כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeyonbirמתנותמידע דיגיטלי

    מתנות

    מידע דיגיטלי

    מידע דיגיטלי

    ‎56

    ספרים  סיפור קצר, חג הספר העברי

    98 תגובות   יום שני, 4/6/12, 14:47

    מוקדש לורד, שירה ואיתי, שלא מפסיקים לענג את שהותנו כאן בקפה.

     

    קופסת הקרטון ושלושת אלבומי התמונות שקיבלתי מאבא הכילו פחות ממאתיים תמונות, אבל מאחורי כל אחת מהן הסתתר עולם ומלואו.

    הבטתי בתמונה של נערה צעירה ובכתב היד העגלגל שנכתב על גבה: "לניסן! תמונה מימים סוערים ורבי גוונים. קבל מתוך הרגשת ידידות עמוקה. חדוה, 2.7.44."

    בתמונה אחרת, בגוון צהוב עכור, מופיע הדוד, ישוב בודד על ספסל, מבטו מיוסר ועיניו נעוצות בעיני המתבונן. "לכב' אחי ניסן ומרים, במתנה לכם תמונתי. ירושלים, 15.6.49, ממני, נחום," נכתב על גב התמונה.

    "לדוד ניסן היקר, למזכרת נצח, ממני, ישי אליהו, 26.11.61," נכתב על גבי תמונת בר-מצווה של בן הדוד שנהרג במלחמת ששת הימים.

    ספק רב אם מישהו יטרח להציץ בעשרות אלפי התמונות שאשאיר אחרי לכתי.

    גם אם הדיסק הקשיח לא יישחק ושום ווירוס לא ימחק את תכולתו, קרוב לוודאי שבעוד עשרים שנים כבר לא ניתן יהיה לקרוא את המדיה הדיגיטלית של היום, כמו שהיום לא ניתן לקרוא את הדיסקטים המרובעים ששימשו בעשור הקודם.

    עשרות אלפי תמונות שכל אחת מהן תופסת כשניים וחצי מגה-בייט של זיכרון, כפול מזה הנחוץ למאה ועשרים העמודים של עבודת הדוקטורט שלי.

    אז מי אמר שתמונה אחת שווה (רק) אלף מילים?

    קראתי פעם נוספת את החיבור שכתבתי. כבר לפני חודש רציתי להגיש אותו ולהשלים בכך את חובותי לתואר השלישי, אבל עדיין לא הייתי שלם עם פרק המבוא, ובכל פעם שקראתי אותו מחקתי שורה, הזזתי קטע ממקומו והוספתי משפט או שניים.

    עשרים שנה עברו מאז הגשתי את העבודה לתואר השני, ופתאום נזכרתי איך גזרתי אז קטעים שלמים מהסטנסילים המודפסים והדבקתי אותם במקומות אחרים בעזרת סלוטייפ משרדי. "גזור והדבק," חייכתי לעצמי, והקלדתי שני משפטים נוספים בפרק המבוא.

     

    הכול החל בסיור תמים בשוק הפשפשים של עכו העתיקה. עננים שחורים כיסו את השמים, החושך ירד מוקדם מהרגיל, וטיפות גשם טורדניות דחקו בתגרנים להיפטר מהסחורה שברשותם.

    "ארבע ספרים במאה," שמעתי את צעקתו של אחד שניצב מעל שני קרטונים עמוסי ספרים.

    "אנציקלופדיה בזול!" נשמעה צעקתו של אחר, "כל כרך בעשרה שקלים."

    "אנציקלופדיה עברית בהזדמנות, "נשמעה קריאה רמה במיוחד, "כל הכרכים במאה."

     

    גם אז ירד גשם, כשקיבלנו לידינו את הספר הראשון.

    היו אלה ימי החנוכה. המורה קראה לכל ילד בשמו והגישה לו את הספר כשחיוך חגיגי נסוך על פניה. כשקראה בשמו של אביתר, לבי העלה את קצב פעימותיו. ידעתי שאני הבא בתור.

    ניגשתי אליה בצעדים מהוססים, אחזתי באוצר היקר בשתי ידי, וכמעט מעדתי כשחזרתי למקומי. ידי רעדו כשפתחתי את הספר .

    "דנה קמה – קמה דנה, חנה קמה – קמה חנה," היו המילים הראשונות שקלטו עיני, וחג האורים התגמד אל מול עוצמתו של חג הספר.

     

    כרכי האנציקלופדיה שלא נמכרו התגוללו על הרצפה ונרטבו, ובעלי הבסטות אפילו לא טרחו להרימם. אחד מהם הרים את כרך ט"ו, תלש ממנו כמה דפים וניסה לנגב בהם את שמשות הרכב הרטובות, אך מיד השליך מידו את הנייר המשובח ואת מלאכת הניקוי השלים תוך שימוש בעמודי השער של ישראל שלנו.

    הוצאתי את מצלמת הפּוֹקֶט הזעירה מכיסי וצילמתי את המראות שלימים היוו עבורי את הדחף להירשם ללימודי התואר השלישי ולהציע דוקטורט בנושא "מהפכת המידע". עד שאסיים את העבודה לבטח אמצא לה שם נדוש פחות.

    מעולם לא סמכתי על הדיסק הקשיח, ואת כל מה שכתבתי גיביתי בשני זיכרונות ניידים נוספים. אחד מהם שמרתי במגירה של הבגדים התחתונים, ואחד נשאתי איתי דרך קבע בכיסי. אחרי כל הוספה או מחיקה, ולו גם של מילה בודדה, עדכנתי את הקבצים בשני ההתקנים.

    זה מה שניסיתי לעשות גם באותו בוקר יום שישי, שלושה-עשר בפברואר.

    אחרי שסיימתי את ארוחת הבוקר השגרתית – שתי פרוסות מרוחות בכמות נדיבה של אבוקדו וגבינה לבנה, עגבנייה אדומה וכמה זיתים ירוקים – ולפני שהעריתי לגרוני את טיפות הקפה האחרונות, הרדיו במטבח הגביר פתאום את עוצמתו.

    "היום במוסף השבועי של ידיעות אחרונות," קרא הקריין בקול סמכותי, "מיהו הגבר החדש בחייה של שרית חדד...?"

    מיד הפעלתי את המחשב והקלדתי שני משפטים נוספים לפרק שנשא את הכותרת "עיתונות חדשה". אחר כך הוצאתי מכיסי את הֶתקן הזיכרון ותקעתי אותו בתוך שקע USB. אחרי שעדכנתי את הקובץ בדיסק בדקתי את תיבת הדואר האלקטרוני ופתחתי הודעה חדשה שקיבלתי. לפתע פתאום השמיעו הרמקולים צליל קצר וחד, והמחשב הפסיק להגיב ללחיצות העכבר. כיביתי והפעלתי אותו פעמיים ושלוש, אבל מערכת ההפעלה שבקה ואי אפשר היה להעלותה על המסך.

    פתחתי את מגירת הבגדים התחתונים, מיששתי את דיסק הגיבוי השני ונשמתי לרווחה. את המחשב הנגוע, מסרתי לחנות המחשבים הקרובה לביתי, ובאותה הזדמנות ביקשתי מהם להתקין בו פּוֹרְט USB מהיר.

    קיבלתי את המחשב אחרי פירמוּט הדיסק הקשיח ואחרי שהותקנה בו תוכנת אנטי וירוס עדכנית. בחנות סיפרו לי שהמחשב נפגע, יחד עם עוד עשרות רבות של מחשבים, מ"תולעת" שמאוחר יותר זכתה לכינוי "וירוס ירושלים".

    ידי רעדה כשהכנסתי את הֶתקן הגיבוי שנותר לתוך שקע ה-USB החדש.

    הפעלתי את המחשב, ולהפתעתי הוא לא זיהה את החומרה החדשה. המתנתי עוד כמה שניות ופתאום, לנגד עיני, עלה מדיסק הגיבוי עשן כחלחל ודק.

    כיביתי מיד את המחשב ורצתי איתו לחנות. הטכנאי פתח את המארז, הציץ פנימה ותפס את ראשו בשתי ידיו. "החלפתי את הפלוס והמינוס של השקע החדש," אמר בקול נכאים, "היה לך משהו חשוב שם?"

    הוצאתי מכיסי פיסת נייר ורשמתי עליה כמה מילים. בראשי כבר התרוצצו המשפטים שכל כך חיפשתי לפרק המבוא של עבודת הדוקטורט.


    דרג את התוכן:

      תגובות (98)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/8/12 06:33:
      כמה סימלי: בדיוק כשכתבתי לך תגובה ארוכה ומנומקת לפוסט הזה קרס המחשב שלי פתאום ואיתו נמחקה תגובתי. אני מתעצלת להעלות אותה שוב (אין לי גיבוי שלה), אז רק אומר בקצרה, שלא צריך להסתמך ע מחשבים ועל גיבויים - צריך להסתמך על המשאב החשוב ביותר שלנו - המוח האנושי. שם הכל מתוייק ומגובה וכל עוד לא חולים בשיכחה, ניתן לשחזר הכל. טלי*
        9/7/12 05:54:
      איזו כתיבה מצחיקה! מבריק! אני, הייתה לי בעיה דומה עם הטאבלט, לקחתי אותו לתיקון, המוסכניק אמר שזה יקר לתקן בגלל שמשהו התיישב לי על הספק כוח וצריך להחליף אבל הביטוח שלי לא מכסה כי המחיר נקוב ביורו והגוש מתפרק אז עדיף לקנות חדש. עכשיו אני מספק לו כוח ידנית כדי לחסוך בדראכמות, מקווה שזה יעזור.
        9/6/12 14:08:

      צטט: בת אור הוצאה לאור 2012-06-09 08:51:29

      זמנים משתנים יונתן, ואני מאוד מתגעגעת לפתקים האלה שהיו נשלחים אלי באמצע שיעור היסטוריה:"הערב יש סרט חדש עם אלן דלון, את באה?" היום נשאר הגעגוע, המידע הדיגיטלי עובר תוך שניה אל היעד אבל הריח של התעוזה, ההתרגשות עדיין קיים. זה מה שעשה לי הפוסט האישי שלך כרך לי געגוע מהעבר אל מציאות מהירה עד מאוד. תודה

      אכן - העולם משתנה. כבר בשנת 1970 כתב אלבין טופלר את ספרו הלם העתיד, מעניין מה הוא היה כותב היום.

        9/6/12 14:05:

      צטט: בת אור הוצאה לאור 2012-06-09 08:51:29

      זמנים משתנים יונתן, ואני מאוד מתגעגעת לפתקים האלה שהיו נשלחים אלי באמצע שיעור היסטוריה:"הערב יש סרט חדש עם אלן דלון, את באה?" היום נשאר הגעגוע, המידע הדיגיטלי עובר תוך שניה אל היעד אבל הריח של התעוזה, ההתרגשות עדיין קיים. זה מה שעשה לי הפוסט האישי שלך כרך לי געגוע מהעבר אל מציאות מהירה עד מאוד. תודה

      תודה לך על הביקור ועל תגובתך המרגשת.

        9/6/12 14:04:

      צטט: Benj 2012-06-09 01:36:26

      אין גיבוי לחוסר מיקצועיות.

      אתה ממש צודק, על זה לא חשבתי.

        9/6/12 10:13:
      וואו יונתן, אין מילים על השינויים המהירים שאנו חווים בעולם הדיגיטלי. אני אפילו לא מנסה להדביק את הפער. מקווה שאכן תצליח להציל את מה שחשוב לך. ולגבי התמונות, כל כך נכון. הם בדיסקים ואנו אפילו לא מתבוננים בהם. לשמחתי יש היום אפשרויות ליצור ספרי תמונות וכך ליצור מעין אלבומים לפי נושא או מקום או מתנה למשהו במשפחה. נראה לי שווה
      זמנים משתנים יונתן, ואני מאוד מתגעגעת לפתקים האלה שהיו נשלחים אלי באמצע שיעור היסטוריה:"הערב יש סרט חדש עם אלן דלון, את באה?" היום נשאר הגעגוע, המידע הדיגיטלי עובר תוך שניה אל היעד אבל הריח של התעוזה, ההתרגשות עדיין קיים. זה מה שעשה לי הפוסט האישי שלך כרך לי געגוע מהעבר אל מציאות מהירה עד מאוד. תודה
        9/6/12 01:36:
      אין גיבוי לחוסר מיקצועיות.
        8/6/12 16:46:

      צטט: אורנה ע 2012-06-08 16:19:29

      יחי הטכנולוגיה.אולי עדיף לחזור למחברת הטובה והישנה.

      אכן- אין כמו המחברת והעיפרון הישנים והטובים.

        8/6/12 16:19:
      יחי הטכנולוגיה.אולי עדיף לחזור למחברת הטובה והישנה.
        8/6/12 16:02:

      צטט: דיוטימה 2012-06-08 08:57:34

      תיאור משובח של חרדה בעידן הדיגיטלי.

      יפה מאוד כרכת חששות ונגעים לסיפור אישי, עם סוף מוצלח ביותר - מעז יצא משהו מתוק לדובר.

      יפה מאוד וכתוב היטב, יוני ♣

       

      תודה רבה, אסתר יקירתי, תגובותייך מהוות נר לרגלי.

        8/6/12 16:02:

      צטט: אהוד עמיר 2012-06-07 19:46:43

      כתבת יפה מאוד.. וגם חשבתי על זה שכל חיינו נעים בן הפלוס למינוס. וזה כנראה פלוס, ו...

      תודה על תגובתך,

      החיים הם לא שחור ולבן, אבל נמצאים בתווך שבין השניים.

        8/6/12 16:01:

      צטט: רחלי45 2012-06-07 15:03:58

      סיוט של כל כותב,העיקר שזה תרם לפרק המבוא...

      חן חן ותודה על הזרימה עם ההומר שלי.

        8/6/12 16:00:

      צטט: Arkana 2012-06-07 09:18:19

      ואת תחושת האובדן של "משהו חשוב" חוויתי לפני שבוע.... נכון שאין לי עבודת דוקטורט לשמור אך עדיין כל מילה ותמונה שלי חשובים לי... תענוג לקרוא את כתיבתך...

      תודב רבה, תענוג לקרוא את תגובותייך.

        8/6/12 08:57:

      תיאור משובח של חרדה בעידן הדיגיטלי.

      יפה מאוד כרכת חששות ונגעים לסיפור אישי, עם סוף מוצלח ביותר - מעז יצא משהו מתוק לדובר.

      יפה מאוד וכתוב היטב, יוני ♣

       

        7/6/12 19:46:
      כתבת יפה מאוד.. וגם חשבתי על זה שכל חיינו נעים בן הפלוס למינוס. וזה כנראה פלוס, ו...
        7/6/12 15:03:
      סיוט של כל כותב,העיקר שזה תרם לפרק המבוא...
        7/6/12 09:18:
      ואת תחושת האובדן של "משהו חשוב" חוויתי לפני שבוע.... נכון שאין לי עבודת דוקטורט לשמור אך עדיין כל מילה ותמונה שלי חשובים לי... תענוג לקרוא את כתיבתך...
        7/6/12 03:27:

      צטט: ליריתוש 2012-06-07 01:16:35

      הקדשה ראויה לאנשים מקסימים!ו.....החסרתי פעימת לב אחת לפחות בסוף הפוסט......

      תגובתך שימחה את לבי, לירית, במיוחד דברייך הנוגעים להקדשה.

        7/6/12 01:16:
      הקדשה ראויה לאנשים מקסימים!ו.....החסרתי פעימת לב אחת לפחות בסוף הפוסט......
        6/6/12 23:11:

      צטט: ואפל 2012-06-06 22:53:19

      מעניין. מחשבה מקורית

      תודה, חבר.

        6/6/12 22:53:
      מעניין. מחשבה מקורית
        6/6/12 18:02:

      תודה שמעון על דבריך המאירים את הנושא בצורה חדה וברורה.
      אז בוא נתפשר על כך שהמחשב עושה 20% מהעבודה (בעיקר אם מדובר בסיפורי תחקיר) והראש את 80% הנותרים.
      אבל בקשר לשירים אתה צודק לחלוטין- אין שום משמעות למחשב, והבעת זאת בצורה נפלאה בשיר שכתבת.

        6/6/12 17:13:

      צר לי אך שום אמצעי אינו יועיל לחוסר הכשרון. המחשב לא הופך גמדים לענקים. ולא מגמד ענקים - כפי שעלול לעלות מדבריך. וכמישהו נולד מוכשר, הוא היה מוכשר גם לפני שישב מול המחשב. המחשב יכול לסייע לכשרונו, לא להעלימו.

      וגם היום יש מי שכותבים בעט - אז הם ענקים או גמדים? שאו שזה לא קשור?

       

      לעת מצוא ומחוסר ברירה

      גם הנייר והעט יושיעו

      כי כשיש כשרון ואמירה

      אצבעותיך את השיר יביעו

       

      ושום מחשב עוד לא הציל

      את חסר הכשרון והיכולת

      והקט+פייסט לא הועיל

      לגמד ולנמושת-הנפולת

       

      בסוף האמת לאור תצא

      כששרלטן מנגינה יזייף 

      וענק בחשכה דרך מוצא

      עם או בלי "פנס" המחשב 

       

       

      צטט: yonbir 2012-06-05 04:40:50

      צטט: Shimon Rosenberg 2012-06-04 20:24:04

      אחלה סיפור ברוח הזמנים המודרנים/פוסט מודרנים/פוסט-פוסט מודרנים
      למרות הכל אין כמו קט אנד פייסט. רעיון פשוט - וגאוני בלעדיו לא הייתי יכול לעבוד או לכתוב, לערוך ולחשוב
      המחשב הוא לא תחליף מוח אבל בהחלט תוספת ראויה למוח - שלוחה קדמית שלו

      ועדיין -

      א. אכן ראוי להזהר עמו ולגבות הכל גם בדיסק חצוני או דיסק און קי או קומפקט דיסק. וגם על נייר... 

      ב. כואב הלב ונכמר על עולם הספרים, כולל אנציקלופדיות. ועדיין הם לא אמרו את המילה האחרונה.  

      תודה, שמעון.

      ואני מסכים איתך שאין כמו המחשב לכתיבה ולעריכה של שירים וסיפורים. קשה לי לתפוש איך ביאליק ושלום עליכם ושי עגנון ועוד ועוד ועוד כתבו פעם עם עט נובע ודפי נייר.

      ואולי זו הסיבה שאין היום הרבה כאותם נפילים ושיש כל כך הרבה כותבים בעולמנו החדש?...

       

        6/6/12 14:25:

      צטט: אסתר רבקה 2012-06-06 14:13:21

      הקדמה הזו מחזירה אותנו גם אחורה ולתלות גדולה בה

      אכן, אחרי שהתרגלנו לקדמה אנו נעשים תלויים בה.

        6/6/12 14:13:
      הקדמה הזו מחזירה אותנו גם אחורה ולתלות גדולה בה
        6/6/12 05:25:

      צטט: DalitBen Shabat Ophir 2012-06-05 23:25:21

      יוניש...זה יופי של פוסט....אהבתי את בחירת הנושא תמונות, צהובות ו...דנה נמה דנה קמה, לדעתי היא כבר ממש נמה, נכון? לא נראה לי שהיא עוד טוחנת ת'שכל לילדים. נהדר

      תודה, דליתי, על הביקור ועל מילותייך החמות.

      ובקשר לדנה- נדמה לי ששיטת הקריאה החדשה נישלה אותה ממעמדה ומייחוסה. היא שקועה בתרדמת ורק נמה.

        5/6/12 22:44:
      סיפור יפה ומרתק .. דנה נמה דנה קמה .. והכל נעלם לה ... (: לו ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור ... לימים שלספר היה ערך - הכל היה נראה אחרת ..
        5/6/12 21:10:

      צטט: קביאר 2012-06-05 20:57:43

      אני כל הזמן מחליטה לגבות ומפשלת הכרתי פעם משהו שהדפיס כל דבר שכתב ושמר את העותק בפריזר כי הוא האחרון להשרף במקרים של שריפה

      רעיון מקורי- לשמור בפריזר, אבל עדיף להכניס את החומר לשקית ניילון אטומה ולקבור שלושים עד ארבעים סמ' מתחת לאדמה.

        5/6/12 20:57:
      אני כל הזמן מחליטה לגבות ומפשלת הכרתי פעם משהו שהדפיס כל דבר שכתב ושמר את העותק בפריזר כי הוא האחרון להשרף במקרים של שריפה
        5/6/12 18:17:

      צטט: judi.m 2012-06-05 17:58:54

      יש סיפור אמיתי דומה לזה של חיים גורי (נדמה לי שזה הוא), היה לו עותק אחד מודפס של עבודת דוקטורט איתו הסתובב בכל מקום, העבודה הייתה גמורה כמעט כששכח אותה בתוך מונית, כמה דקות אחר כך גילה זאת וחיפש אותה במשך ימים. לשווא. הוא נאלץ לכתוב אותה מחדש...
      ספרים ואנציקלופדיות אני מוצאת מתגוללים בכל מקום, קטע עצוב, בהתחלה עוד הייתי אוספת אותם אל ביתי כמו בע"ח עזובים, מנקה ומעבירה לספריות ציבוריות או של בתי ספר, אבל גם שם הם אינם רצויים..והלב תמיד מתחמץ מחדש.
      לגבי שירה ורד ואיתי - בחרת היטב...
      ג'ודי.

      תודה כפולה ומכופלת, יקירתי,

      האינציקלופדיות של פעם זקוקות  לבית קברות יותר אפילו מאשר לספריות...

      והכי תודה על השורה האחרונה שכתבת בתגובתך. בכל פעם שאני נזכר במשפחה הנפלאה הזו אני מתרגש מחדש.

        5/6/12 17:58:

      יש סיפור אמיתי דומה לזה של חיים גורי (נדמה לי שזה הוא), היה לו עותק אחד מודפס של עבודת דוקטורט איתו הסתובב בכל מקום, העבודה הייתה גמורה כמעט כששכח אותה בתוך מונית, כמה דקות אחר כך גילה זאת וחיפש אותה במשך ימים. לשווא. הוא נאלץ לכתוב אותה מחדש...
      ספרים ואנציקלופדיות אני מוצאת מתגוללים בכל מקום, קטע עצוב, בהתחלה עוד הייתי אוספת אותם אל ביתי כמו בע"ח עזובים, מנקה ומעבירה לספריות ציבוריות או של בתי ספר, אבל גם שם הם אינם רצויים..והלב תמיד מתחמץ מחדש.
      לגבי שירה ורד ואיתי - בחרת היטב...
      ג'ודי.

        5/6/12 12:51:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-06-05 12:44:42

      אני תמיד מאמינה בגיבוי בצורת דפים מודפסים...

      וזה אף פעם לא יזיק.

      אני תמיד מאמינה בגיבוי בצורת דפים מודפסים...
        5/6/12 08:25:

      צטט: דן ספרי 2012-06-05 08:17:12

      הסיפור מכיל כמה חלקים מרתקים כשלעצמם אבל קשורים ביניהם בקשר די רופף כשהחלק הסופי מתאר את הסיוט של כל בעל מחשב... על כל פנים - נהניתי לקרוא!

      תודה, דן, ניסיתי לתאר את העידן הדיגיטלי, וכל אחד מהקטעים קשור, כך או אחרת, לאותו עולם.

      ומעניין, שבעיני העורכת הלשונית שלי- משוררת מוערכת בפני עצמה- זהו אחד הסיפורים הטובים שבספרי.

        5/6/12 08:17:
      הסיפור מכיל כמה חלקים מרתקים כשלעצמם אבל קשורים ביניהם בקשר די רופף כשהחלק הסופי מתאר את הסיוט של כל בעל מחשב... על כל פנים - נהניתי לקרוא!
        5/6/12 07:10:

      צטט: נרות אילת השחר 2012-06-05 07:06:07

      .

      מוקדש לורד, שירה ואיתי,

      שלא מפסיקים לענג את שהותנו כאן בקפה.

       

      קופסת הקרטון ושלושת אלבומי התמונות

      שקיבלתי מאבא

      הכילו פחות ממאתיים תמונות,

      אבל מאחורי כל אחת מהן

      הסתתר עולם ומלואו.

      .

      ''

      חן חן!

      .

      מוקדש לורד, שירה ואיתי,

      שלא מפסיקים לענג את שהותנו כאן בקפה.

       

      קופסת הקרטון ושלושת אלבומי התמונות

      שקיבלתי מאבא

      הכילו פחות ממאתיים תמונות,

      אבל מאחורי כל אחת מהן

      הסתתר עולם ומלואו.

      .

      ''

        5/6/12 04:43:

      צטט: טלוני 2012-06-04 21:00:32

      אוי איזה כאב לב, מכירה את ההרגשה. מה שנמחק נמחק ואי אפשר לשחזר, רק בערך.

      פעם הכול היה כתוב בספר ועד שהתבלה לחלוטין ניתן היה לשוב ולקרוא.
      ולספרים היה ריח שלשום מחשב אין, ריח כזה של נייר חדש. גם אני זוכרת את חג הספר הראשון בכתה א' ואפילו את העוגה שאמא שלי הכינה לכיתה.

      כיום מה שלא מגובה חלילה, יכול להיעלם לבלי שוב.
      אולי כדאי שנשוב לכתוב על קירות המערה?? שם זה החזיק אלפי שנים...

      תודה לך יקירה, על רגישותך ועל מילותייך הכנות, אבל האם אפשר לחזור לתקופת המערות?...

        5/6/12 04:42:

      צטט: סטאר* 2012-06-04 20:29:08

      יוני הקדשה נפלאה לחברתנו ורד ..... ואתה כותב נכון וצורב "כל מילה בסלע" ואני מתחברת ....וכמובן שגם מגבה ...דרך אגב מגבה גם את הגיבוי ...אבל, במחשבה שלישית , אולי בכל זאת כדאי שגם אדפיס ...

      אף פעם לא יזיק להדפיס, ותודה על התייחסותך להקדשה לורד המקסימה.

        5/6/12 04:40:

      צטט: Shimon Rosenberg 2012-06-04 20:24:04

      אחלה סיפור ברוח הזמנים המודרנים/פוסט מודרנים/פוסט-פוסט מודרנים
      למרות הכל אין כמו קט אנד פייסט. רעיון פשוט - וגאוני בלעדיו לא הייתי יכול לעבוד או לכתוב, לערוך ולחשוב
      המחשב הוא לא תחליף מוח אבל בהחלט תוספת ראויה למוח - שלוחה קדמית שלו

      ועדיין -

      א. אכן ראוי להזהר עמו ולגבות הכל גם בדיסק חצוני או דיסק און קי או קומפקט דיסק. וגם על נייר... 

      ב. כואב הלב ונכמר על עולם הספרים, כולל אנציקלופדיות. ועדיין הם לא אמרו את המילה האחרונה.  

      תודה, שמעון.

      ואני מסכים איתך שאין כמו המחשב לכתיבה ולעריכה של שירים וסיפורים. קשה לי לתפוש איך ביאליק ושלום עליכם ושי עגנון ועוד ועוד ועוד כתבו פעם עם עט נובע ודפי נייר.

      ואולי זו הסיבה שאין היום הרבה כאותם נפילים ושיש כל כך הרבה כותבים בעולמנו החדש?...

        5/6/12 04:37:

      צטט: bonbonyetta 2012-06-04 20:11:59

      *
      אוף איזה סוף מעצבן של הסיפור ....

      הסנני

      אבל זה רק סיפור, יקירתי.

        5/6/12 04:36:

      צטט: חופר סדרתי :) 2012-06-04 19:57:13

      אחלה סיפור, שאפו

      אחלה תודה לך.

        5/6/12 04:36:

      צטט: מאיה113 2012-06-04 19:36:34

      *אתה מקסים

      תודה, את עוד יותר...

        5/6/12 04:36:

      צטט: מיכל..shalev 2012-06-04 19:12:17

      הכל לטובה ! הצער הזה הוא כפרת עוונות ששולחים אלינו משמיים.

      אפשר ואולי גם רצוי להתייחס לזה כמו שכתבת.

        5/6/12 04:35:

      צטט: sari10 2012-06-04 19:04:38

      יוני,

      סיפור מעניין כמו תמיד.

      יפה לך הפירגון וההקדשה.

      ~~~

      האם זה סיפור דמיוני?

      או שבאמת קרה לך כזה דבר משבית שמחה?

      אני מתארת לעצמי כמה נורא לאבד

      חומרים שכתבת וגם עבודה חשובה,

      וגם את הגיבוי . . .

      אולי נגזר איכשהו מלמעלה שצריך

      למחוק ולהתחיל מההתחלה? חיוך

      את רוצה שאגלה לך את כל הסודות?...

      והכי שמחתי לפרגן לורד, שירה ואיתי, הם כל כך ראויים...

        5/6/12 04:32:

      צטט: כריסטין 2012-06-04 18:46:07

      יוני חבר יקר
      אוהבת לקרוא את הסיפורים שלך
      ובמיוחד כאשר אתה מקדיש אותו לחברתי היקרה
      ורד וילדיה שהיא חברתי הותיקה ביותר כאן בקפה.
      תודה חבר יקר על הפירגון והיופי שבכתיבתך.
      כריסטין

      תודה כריסטין, ואשרייך שהתברכת בחברה כמו ורד.

        5/6/12 04:31:

      צטט: Dolce Vita 2012-06-04 18:30:31

      כמה יפה אתה מטייל בין העבר, להווה, לעתיד.... מהירות השינויים הטכנולוגיים שהם חלק בלתי נפרד מהתרבות שאנחנו חיים בה כיום בהחלט מזמנת הרבה מעברים כאלה ומחשבות עליהם.

      יפה ששמת לב לטיולים שציינת- המעבר בזמן הוא מוטיב חשוב בכתיבה.

        5/6/12 04:30:

      צטט: נהר גועש 2012-06-04 18:15:45

      יפה...ויפה גם שזה מוקדש לורד וילדיה המתוקים.

      תודה, יקירתי, שמח שאת מסכימה איתי בנוגע להקדשה.

        5/6/12 04:29:

      צטט: * חיוש * 2012-06-04 17:58:16

      כמה ניפלא המיחווה לורד חברתינו היקרה ולשני ילדיה המקסימים

      גם אני נימנת על שרוטי הקריאה (-:

      ובהומור: ישנם רגעים שהמילים פורצות אצלי ואני ברחוב

      אז עוד שיטה של שמירה אני כותבת אותם בפיתקיות הורטואליות שבניידקריצה

       

      מסכים איתך בהחלט, הם מקסימים- ורד, שירה ואיתי.

        5/6/12 04:28:

      צטט: * חיוש * 2012-06-04 17:54:42

      יונתן חברי היקר נשיקה

      תמיד ניפלא לקרוא אותך

      וכשסיימתי לקרוא חשתי בקירבי איזו תחושת מועקה שהנה גם הגיבוי הלך לאבדון

      אכן הטכנולוגיה מתקדמת.....

      ומחשב הוא כלי קיבול לתכנים ותמונות

      ואני (-: לא סומכת על הגולם הזה מידיי

      את התמונות אני גם מפתחת ושמה באלבום

      את כל השירים שכתבתי עוד בנערותי שמורים דפים, דפים צהבהבים משהו.

      את חלקם העתקתי שעות למחברת ספירלות ענקית ( יש לי 2 כאלו)

      עשרות עיתוני " יבניתון" כשבכל אחד מהם

      מופיע אחד משיריי באחד העמודים.

      פעם.... הירהרתי בליבי כמה עצוב יהיה אם חלילה תיפרוץ אש בביתי ((((-:.

      ואנחנו מתגלגלים הלאה וכותבים....

      מתנהלים לצד הטכנולוגיה הזו המתקדמת קריצה

      * כוכב אהבה ממני

      ומי יתן ויצירותיך יהיו כמעיין המתגבר

      וואו! איזו תגובה מרנינה! אין כמו אותם דפים שהצהיבו לעורר בנו בכל פעם מחדש את הגעגועים לאותה תקופה ולימי התום שלא ישובו עוד. זה טוב בהרבה מעשרה גיבויים על מדיה דיגיטלית.

        5/6/12 04:24:

      צטט: ננה גל 2012-06-04 17:24:37

      אני אוהבת את כל מה שאתה כותב וזה נפלא, תודה יונתן ♥

      תודה לך, שימחת את לבי.

        5/6/12 04:24:

      צטט: עדי ט. 2012-06-04 16:56:08

      נפלא!

      תודה!

        5/6/12 04:24:

      צטט: debie30 2012-06-04 16:42:14

      יונתן, נוסטלגיה וחידושים רקומים ושזורים בספורך הנפלא.(אגב, הספר הראשון זכרה לעטיפת בד רקומה)

      תודה, אנחנו השתמשנו בנייר חום פשוט, אבל עטפנו את הספר בהמון אהבה ובחרדת קודש

        5/6/12 04:22:

      צטט: נעמה ארז 2012-06-04 16:34:13

      טכנאים עליך... אבל טוב שגבור הספור לא התייאש וכבר החל לרשום על פתק....

      אין כמו פתק להנצחת רגעי קסם.

        5/6/12 04:21:

      צטט: מרב 1956 2012-06-04 16:25:24

      לשוב אל כתב היתדות.

      הוא, לא ישרף לעולם.

      ☺

      יפה מאוד מצידך להקדיש זאת לורד וצאצאייה הנפלאים.

      כתב היתדות- רעיון טוב, כי אז נבלה את רוב זמננו בכתיבה...

        5/6/12 04:20:

      צטט: א ח א ב 2012-06-04 16:24:00

      יום שישי, שלושה-עשר בפברואר...! גיבוי , גיבוי, גיבוי....וגם זה לא תמיד מספיק.

      צודק, ולא כדאי להפעיל את המחשב ביום הזה...

        5/6/12 04:18:

      צטט: OOLEEK 2012-06-04 16:12:42

      תודה רבה. באהווה ישראל

      תודה לך!

        5/6/12 04:18:

      צטט: ורד אוריאל 2012-06-04 15:57:14

      מאד התרגשתי מכך שהקדשת את הסיפור לי ולילדיי. זו מחווה מרגשת ומיוחדת מאד. מאד מוקירה אותך. הסיפור נפלא כמו תמיד. האמת שהזדהיתי עם גיבור הסיפור. גם אני עושה גיבויים לכל מה שאני כותבת, כי אף פעם אי אפשר לסמוך על המחשב. ושוב תודה לך!!!.

      ורד יקירתי, אתם בהחלט ראויים להקדשה.

      רגישותך ותבונתך פורצים מכול משפט בפוסטים שלך, לבך מלא חמלה, וההברקות של שירה ואיתי מוכיחות שעוד יש עתיד ותקווה לארץ הקשה הזו.

        5/6/12 04:13:

      צטט: דוקטורלאה 2012-06-04 15:51:51

      אתה כותב היום בפלאי הטכניקה, עם גיבוי א' וב'. אנחנו כתבנו דוקטוראטים עם כרטיסיות ענק מסודרות לפי הא"ב. יותר לאט אבל הרבה יותר בטוח. העיקר, שיהיה לך בהצלחה!

      גם אני כתבתי את עבודת התואר השני על סטנסילים, ואת הפעולה של "גזור והדבק" עשיתי עם מספריים וצלוטייפ...

        5/6/12 04:11:

      צטט: רומפיפיה 2012-06-04 15:50:33

      מעולה !!!ולחשוב שאני

      סומכת על ניסים.

      איני מגבה שום כלום...

      אהבתי ונחרדתי מחוסר 

      האחריות שלי לעצמי...

      תודה, יקירתי, מכול סיפור אפשר ללמוד משהו.

        5/6/12 04:11:

      צטט: סאלינה 2012-06-04 15:33:57

      תודה יונתן על סיפור נפלא וכמה נפלא שאתה מקדיש אותו לורד חברתנו המקסימה ולאיתי ושירה המתוקים...מענגת כתיבתך ותמיד כיף לבוא אליך....שבוע קסום....סאלינה

      תודה על הביקור והתגובה, מסכים איתך בהחלט שורד, שירה ואיתי מקסימים

        5/6/12 04:09:

      צטט: אביה אחת 2012-06-04 15:25:50

      יונתן אוי כמה כייף לשקוע בתוך הסיפורים שלך :) ויופי של הקדשה לורד,איתי,שירה תודה על עוד סיפור יום מקסים

      תודה על התגובה לסיפור ועל התגובה להקדשה.

        5/6/12 04:07:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2012-06-04 15:24:39

      אוהבת את כתיבתך, יונתן

      ואני אהבתי את תגובתך

        5/6/12 04:07:

      צטט: המספרית 2012-06-04 15:21:59

      זאת הסיבה שאני מגבה את כל יצירותיי גם פיזית,מתויקות בקלסר ומצדי שייצא עשן מהמחשב מתי שירצה...

      אהבתי ונהניתי מהפוסט המקסים!

      *

      אלומה

      תודה לך, אלומה, אין כמו הגיבוי על דפי נייר, אבל גם אלה יכולים להישרף...

        5/6/12 04:05:

      צטט: אורה .ה. 2012-06-04 15:19:28

      זו נקראת אמנות הכתיבה ...

      תודה אורה, על הביקור ועל התגובה.

        5/6/12 04:05:

      צטט: חכמה 2012-06-04 15:15:31

      בתור אחת שעברה את התהליך, תסיים את המבוא וזהו. תגיש. אין גבול לתיקונים ולתוספות וצריך יום אחד פשוט לשים נקודה. בהצלחה.

      רעיון טוב, תודה.

        5/6/12 04:04:

      צטט: פרח יפה 2012-06-04 15:04:25

      צריכהלחפש מילים על הבודה מליבו סיפורים ואנחנו הקוראים מרגישים בתוך הסיפור חווים חושבים אמיתי ...............איך אומרים בסלנג החדש...............אין עליך יונתן

      תודה על מילותייך החמות

        4/6/12 21:00:

      אוי איזה כאב לב, מכירה את ההרגשה. מה שנמחק נמחק ואי אפשר לשחזר, רק בערך.

      פעם הכול היה כתוב בספר ועד שהתבלה לחלוטין ניתן היה לשוב ולקרוא.
      ולספרים היה ריח שלשום מחשב אין, ריח כזה של נייר חדש. גם אני זוכרת את חג הספר הראשון בכתה א' ואפילו את העוגה שאמא שלי הכינה לכיתה.

      כיום מה שלא מגובה חלילה, יכול להיעלם לבלי שוב.
      אולי כדאי שנשוב לכתוב על קירות המערה?? שם זה החזיק אלפי שנים...

        4/6/12 20:29:
      יוני הקדשה נפלאה לחברתנו ורד ..... ואתה כותב נכון וצורב "כל מילה בסלע" ואני מתחברת ....וכמובן שגם מגבה ...דרך אגב מגבה גם את הגיבוי ...אבל, במחשבה שלישית , אולי בכל זאת כדאי שגם אדפיס ...
        4/6/12 20:24:

      אחלה סיפור ברוח הזמנים המודרנים/פוסט מודרנים/פוסט-פוסט מודרנים
      למרות הכל אין כמו קט אנד פייסט. רעיון פשוט - וגאוני בלעדיו לא הייתי יכול לעבוד או לכתוב, לערוך ולחשוב
      המחשב הוא לא תחליף מוח אבל בהחלט תוספת ראויה למוח - שלוחה קדמית שלו

      ועדיין -

      א. אכן ראוי להזהר עמו ולגבות הכל גם בדיסק חצוני או דיסק און קי או קומפקט דיסק. וגם על נייר... 

      ב. כואב הלב ונכמר על עולם הספרים, כולל אנציקלופדיות. ועדיין הם לא אמרו את המילה האחרונה.  

        4/6/12 20:11:

      *
      אוף איזה סוף מעצבן של הסיפור ....

      הסנני

        4/6/12 19:57:
      אחלה סיפור, שאפו
        4/6/12 19:36:
      *אתה מקסים
        4/6/12 19:12:
      הכל לטובה ! הצער הזה הוא כפרת עוונות ששולחים אלינו משמיים.
        4/6/12 19:04:

      יוני,

      סיפור מעניין כמו תמיד.

      יפה לך הפירגון וההקדשה.

      ~~~

      האם זה סיפור דמיוני?

      או שבאמת קרה לך כזה דבר משבית שמחה?

      אני מתארת לעצמי כמה נורא לאבד

      חומרים שכתבת וגם עבודה חשובה,

      וגם את הגיבוי . . .

      אולי נגזר איכשהו מלמעלה שצריך

      למחוק ולהתחיל מההתחלה? חיוך

        4/6/12 18:46:

      יוני חבר יקר
      אוהבת לקרוא את הסיפורים שלך
      ובמיוחד כאשר אתה מקדיש אותו לחברתי היקרה
      ורד וילדיה שהיא חברתי הותיקה ביותר כאן בקפה.
      תודה חבר יקר על הפירגון והיופי שבכתיבתך.
      כריסטין

        4/6/12 18:30:
      כמה יפה אתה מטייל בין העבר, להווה, לעתיד.... מהירות השינויים הטכנולוגיים שהם חלק בלתי נפרד מהתרבות שאנחנו חיים בה כיום בהחלט מזמנת הרבה מעברים כאלה ומחשבות עליהם.
        4/6/12 18:15:
      יפה...ויפה גם שזה מוקדש לורד וילדיה המתוקים.
        4/6/12 17:58:

      כמה ניפלא המיחווה לורד חברתינו היקרה ולשני ילדיה המקסימים

      גם אני נימנת על שרוטי הקריאה (-:

      ובהומור: ישנם רגעים שהמילים פורצות אצלי ואני ברחוב

      אז עוד שיטה של שמירה אני כותבת אותם בפיתקיות הורטואליות שבניידקריצה

       

        4/6/12 17:54:

      יונתן חברי היקר נשיקה

      תמיד ניפלא לקרוא אותך

      וכשסיימתי לקרוא חשתי בקירבי איזו תחושת מועקה שהנה גם הגיבוי הלך לאבדון

      אכן הטכנולוגיה מתקדמת.....

      ומחשב הוא כלי קיבול לתכנים ותמונות

      ואני (-: לא סומכת על הגולם הזה מידיי

      את התמונות אני גם מפתחת ושמה באלבום

      את כל השירים שכתבתי עוד בנערותי שמורים דפים, דפים צהבהבים משהו.

      את חלקם העתקתי שעות למחברת ספירלות ענקית ( יש לי 2 כאלו)

      עשרות עיתוני " יבניתון" כשבכל אחד מהם

      מופיע אחד משיריי באחד העמודים.

      פעם.... הירהרתי בליבי כמה עצוב יהיה אם חלילה תיפרוץ אש בביתי ((((-:.

      ואנחנו מתגלגלים הלאה וכותבים....

      מתנהלים לצד הטכנולוגיה הזו המתקדמת קריצה

      * כוכב אהבה ממני

      ומי יתן ויצירותיך יהיו כמעיין המתגבר

        4/6/12 17:24:
      אני אוהבת את כל מה שאתה כותב וזה נפלא, תודה יונתן ♥
        4/6/12 16:56:
      נפלא!
        4/6/12 16:42:
      יונתן, נוסטלגיה וחידושים רקומים ושזורים בספורך הנפלא.(אגב, הספר הראשון זכרה לעטיפת בד רקומה)
        4/6/12 16:34:
      טכנאים עליך... אבל טוב שגבור הספור לא התייאש וכבר החל לרשום על פתק....
        4/6/12 16:25:

      לשוב אל כתב היתדות.

      הוא, לא ישרף לעולם.

      ☺

      יפה מאוד מצידך להקדיש זאת לורד וצאצאייה הנפלאים.

        4/6/12 16:24:
      יום שישי, שלושה-עשר בפברואר...! גיבוי , גיבוי, גיבוי....וגם זה לא תמיד מספיק.
        4/6/12 16:12:
      תודה רבה. באהווה ישראל
        4/6/12 15:57:
      מאד התרגשתי מכך שהקדשת את הסיפור לי ולילדיי. זו מחווה מרגשת ומיוחדת מאד. מאד מוקירה אותך. הסיפור נפלא כמו תמיד. האמת שהזדהיתי עם גיבור הסיפור. גם אני עושה גיבויים לכל מה שאני כותבת, כי אף פעם אי אפשר לסמוך על המחשב. ושוב תודה לך!!!.
        4/6/12 15:51:
      אתה כותב היום בפלאי הטכניקה, עם גיבוי א' וב'. אנחנו כתבנו דוקטוראטים עם כרטיסיות ענק מסודרות לפי הא"ב. יותר לאט אבל הרבה יותר בטוח. העיקר, שיהיה לך בהצלחה!
        4/6/12 15:50:

      מעולה !!!ולחשוב שאני

      סומכת על ניסים.

      איני מגבה שום כלום...

      אהבתי ונחרדתי מחוסר 

      האחריות שלי לעצמי...

        4/6/12 15:33:
      תודה יונתן על סיפור נפלא וכמה נפלא שאתה מקדיש אותו לורד חברתנו המקסימה ולאיתי ושירה המתוקים...מענגת כתיבתך ותמיד כיף לבוא אליך....שבוע קסום....סאלינה
        4/6/12 15:25:
      יונתן אוי כמה כייף לשקוע בתוך הסיפורים שלך :) ויופי של הקדשה לורד,איתי,שירה תודה על עוד סיפור יום מקסים
      אוהבת את כתיבתך, יונתן
        4/6/12 15:21:

      זאת הסיבה שאני מגבה את כל יצירותיי גם פיזית,מתויקות בקלסר ומצדי שייצא עשן מהמחשב מתי שירצה...

      אהבתי ונהניתי מהפוסט המקסים!

      *

      אלומה

        4/6/12 15:19:
      זו נקראת אמנות הכתיבה ...
        4/6/12 15:15:
      בתור אחת שעברה את התהליך, תסיים את המבוא וזהו. תגיש. אין גבול לתיקונים ולתוספות וצריך יום אחד פשוט לשים נקודה. בהצלחה.
        4/6/12 15:04:
      צריכהלחפש מילים על הבודה מליבו סיפורים ואנחנו הקוראים מרגישים בתוך הסיפור חווים חושבים אמיתי ...............איך אומרים בסלנג החדש...............אין עליך יונתן

      ארכיון

      פרופיל

      yonbir
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי