סתם יום של חול ברחוב אילת בתל אביב
האמנית רותי אגסי
רחוב אילת הוא רחוב היוצא מיפו ומתחבר לרחוב דרך יפו ומשם לאלנבי. אין שום סיבה לשוטט ברחוב אילת אלא אם כן אתם מבקשים מסגרת לתמונה, ריהוט עתיק או אביזרים. רחוב אילת הוא רחוב מקצועי וענייני עד מאד. בצד אחד שלו המדרכה כל כך צרה, עד שהולך הרגל נאלץ להלך כמו על חבל מתוח. הנחת כף רגל לא נכונה יכולה להיגמר בחדר המיון של איכילוב.
מדי פעם כשאני נדרשת להגיע לרחוב הזה אני משתגעת משמחה. בליל החנויות הספק מוזנחות של הרחוב מתנהג כמו הנחתום שלא מעיד על עיסתו. הבתים המוזנחים מציעים יצרניות של אפנה שופרא דה שופרא מוכרות לחנויות בלבד. מסעדות קטנטנות. המון מראות וחנויות למוצרי סדקית שאין לך מושג למה הן כאן כשרוב הACTION קורה בכלל ברחובות אחרים.
קבלתי מתנה מהאמנית רותי אגסי. שתי תמונות נהדרות שמשקפות את החופשה האולטימטיבית בעיניה וכמובן גם בעיני. נגשתי לרמי עושה המסגרות הנהדר שיש לו המון ידיעות בכל מיני נושאים ובעיקר איזו תערוכה כדאי לפקוד עכשיו ולמה, הזמנה לפתיחה כלולה באחריות.על אופי המסגרת אנחנו מחליטים יחסית מהר, אבל ספורים אני שומעת בלי רצון לנטוש את העמדה.(רחוב אילת 17 טלפון 035173884 ).
אחד הצילומים שרותי נתנה לי במתנה
שלושת הכלבים שלי מתחילים לנוע בין התמונות ואני מבינה שעלינו להיפרד. ..אני מבטיחה לכולם לשוב הביתה רק אחרי הביקור אצל שלומי ברחוב אילת 24 (טל. 035280578)
שמה של החנות של שלומי "אמנות בעץ". שלומי ביטון הוא מהנדס, בוגר הטכניון, שנסע לארצות הברית עשה קריירה, שב לארץ פה הוא מנהל בין השאר את העסק המובחר הזה לרהיטים שהם רפליקות מדויקות ואיכותיות של רהיטים אנגליים צרפתיים ואחרים. הכול מיובא על ידו מהמזרח לפי הזמנה מיוחדת. את החנות הוא פתח לפני 10 שנים ומאז עולים אליו לרגל סוחרים מיפו, ואנשים שנפשם כלתה אל ריהוט ענתיק. שזה רהוט חדש לגמרי שנראה כמו תאום סיאמי של אחיו העתיק.
שלומי הוא עולם ומלואו. יש לו הבנה חוצה יבשות בכל דבר ועניין, אבל המומחיות שלו בסוגי העץ, בפיתוחים ובכל מה שסובב אותו מדהימה. כוס קפה משובח מלווה את השיחה הארוכה שהתגלגלה בינינו, בסופה אני מגלה עניין בכיסאות כמו נלקחו מבית צרפתי עשוי בטוב טעם. ככלל אני מעדיפה כסאות שונים. מבחינתי ששת הכיסאות האורזים את אורחי לארוחה, יספרו כל אחד ספור אחר, ובלבד שיהיו נוחים לישיבה.
שלומי ואני מתקשים להיפרד כי על המון דברים לא הספקנו לדבר. איזה מזל שביום חמישי אני חוזרת כדי לקחת את התמונות הממוסגרות. יש לנו המון פערים להדביק. |