כזכור, הילד לא ברח ,לא זז, כאילו כל המהומה הזו אינה נוגעת בו  כלל ועיקר. כלום, הוא קנה לו ארטיק מביט במורה במבט תמים ושלו.,, כלו נינוח  מלקק לו מהמתוק המתוק הזה, ,שיגעון של קור רוח  חשבתי לעצמיתוך שידענו כי עלינו לחסום את דרכו בטרם יעוף ויתנדף לנו.הזדהינו בפניו כחוקרי מיפלג הנוער.  ביקשנו ממנו  להיצטרף אלינו לתחנת המישטרה,ומדברי חברי רמז לה לכלבת הגישוש מיני, שתשמור את צעדי הילד החשוד פן ימצא לו את הרגע ויברח לו מאתנו.משהו מסוים מאד בהתנהגותו השליוה הפריע לנו והציק  כי לכל הדעות, חשוד מכל סוג שהו, מנסיוננו , לא נוהג כך בשלות נפש כזו. מאידך, המורה זיהתה אותו , ושבה והבטיחה לנו, וגם המנהל שב וציין זאת, כי אין ולא יתכן שתהיה איזו טעות בזהוי. מאה ויותר אחוזים הוא הוא הגנב, .הנער הכחיש מכל בכל. עכשיו גם נטשה אותו שלות הנפש הזו שציינה קודם את התנהגותו. הוא חזר והתעקש כי אינו גנב ולא היה כזה מעולם, "השתגעתם לגמרי "בכה לנו, "אני בסהכל   קניתי ארטיק ואתם סתם ניטפלים אלי "נטלנו אותו למקום  סגור  שלא   לעיני אנשים מלבד המורה והמנהל, וחיפשנו עליו  את אותו כסף ואותם חפצים   שניגנבו מהילדים מתיקיהם. אכן, נהגנו בהחלט בחוכמה  וכראוי לחוקרי נוער מנוסים. בחיפוש עליו, כן כן, חיפוש שערכנו כדת וכדין,  בהחלט שלא מצאנו כלום, וגם לא אפס קצה של משהו חשוד. שום רמז ולו הקל שבקלים, לא היתגלה לנו והילד בהחלט גרם לנו להרגיש נבוכים, תמהים שהרי לא יתכן על פי לוח הזמנים כי הספיק להסתיר כל כך מהר את השלל. אך מצד שני ביטחון המורה והמנהל כי זיהו אותו כגנב   נישאר ללא עוררין. החלטנו לעשות את הדבר המתבקש. ועשינו זאת, ללא כל דחוי. עם הנער היגענו הישר לבית הוריו. ההורים לא היו בבית, וגיא, זה היה שמו של בחורינו, נתן לנו את מילתו כי למחרת היום יגיע עם הוריו   למיפלג הנוער  .בדרך חזרה, הבחנו  בדבר מוזר, שגרם לנו לשפשף עינינו בתימהון,  עמדנו נבוכים  והמומים, תוך שאנחנו שבים ומביטים מתקשים להאמין שהדבר בכלל יתכן. מצטער חברים וחברות, צריך שוב למהר וללכת ואסים בקוב את הסיפור . תודה לקוראי ואשמח לכוכב אם ניראה לכם, ולהמלצתכם למכריכם שיכנסו לקרוא אך די, בי  ולהתראות