוך הבטן, שמעביר מסר נוסף וחזק יחסית. משהו כמו - אני מבין שמשהו כאן לא בסדר. חייבים לעוף מפה עכשיו. היינו קולט שמשהו לא בסדר אבל מעביר במקביל גם הנחייה לפעול.
בכל מקרה, הבעייה עם אינטואציה היא שקשה מאוד לנתק אותה מהשכל ומהרגש. היא הדבר הראשון שאתה חש, אבל מיד אחריה מופיעים בשרשרת שורה של הנחיות והרגשות המגיעים ממקומות הרבה יותר "ארציים" (מעיין מעוותי מסרים מקצועיים) שלעיתים רבות "קוברים אותה". כך שאנחנו בטוחים שאנחנו מופעלים מתוך האינטואציה אבל למעשה פועלים מתוך פחד או רצון לדוגמא. בסופו של דבר, הכי קשה הוא לזהות אותה, את האינטואציה האמיתית, ולחשוף אותה ככה מתחת לכל השכבות.
עידית אומר דעתי בקצרה - "גם וגם". כמו (כמעט) כל דבר אין שחור או לבן. יש לכל אחד מידה של יצירתיות טבועה וכל אחד יכול לשפרה באמצעות רכישת כלים ומיומנויות (בין מהשפעה סביבתית ובין באופן דידקטי).
אם השאלה היא האם יש מקום לקיום גוף כמו sit ? אז התשובה היא כן ואני סבור שגם ליאונרדו דה וינצ'י (ואולי גם דה קפריו) היו מפיקים תועלת מהמתודות של sit
השאלה אינה שאלה של האם אלא כמה ? וכאן בא לידי ביטוי הכישרון הטבעי. ככל שמשקלו גדול יותר במשוואה כך התוצאה תהיה משובחת יותר. כך באופן פראדוקסאלי דווקא אלו להם כישרון טבעי רב יותר יפיקו יותר תועלת מלמידה, אימון ורכישת כלים.
אכזרי לא ?
היי עידית,
קראתי......בהחלט נושא מרתק !!! ואהוב עלי במיוחד.
לדעתי על מנת ויצירתיות תתממש צריכים להתקיים כמה פרמטרים.
האדם - מיסודו ניחן ביצירתיות, מי יותר מי פחות,
הסביבה - בה האדם נמצא היא זו שיכולה לסייע לו על מנת לפתח את
היצירתיות ובכלל לממש אותה
הכלים - שצובר האדם עם ניסיונו וכל הכרוך בכך.
בסיכומו של דבר על מנת ויצירתיות תתממש באופן מקסימלי כלל המרכיבים
צריכים להשתלב.
ומתוך כל אלו פרמטר הסביבה הוא הקריטי ביותר (לדעתי).
גם האדם היצירתי ביותר בעל מגוון עצום של רעיונות ופתרונות, לעולם
לא יוכל לממש אותם אם נמצא בסביבה שאינה מתגמלת ומעודדת זאת.
במקום שבו יש פתיחות, קבלה, הרצון ללמוד, לשמוע, לקבל ביקורת,
זה המקום שיצמיח את האנשים היצרתיים והרעבים ביותר לשינוי ויצירה.
דעתך ?
עינת
כאדם שנחשב ליצירתי אני מרשה לעצמי לענות על השאלה האחרונה בתשובה חיובית.
בפרוש מאמנים את עצמם....ויש לזה תוצאות.
אסתי - לא, הכוכב הזה ממש לא מגיע לי. הורים אחרי 30 שנה שאיבדו בן חווים קושי ואובדן לא פחות ואפילו יותר מזמן קצר אחרי האירוע.
טל - אני נוטה להסכים איתך :) אני חושבת שזה קצת כמו שהרב אומר: "כולם צודקים" - זה נכון, כמו שאסתי אמרה שיש אנשים שנולדים יצירתיים יותר. אבל כמו מיומנויות אחרות, אפשר ללמוד מיומנויות של חשיבה (אני עובדת בחברה שעושה את זה
).
תחשבו על זה:
מייקל ג'ורדן היה שחקן כדורסל מחונן. יש הרבה גברים, שלא משנה כמה היו מתאמנים, הם לא היו הופכים להיות מייקל ג'ורדן. אבל, האם מייקל ג'ורדן היה נהיה למייקל ג'ורדן אם הוא לא היה מתאמן כל יום?
לא יודעת, אבל אני חושבת שלא.
גם חשיבה דורשת אימון. יכול להיות שאנשים שהם יותר יצירתיים, גם מאמנים את עצמם בחשיבה יותר מאחרים?
אני חושבת שאפשר ללמוד כל דבר, כולל יצירתיות.
זה ענין של
מוטיבציה והתמדה.לדעתי יש גם טכניקות שעוזרות לכך .ספציפית ליצירתיות כוונתי.
אוי עידית אני מצטערת נורא.
איך יכולתי להיות כל כך חסרת רגישות.
התעשי עמדי חסד ותמחקי את תגובתי. ובכל מקרה מחר אני כאן מתייצבת לשיחה ובינתיים קבלי כוכב.
אצל ההורים שלי עברו רק שנתיים, אבל אני בטוחה שגם עוד שלושים שנה זה לא יעבור :(
וחוצמיזה, תודה
מתה עליך.
אממה. חזרתי זה עתה מנהריה אחרי שנסעתי לעלות על קבר של חבר שנהרג (לפני, לא תאמיני אבל כבר 30 שנה) וההורים במצב מאוד קשה ואני מותשת ואין לי סבלנות במיל.
אבל, מחר, אחרי המכון כושר ולפני שאני מסתערת על סקיצות לסדרת מודעות + ביקורת לספר שאני צריכה להעביר, אעשה לי עונג שבת של ישיבה אל מול הפוסט הזה שלך.
שיהיה ערב נפלא.
ו... אמרתי כבר שמאוד מאוד אוהבת את הבלוג שלך?
אסתי :) בשבילך העלתי חלק ממה שאני כתבתי (תדעי לך שהתראתי שאת מפסידה את מה שאחרים כתבו :) )
זו שאלה יפה ואני מתעצלת ללכת עד לשם אז רק אגיד שלדעתי לא ניתן ללמד יצירתיות.
או שאתה יצירתי או שלא.
מה שכן ניתן בהחלט לעודד ולפתח את היצירתיות אצל אלו שיש להם.