כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    מה אמרה נורית לנורית? ומה קרה אחר כך?

    27 תגובות   יום שלישי, 5/6/12, 09:44

    מה אמרה נורית לנורית? ומה קרה אחר כך?

     

     

    רשימה זו נכתבה בעקבות תגובה שעלתה בפייסבוק ובהתייחס לציור זה

     

     

     

    ''

    'אלת הצייד' - מתוך סדרת דיוקן עצמי. נורית צדרבוים - 2004

     


    קוראים לה נורית. כן יש עוד אנשים שקוראים להם נורית. אשה סקרנית, דעתנית, עשירה בידע ובחכמה ולשמחתי הרבה מדי פעם היא מגיחה אלי ומציצה מבין חרכי האותיות של בימת התקשור הכלל עולמית – כן הפייסבוק.


    בדף האוהדים שלי שבפייסבוק שנקרא 'דיוקן בדיוק כאן' (מוזמנים להיכנס ולהצטרף אליו ב'אהבתי' ) – החלטתי להשתמש בפייסבוק – כשמו כן הוא. דף שרוב עניינו הוא באמנות הדיוקן - face  - דיוקן כציור, כדימוי, וכשרטוט קווים שבנפש. בדף זה אני מציגה פירות ותוצרים משל המשתתפים בסדנאות שאני מקיימת בנושא זה. עונה על שאלות שנוגעות לסדנאות, ובו אני מציגה לפעמים גם עבודות שלי. דיאלוגים שעוסקים בדיוקן ובארספואטיקה כאשר אני משלבת בעבודתי הדהוד בין יצירותיי שנכתבות לחילופין בשפה המילולית או בשפה הוויזואלית ועוד.


    ונורית תמיד שם. עוקבת, קוראת בדבקות ובעניין, חושבת, לוקחת לה את הזמן ובסוף גם מפציעה ומגיבה. תמיד היא מוסיפה עוד מימד למה שכבר ישנו שם. תמיד היא מעלה עוד נדבך. תהא זו פרשנות, הרחבה, דיון ושיח. איך שהוא תמיד היא שם, ונראה שכאשר אני מעלה דבר חדש אל הקיר הוא עצמו כבר מחכה בקוצר רוח למפגש עם נורית, כאילו גם הוא רוצה לדעת מה יש לה לומר.


    לפעמים קורה שנורית כותבת לי משהו ( ולפעמים גם אומרת, כי את הגיגיה היא מגבה לא פעם גם בשיחת טלפון) שכל כך נוגע, כל כך מתקרב להרהוריי הכמוסים שעטפו אותי בחדר העבודה בסטודיו.

    או אז, אני אוספת אלי משפט קצר ומכונן משלה ורוקמת לו חיבור, מאמר או שיר.


    כך קרה גם הפעם.


    לפני ימים החלטתי "לשחרר" אל הקיר, כמה ציורי דיוקן עצמי, שאותם יצרתי כחלק מעבודת המחקר שלי לדוקטורט, וזאת אחרי שבמשך תקופה ארוכה פרסמתי במסגרת 'דיוקן ליום' רק עבודות של מונחים, סטודנטים ומשתתפים בסדנאות שלי.


    נורית כמובן קלטה והמשפט שכתבה לי ושהמם אותי הפעם באמת היה "נראה לי שהדיוקן שציירת בתאריך ... הוא הבסיס לדיוקן המרשים 'אימא גדולה'.


    כן, היא קלטה. וכך היא עוררה אותי לחשוף לראשונה את סדרת העבודות שלי שנקראות 'אלות בכל אשה' ולספר איך באמת העבודה הזאת, היא הבסיס לעבודה המסכמת שכוללת בתוכה הכול ואשר נקראה אימא גדולה.


    אז, כן, הפוסט הבא שלי יספר ויתאר במילים ובתמונות איך נולדו אצלי  העבודות שלהם קראתי 'אלות בכל אישה' - ואיך הם באמת היו המסלול שעליו צמחה אותה 'אמא גדולה עתיקה' .

     

    ותודה לנורית

     

    וזה הציור שאליו נורית התכוונה 'אמא גדולה עתיקה'

     

    ''
     

    'אמא גדולה עתיקה' - מתוך סדרת דיוקן עצמי. נורית צדרבוים 2006 

     

    ציור זה הוצג בשנת 2012 בתערוכה הקבוצתית 'פמינה' ובעקבותיו נכתב השיר 'אמא גדולה עתיקה שוברת שתיקה'.

     

     

    כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/6/12 18:52:
      סדרה מרשימה מענינת מאד
        7/6/12 19:37:

      צטט: רפי פרץ 2012-06-07 16:18:46

      הדיוקנאות שלך פשוט מצויינים .... מלאי הבעה

      תודה רפי. פשוט תודה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

        7/6/12 16:18:
      הדיוקנאות שלך פשוט מצויינים .... מלאי הבעה
        7/6/12 09:00:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-06-06 21:45:09

      היופי בעיני המתבונן. כשראיתי את הציור הזה במשלוח ששלחת לי ,המילים הראשונות היו "אמא גדולה או אמא בנשיותה" ועכשיו כשאני קוראת את מה שכתבת. אני מחייכת. כי מעבר לדמות הניבטת -מתבוננים בי החיים. את ציירת מוכשרת מאוד

      יהודית יהודית יקרה, אכן הכל תמיד בעיני המתבונן. אני מסכימה אתך. לכל אדם יש מפת עולם משלו ועליה הוא צועד וכך הוא רואה. אני שמחה שקלטת את העבודה, כבר כשקבלת אותה. עכשיו גם אני כבר מחייכת. אהבתי מה שאמרת "מעבר לדמות הניבטת - מתבוננים בי החיים" - משפט מכונן לדעתי. לא פעם אני חושבת , כשאני מסיימת ציור, שבעצם הוא מתבונן בי. וציור זה חיים. וכמובן, תודה מקרב לב על המחמאה.

      היופי בעיני המתבונן. כשראיתי את הציור הזה במשלוח ששלחת לי ,המילים הראשונות היו "אמא גדולה או אמא בנשיותה" ועכשיו כשאני קוראת את מה שכתבת. אני מחייכת. כי מעבר לדמות הניבטת -מתבוננים בי החיים. את ציירת מוכשרת מאוד
        6/6/12 20:51:

      צטט: נורית-ארט 2012-06-06 20:50:36

      צטט: ג.ע. 2 2012-06-06 17:47:37

      נורית היקרה, מה שעשית כאן בעצם, הבאת לנו את המוגמר.... מצד אחד, אין ספק שאת נהנית מקהל קבוע שעוקב אחר עבודתייך ויכול לעשות קישורים בין עבודותייך השונות, ומצד שני, כבר סיפרת לנו בעצם את הסוף. גלשתי לקישור של הציורים, ואני מודה, שייתכן ואם הייתי רואה אותם קודם לכן, שגם אני הייתי מקשרת אותם לתמונה "אמא גדולה עתיקה", כי מי שעוקב אחר עבודותייך, יכול להיזכר מיידית שהוא מכיר את האלמנטים השונים מהתמונות השונות. ומצד שלישי, כאן (דרך הקישור) אנחנו יכולים לראות את תמונות הפרוייקט כולן, אז אנסה להתייחס אל החדש - המכלול שלהן: כידוע לך אינני מבינה גדולה באמנות הפלסטית, אבל מכיוון שאת תמיד אומרת שהתמונות הן טקסט בפני עצמו, אנסה להתייחס אליהן כך: רואים בתמונות השונות בהן מופיע דיוקנך שלך, שכל פעם ניהלת דיאלוג עם חלק אחר מדיוקנך. פעם עם הדיוקן השלם, הנקי, פעם עם הדיוקן השלם ועם אלמנטים המקשטים אותו, פעם עם אלמנטים המטשטשים אותו, ופעם עם הדיוקן השלם ואלמנטים חיצוניים לו, מסביבו או מסתירים חלק ממנו. אחר כך לקחת את הדיוקן השלם, והתחלת לחלק אותו למקטעים של חלקם שונים ממנו, ושוב חזרת על אותה הפעולה, תוך כדי שאת מדגישה על ידי הכפלה את החלק שבחרת לבדוק. אחר כך שוב חזרת לדיוקן השלם, שינית צבעים ואווירה, ושוב ניסית לבדוק את החלקים השונים מול האלמנטים השונים. בסופו של דבר נראה לי שהחקר הזה עסק בעיקר בשאלה איזה חלקים את הכי אוהבת בדיוקן הפנים שלך, איזה חלקים היית רוצה לייפות (כמובן בעזרת אלמנטים חיצוניים), איזה חלקים את רוצה או היית רוצה להכפיל, ומה יש בין החלקים השונים. למשל בתמונה שנמצאת בשורה השנייה מלמטה, שלישית מימין, רואים שבתוך הדיוקן שלך מסתתרת עוד דמות, שגם היא הדיוקן שלך. כאילו רוצה לומר שאת המון פרצופים, המון מחשבות, המון דיוקנאות, אין נורית אחת. בדקת כמובן גם איזה חלקים בך את רוצה להשחיר או רואה אותם בשחור, ואלה למשל התמונות המופיעות בשורה התחתונה, שם את נראית בפרצוף כועס. השם שנתת לציורים - "אלת הצייד" מעורר הרבה שאלות. מצד אחד, שמת עצמך כאלה, וזאת ניתן לראות בתמונות הטוטמים שיצרת מדיוקנך, ומצד שני האלה הזאת צדה את עצמה, כי הרי כל הציורים כאן הן דמותך. מעניין יהיה לקרוא מדוע בחרת את השם הזה, ומדוע רצית לשים עצמך כאלה?
      וואו, וואו, וואו, גימל הרבצת כאן תורה. חבל על הזמן. לא באמת, השארת אותי המומה וגם נפעמת.עשית כאן וואחד עבודה. עשית מה שעושים תלמידים לאמנות כאשר הם צריכים לנתח יצירה. ראשית בדקת את האינוונטר. מה יש כאן. ראית את השפה הצורנית, את הסמלים, הצורות, או בקיצור שפת הציור. ואחר כך ניסית להבין איזו מטאפורה זו. כלומר מה הם מסמלים, מה הם מרמזים, ולאן זה לוקח. עשית כאן עבודה מדהימה ובאמת בסוף הגעת משם לנסות להבין את הדמות. בדקת מה המשמעויות של הצורות ומה הם בעצם אומרים על הדמות. בקרוב מאד אפרסם רשימה שבה אסביר ואדגים את כל הפרוייקט הזה שקראתי לו 'אלות בכל אישה'. כאשר אשלח את הרשימה תראי איך הדברים שאת אומרת כאן מתחברים ואף מוסיפים ומעצימים. תוכלי שם גם לקבל תשובות לשאלות שאת שואלת בצדק, כמו למשל , מה משמעות השמות. בקיצור. עשית כאן עבודה מדהימה. אהבתי לקרוא כמו שגם אהבתי לראות שזה מעניין אותך, ומעניין אותך לחפור בזה ולהבין. נכון, ציור הוא טקסט שצריך לדעת לקרוא אותו. והנה את רואה שלא רק שירים את יודעת לקרוא. את קוראת גם "שירים" שנכתבים בסימנים ובצורות. תודה יקירתי. תמשיכי לבוא ולהביא אתך את דברייך.

       

        6/6/12 20:41:

      צטט: סטודיו אמן 2012-06-06 14:36:49

      על מטוטלת של פוקו אנחנו פוגשים את עצמנו כל פעם מחדש...

      יפה אנטון. תודה

        6/6/12 20:40:

      צטט: HagitFriedlander 2012-06-06 10:10:40

      לנורית החקרנית הסקרנית הצבעונית....כמה מתאימים לך החרוזים... ההשתקפות של הפנימיות בחוץ על הבד תמיד מרתקת...מעין הצצה לעולם שלא ידוע עד שהוא מובע אם במילים ואם באמנות...מעניין גם לראות עבודות דיוקן מפרקים שונים בחיים ולראות מה צמח על הבד אז והיום...תודה ויום נפלא פורה ומפרה! חגית

      חגיתי. יפה חרזת ותודה על שלל התיאורים שחלקת לי. אהבתי אותם ואספתי אותם אל חיקי. צדקת. ציור דיוקן עצמי מתחיל בהשתקפות מלאכותית מול המראה, וממשיך הלאה הרחק ועמוק. לעולם הלא ידוע, שמגלה את עצמו בסימנים, סמלים וצורות. תודה על דברייך. שמחה שהצצת.

        6/6/12 20:38:

      צטט: rutpal1 2012-06-06 09:53:37

      כבר כתבו לך כמעט הכל. אוסיף רק שבכל אחד/ת מאיתנו קיים האגו והסלף (SELF ) . מצאתי לנכון ואולי לנחמה לקרוא על הדילוג שאת עושה ביניהם. לא פעם אני חשה בי ישות המתבוננת במעשיי ובעיקר בדבריי. ועלי להתוודות שהניכור הזה לא תמיד נעים לי. עלי להתוודות אני אוהבת יותר את ציורי הדיוקנים היחידים שלך מאשר את הקבוצתיים. המשך יום מקסים . רות

      תודה רות על דברייך. אני מאד מסכימה אתך כמובן בתובנה שהעלית כאן לעניין הדיאלוג התוך אישי שמפצל אותנו לשיח בין האגו המודע ל'עצמי' (self ) הלא מודע. ובאמת עבודת הציור לדעתי, ובטח העיסוק בדיוקן עצמי, מאפשרים את המפגש הזה ואתה השיח הזה. הניכור באמת לא תמיד נעים, אבל קיים אצל כולם. השלב המתקדם הוא, לדעת להכיר בזה ולקבל את זה. אמנים יודעים לעשות זאת יותר טוב מהרבה אחרים.

      ושוב תודה.

        6/6/12 20:35:

      צטט: ד'ר רותי לאופר 2012-06-06 09:49:56

      מרשים ומעורר היזדהות (כרגיל). גם בעיני כל יצירה היא גם סוג של חקירה עצמית, לא כל כך בטוחה שבהכרח היא מביאה ליותר אהבה עצמית. אולי עוד אשוב כדי להרחיב.

      רותי יקרה,

      אהבתי את ה 'כרגיל' הזה. זה מתחיל להרגיש כמו שיח בין אנשים שיושבים סביב אותו שולחן עגול, מתדיינים ומפרים זה את זה. תודה. שימחת. ובאשר לעניין של החקירה. אכן, מסכימה אתך מראש ובדיעבד שיצירה זו חקירה. ובתוך כל עולם היצירה, שזה עולם חוקר, הרי שעולם הציור הוא עולם של חקר בפני עצמו, כאשר כל תוצר, כל ציור הוא סוג של פרשנות. פרשנות של הצייר, של האופן בו הוא רואה את העולם ואת עצמו. אז אנחנו מסכימות. ולגבי העניין של אהבה עצמית. זה אישיו רציני ביותר. יש לי פרק שלם במחקר שעוסק בשאלה הזאת ומסתמך על הפסיכולוג קוהוט ועל שאלת הנרקסיזים. זה לא המקום לפתוח את זה כאן, כי זה דיון ארוך ומעמיק מאד, אבל האהבה העצמית לפי דעתם המלומדת של חלק גדול מחוקרי הנפש היא בעצם הקבלה העצמית. הכרת העצמי על כל מה שיש בו, הטוב והרע, וקבלתו והכלתו. ויש עוד המון מה להגיד על כך. בקרוב עומד להתפרסם מאמר שלי בכתב עת של אחת המכללות, ובו אני מראה כיצד הפסוק 'ואהבת לריעך כמוך' - מתבסס על ה'כמוך' - היינו אהבת עצמך. ויש שם תובנות מעניינות. כשהמאר יתפרסם אזמין אותך להציץ בו, סביר להניח שאעלה אותו גם לרשת ( לאתר 'רשימות' שבו יש לי בלוג שנקרא 'דרך הפנים' ובו מאמרים שלי).

        6/6/12 17:47:
      נורית היקרה, מה שעשית כאן בעצם, הבאת לנו את המוגמר.... מצד אחד, אין ספק שאת נהנית מקהל קבוע שעוקב אחר עבודתייך ויכול לעשות קישורים בין עבודותייך השונות, ומצד שני, כבר סיפרת לנו בעצם את הסוף. גלשתי לקישור של הציורים, ואני מודה, שייתכן ואם הייתי רואה אותם קודם לכן, שגם אני הייתי מקשרת אותם לתמונה "אמא גדולה עתיקה", כי מי שעוקב אחר עבודותייך, יכול להיזכר מיידית שהוא מכיר את האלמנטים השונים מהתמונות השונות. ומצד שלישי, כאן (דרך הקישור) אנחנו יכולים לראות את תמונות הפרוייקט כולן, אז אנסה להתייחס אל החדש - המכלול שלהן: כידוע לך אינני מבינה גדולה באמנות הפלסטית, אבל מכיוון שאת תמיד אומרת שהתמונות הן טקסט בפני עצמו, אנסה להתייחס אליהן כך: רואים בתמונות השונות בהן מופיע דיוקנך שלך, שכל פעם ניהלת דיאלוג עם חלק אחר מדיוקנך. פעם עם הדיוקן השלם, הנקי, פעם עם הדיוקן השלם ועם אלמנטים המקשטים אותו, פעם עם אלמנטים המטשטשים אותו, ופעם עם הדיוקן השלם ואלמנטים חיצוניים לו, מסביבו או מסתירים חלק ממנו. אחר כך לקחת את הדיוקן השלם, והתחלת לחלק אותו למקטעים של חלקם שונים ממנו, ושוב חזרת על אותה הפעולה, תוך כדי שאת מדגישה על ידי הכפלה את החלק שבחרת לבדוק. אחר כך שוב חזרת לדיוקן השלם, שינית צבעים ואווירה, ושוב ניסית לבדוק את החלקים השונים מול האלמנטים השונים. בסופו של דבר נראה לי שהחקר הזה עסק בעיקר בשאלה איזה חלקים את הכי אוהבת בדיוקן הפנים שלך, איזה חלקים היית רוצה לייפות (כמובן בעזרת אלמנטים חיצוניים), איזה חלקים את רוצה או היית רוצה להכפיל, ומה יש בין החלקים השונים. למשל בתמונה שנמצאת בשורה השנייה מלמטה, שלישית מימין, רואים שבתוך הדיוקן שלך מסתתרת עוד דמות, שגם היא הדיוקן שלך. כאילו רוצה לומר שאת המון פרצופים, המון מחשבות, המון דיוקנאות, אין נורית אחת. בדקת כמובן גם איזה חלקים בך את רוצה להשחיר או רואה אותם בשחור, ואלה למשל התמונות המופיעות בשורה התחתונה, שם את נראית בפרצוף כועס. השם שנתת לציורים - "אלת הצייד" מעורר הרבה שאלות. מצד אחד, שמת עצמך כאלה, וזאת ניתן לראות בתמונות הטוטמים שיצרת מדיוקנך, ומצד שני האלה הזאת צדה את עצמה, כי הרי כל הציורים כאן הן דמותך. מעניין יהיה לקרוא מדוע בחרת את השם הזה, ומדוע רצית לשים עצמך כאלה?
        6/6/12 14:36:
      על מטוטלת של פוקו אנחנו פוגשים את עצמנו כל פעם מחדש...
        6/6/12 10:10:
      לנורית החקרנית הסקרנית הצבעונית....כמה מתאימים לך החרוזים... ההשתקפות של הפנימיות בחוץ על הבד תמיד מרתקת...מעין הצצה לעולם שלא ידוע עד שהוא מובע אם במילים ואם באמנות...מעניין גם לראות עבודות דיוקן מפרקים שונים בחיים ולראות מה צמח על הבד אז והיום...תודה ויום נפלא פורה ומפרה! חגית
        6/6/12 09:53:
      כבר כתבו לך כמעט הכל. אוסיף רק שבכל אחד/ת מאיתנו קיים האגו והסלף (SELF ) . מצאתי לנכון ואולי לנחמה לקרוא על הדילוג שאת עושה ביניהם. לא פעם אני חשה בי ישות המתבוננת במעשיי ובעיקר בדבריי. ועלי להתוודות שהניכור הזה לא תמיד נעים לי. עלי להתוודות אני אוהבת יותר את ציורי הדיוקנים היחידים שלך מאשר את הקבוצתיים. המשך יום מקסים . רות
        6/6/12 09:49:
      מרשים ומעורר היזדהות (כרגיל). גם בעיני כל יצירה היא גם סוג של חקירה עצמית, לא כל כך בטוחה שבהכרח היא מביאה ליותר אהבה עצמית. אולי עוד אשוב כדי להרחיב.
        6/6/12 09:10:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-06-06 02:33:37

      מה שמדהים הוא שככל שאת חוקרת כך את מעמיקה ויחד עם זאת את מחדשת כל פעם ומוסיפה עוד נדבך מעניין למשהו הזה שהוא היצירה שלך שהוא את. יופי של צבעוניות, מרתקים הציורים שלך. מחר אנחנו נוסעים ל-קיי ווסט יש לי שם כנס בנדל'ן. אז כבר מעתה אומרת לך סוף שבוע טוב ומלא יצירה.

      תודה רוניתי היקרה, אכן יצירתי היא חקירתי, כמו שכתבתי למטה לנעמה. שמחה שהבחנתן בזה ועוד יותר שמחה שזה מדבר אליכן ואתן אוהבות. כי מה צריך אמן, בינינו? הבה נודה. הוא לומד לאהוב את עצמו, ושמח כשאחרים אוהבים את פרי יצירתו. תודה לכן. מבטיחה שאמשיך לעניין אתכן, תבטיחו להמשיך להתעניין ( עשינו דיל?)

        6/6/12 09:07:

      צטט: נעמה ארז 2012-06-06 01:23:06

      הדבר הכי טבעי בעיני אצל אדם זאת החקירה העצמית שלו. העבודות שלך הן דוגמא לחקירה כזאת, ואני אוהבת אותן מאד מאד.
      נעמה, את יודעת שעל זה אמר סוקרטס דע את עצמך ושאל את השאלה הסוקרטית הידועה מי אני. ואחר כך רילקה המשורר למשל, אמר שקיים רק מסע אחד - המסע פנימה.אז, כן אני אכן מאמינה שיצירה זו חקירה ( ועל כך נסוב המחקר שלי) ועוד הרבה לפני שידעתי להגיד את זה, בעצם זה מה שעשיתי.ובעיקר תודה לך מאד, ואין שמחה ממני שאת אוהבת את עבודותיי מאד מאד.
      מה שמדהים הוא שככל שאת חוקרת כך את מעמיקה ויחד עם זאת את מחדשת כל פעם ומוסיפה עוד נדבך מעניין למשהו הזה שהוא היצירה שלך שהוא את. יופי של צבעוניות, מרתקים הציורים שלך. מחר אנחנו נוסעים ל-קיי ווסט יש לי שם כנס בנדל'ן. אז כבר מעתה אומרת לך סוף שבוע טוב ומלא יצירה.
        6/6/12 01:23:
      הדבר הכי טבעי בעיני אצל אדם זאת החקירה העצמית שלו. העבודות שלך הן דוגמא לחקירה כזאת, ואני אוהבת אותן מאד מאד.
        5/6/12 22:23:

      צטט: סטאר* 2012-06-05 22:04:13

      ציורים נפלאים וכן גם המילים המדויקות, לטעמי, שהבאת ..... אני חושבת שכשאמן מחליט לצייר את עצמו זהו בהחלט דרך נפלאה להביט על עצמו מבפנים בדרך שמעולם לא עשה קודם לכן ...חושבת שכל אמן צריך להתנסות בכך ...(עושה לי גם חשק :))

      הי כוכי,

      אני שמחה שכך את חושבת. ותודה על דברייך.

      אכן, ציור דיוקן עצמי זו דרך לחקר ה'עצמי' הפנימי ועל כך עשיתי מחקר שלם.

      מתברר שכל האמנים שעסקו בנושא זה באופן עקבי עד אובססיבי, היו אנשים שעולם הנפש הפנימי שלהם מאד העסיק אותם. ולא כמו שנוטים לחשוב שיש בזה ממין האהבה העצמית. אחת המסקנות שלי ( ושל חוקרים אחרים) שאין כאן אהבה עצמית, אלא צורך עמוק ליצירת קשר עם החלק הפנימי של עצמינו שהוא לרוב די מוסווה. וזה נובע לא מעודף אהבה, כנראה, אלא מחוסר אהבה עצמית.

      הצלחת איך שהוא לגרור אותי לדבר על זה, על אף שזה לא נושא שאפשר לדון בו בקצרה בפורום הזה.

      וקדימה, תתחילי להתנסות. זו חוויה מעצימה ומתגמלת. אם את בפייסבוק, תכנסי לדף האוהדים שלי, ואז תוכלי לקבל הרבה אינפורמציות בעניין זה.

        5/6/12 22:04:
      ציורים נפלאים וכן גם המילים המדויקות, לטעמי, שהבאת ..... אני חושבת שכשאמן מחליט לצייר את עצמו זהו בהחלט דרך נפלאה להביט על עצמו מבפנים בדרך שמעולם לא עשה קודם לכן ...חושבת שכל אמן צריך להתנסות בכך ...(עושה לי גם חשק :))
        5/6/12 21:48:

      צטט: milina 2012-06-05 18:34:02

      אוהבת מאוד את העשייה והיצירה שמשקפת את הדיוקן העצמי שלך ,תודה לך על הפוסט הנפלא והציורים העוצמתים

      תודה מלינה,

      שמחה על דברייך ושמחה שקצפצת לביקור והשארת עקבות. תודה.

        5/6/12 21:47:

      צטט: שולה ניסים 2012-06-05 18:17:47

      עבודות מרשימות נורית, וקראתי את התגובה של דודי רצם, אני הולכת עכשיו לשאול את אמא שלי מה פשר הפתגם הזה. מעניין אף פעם לא נתקלתי בו.

      תודה שולה,

      אני חושבת שהבנתי את פשרו. בכל מקרה חשבתי שאם אני רוצה לדעת מי אני אני צריכה לרוץ אל בתי ולראות את פרצופה.

      והאמת, אני כבר אמרתי מזמן, בעברית ( לא בעירקית) שהילדים שלנו הם המראה שלנו, דרכם אנחנו יכולים ללמוד מי אנחנו ומה עשינו.

        5/6/12 21:45:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-06-05 12:53:54

      razam-דודי רצם היום 12:52: נורית , כתבתי לך בזמנו תגובה על הפוסט והציור. אוסיף כעת פתגם ישן בעיראקית (אני מקווה שאכתוב נכון) "רוויני ווצ'אק ואנה אערף מיני אמק" בתרגום לקוני: תראה לי את פרצופך ואדע מי היא אמך... והמבין יבין!! . תודה נורית, "האימא של המילים".

      תודה דודי,

      תמיד אתה כאן, ותמיד מפציע עם איזו אמירה שנונה.

      הפעם בעקבות המשפט שלך, חשבתי שעלי לרוצץ מהר אל בתי כדי שאדע מי אני........

      ואהבתי מאד את ה'אמא של המילים'. ולא רק שאהבתי, אני רצה לכתוב מהמשפט הזה שיר. והקרדיט לך.

      ולא רק שיר, יגיע גם איזה פתק בפייסבוק - כי המילים כבר מדקדקות לי. ואני, בתור 'האמא של המילים' כלשונך, כמו כל אמא רוצה להניק יותר ממה שרוצה העגל ( המילים) לינוק.

      ושוב תודה

        5/6/12 18:34:
      אוהבת מאוד את העשייה והיצירה שמשקפת את הדיוקן העצמי שלך ,תודה לך על הפוסט הנפלא והציורים העוצמתים
        5/6/12 18:17:
      עבודות מרשימות נורית, וקראתי את התגובה של דודי רצם, אני הולכת עכשיו לשאול את אמא שלי מה פשר הפתגם הזה. מעניין אף פעם לא נתקלתי בו.
        5/6/12 12:53:
      razam-דודי רצם היום 12:52: נורית , כתבתי לך בזמנו תגובה על הפוסט והציור. אוסיף כעת פתגם ישן בעיראקית (אני מקווה שאכתוב נכון) "רוויני ווצ'אק ואנה אערף מיני אמק" בתרגום לקוני: תראה לי את פרצופך ואדע מי היא אמך... והמבין יבין!! . תודה נורית, "האימא של המילים".

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין