היינו בדרך לבריכה כל המשפחה באוטו לבושה בבגד ים היינו מאושרים,שרנו ושיחקנו משחקים.כשהגענו לבריכה ישר קפצנו למים שיחקנו כדורסל מים ואחרי כמה שעות במים יצאנו החוצה שיחקנו מטקות והשתזפנו עוד איזה שעה היה אחד הימים הכי כיפיים בחיים שלנו.ואז בדרך חזרה הביתה עשינו אותו דבר כמו בחזור רק שהיינו יותר אדומים מבהלוך כשהגענו הביתה כולנו היינו שפוכים.

ואז משום מקום האדמה התחילה לרעוד ישר יצאנו מהבית והבית שלנו פשוט התמוטט ואז נפתח סדק בעומק כמה מטרים ויצא ממנו עשן סמיך ושחור למרות הקושי הרב עדיין ניסינו לרוץ למקלט בדרך למקלט שנמשכת דקה בדיוק הספקתי לראות זוועות שירדפו אותי כל חיי.

כשהגענו למקלט ידענו שאנחנו בטוחים וכעבור מספר דקות נגמרה רעידת האדמה וברדיו הכריזו "כרגע הייתה רעידת האדמה הייתה בדרגה 8.6 בסולם ריכטר.לאחר שהודיעו בכריזה שבטוח ללכת יצאנו וראינו שכל הרחוב הושמד כליל ואז נזכרתי ב"דונלד" החתול האהוב שלי שלא ראיתי אותו מאז שהוא לא הפסיק ללקק לי את הפנים בבוקר.מיד התחלתי בחיפושים אחריו חיפשתי מתחת לכל המכוניות ברחוב,בין ההריסות של הבתים ולא מצאתי אותו ואחרי שהתייאשתי ואיבדתי תקווה הרגשתי כאילו אני הבן אדם הכי מריר וחסר מזל בעולם. כשעברתי ליד פח הזבל ראיתי אותו חסר חיים מוטל על הרצפה מכוסה דם,פצעים וחתכים בכל הגוף זה היה יום קר מאוד אני נפלתי על הברכיים ובכיתי למראה גופתו של החתול שלי.

ואז פתאום הרגשתי חמימות מוזרה כשבאה מאחורי אישה דתייה עם שמלת שבת לבנה וסוודר אדום  היא ראתה שאני בוכה אז היא הורידה את הסוודר שלה על הרצפה והניחה את  את "דונלד" על הסוודר היא הרימה אותי ולקחה את החתול עטוף בסוודר שלה על הידיים היא לקחה אותי לפתח הבית שלי ואמרה "תשמור על עצמך עכשיו ההמשך יהיה יותר קשה".