הזמן, הווה
פוסטים פופולאריים
-
נשארת יופי של זכרון
31/7/07 | 1082 צפיות
-
ואיך אתה עכשיו
23/7/07 | 847 צפיות
-
1,2,3 נסיון לכתוב בחרוזים
4/4/09 | 1662 צפיות
-
מרים לוקחת את החיים שלה בידיים
31/8/07 | 1175 צפיות
-
שמואל א
19/11/08 | 976 צפיות
-
חרדה
18/11/07 | 2155 צפיות
פוסטים אחרונים
- לא מצליחה למנוע את הבלתי נמנע 17/5/09
- 1,2,3 נסיון לכתוב בחרוזים 4/4/09
- על מוזיקה וכל מיניי 4/12/08
- שמואל א 19/11/08
- פעם ראשונה שהשתכרת 9/3/08
- החלק שבו את עוזבת את הבית 24/12/07
החלק שבו את עוזבת את הבית
את הוופל הכי טעים שאכלת בחיים שלך, אכלת בקיוסק של התחנה המרכזית, כשחיכית לאוטובוס, לחיפה.
וופל מצופה רגיל, באריזת צלופן. וופל של אותה חברה בדיוק, כמו זאת של הוופלים שאבא שלך מביא מהשוק בקופסא משפחתית בכל יום חמישי. 12 שנים בכל סוף שבוע אמא שלך שמה את הוופלים האלו בצלחת זכוכית, יחד עם התה או הקפה השחור של אחרי הארוחות. 12 שנים שצלחת הוופלים נבלעת כמעט נעלמת בין הצלחות עם העוגות שאמא שלך מכינה. כמעט הכול נשאר בצלחת. אחר כך היא מחזירה אותם לקופסא והם מתייבשים. למען האמת אבא שלך כמעט היחיד שאוכל את הוופלים האלו, גם כשהם יבשים.
יום שישי בצהריים, סוף אוקטובר 1976, את מסיימת את הוופל, ומסתכלת על לוח הזמנים של האוטובוסים. בעוד רבע שעה יצא האוטובוס האחרון של יום שישי ואת תהיי עליו. יכולת לחכות עד יום ראשון בבוקר, כמו שאמא שלך ביקשה, רצתה שתעזרי לה עם הבישולים לשבת. דווקא היה בזה המון הגיון, בהתחשב בזה שהלימודים מתחילים רק ביום שלישי, והשותפה המיועדת שלך למעונות אמורה להגיע רק ביום שני.
אבל בתקופה האחרונה ההיגיון הוא לא הצד החזק שלך. בער לך לנסוע כבר מיום שישי לאוניברסיטה. בדיוק כמו שבער לך ללמוד באוניברסיטה חודשיים אחרי שסיימת תיכון. בער לך להיות כבר לבד. מה זה לבד בכלל, תיאורטית את יודעת מה זה. אבל כמה אפשר להכיר בפועל את הלבד הזה, כשחיים עם עוד עשרה נפשות בבית של שלושה וחצי חדרים.
לאנשים אחרים במשפחה שלך יש רגעים של לבד. אבא שלך למשל נכנס כל יום לשירותים עם עיתון והטייפ הקטן עם הקסטה הנצחית שלו, של הזמרת דלידה, ולא יוצא משם שעה, וכשאמא שלך צועקת עליו שיצא אז הוא מגביר את הווליום. כל הבית שומע אותו ואת דלידה שרים "פרולה פרולה" כשאבא שלך לבד. אחותך הקטנה אילנה משחקת עם עצמה מחבואים, ומתחבאת שעות מאחורי הוילון בסלון, עד שנמאס לה מהלבד שלה והיא יוצאת ומספרת לכולם שלא הצליחה למצוא את עצמה. אצלך הלבד זה בעיקר הרגעים הקצרים של המקלחת בערב, שתמיד נקטעים כי "יש עוד אנשים בבית".
האוטובוס עוצר בתחנה, את עולה ומתיישבת בספסל אחורי, ליד החלון. מתוודעת סוף סוף ללבד שלך. |
תגובות אחרונות
-
boldy5
בתגובה על לא מצליחה למנוע את הבלתי נמנע
-
א-ל-י
בתגובה על 1,2,3 נסיון לכתוב בחרוזים
-
מקדג
בתגובה על Grant Lee Buffalo - Fuzzy
-
מה אני מבין
בתגובה על שמואל א
-
המלך שלמה
בתגובה על חרדה
תגובות (44)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי אראלה יקרה
תודה.
שמחה לשמוע שהקבוצה ממשיכה, מתגעגעת, אבל ת"א - נהריה זה כל כך רחחחוק (בכל כך הרבה מובנים).
לפעמים ארור הלבד הזה אה.. :) (אבל לומדים ממנו המון).
ד"ש לכולם (למי שהתמיד איתך מאז)
היי שירי,נהנית לקרוא את סיפוריך. נמצאת המון לבד,כמו כל דבר צריך במינון הנכון.לפעמים הלבד יוצא לי מהאזניים...:)
תתפלאי ,לא שכחנו אותך מחכים לך עדיין ב"ימימה".....
"חופשי זה לגמרי לבד"
קטע מקסים...
קבלי
נראה לי נלך על ופלים. רק צריך לסגור את זה סופית. ולרוץ עם זה :)
כיף של פוסט באמת עושה אווירה של יום שישי בצהריים
עיוורת צבעים (לפחות לצורך העניין)
מילואים ...זה מעטפה חומה.ככה זה היה לפחות בזמני .
שמחה שהרגשת :)
ממש אפשר לטעום את הוופל , לשמוע דלידה ולראות את הוילון זז מדי פעם :)
מגניב !
נוגע ללב,
אצלי רגעי הלבד זה להגיע לבית ריק
שמחה שסיימת :)
תודה דודי
לא האמנתי שכותרת על בפלה,
תמשוך אותי עד הסוף קבלי כוכב
דודי
חינה
תודה יוכי, הולכת לבדוק מה יש במעטפה הירוקה (מקווה שלא קוראים לי שוב למילואים :))
שירי
נוגע ללב ,
ונוגע בעוד הרבה קצוות חשופים ..רגישים
הכתיבה שלך ...לכאורה לא מעורבת ..לכאורה מביטה מבחוץ
ודוקא בשל כך ..נוגעת ,נוקבת
יש עוד! (אליך במעטפה ירוקה)
יוכי
תודה אלי, כיף לשמוע :)
אני לא אומר את זה כאן מספיק , אבל את אמיתית .
היום זו מחמאה , ובכל מקרה אני מאוד מתחבר למה שאת כותבת .
היי לך :)
תודה על התגובה
כתוב יפה ומעביר את תחושת הלבד בצורה טובה,
תודה על השיתוף!
תודה רבה :)
ערב מקסים גם לך
אם יודעים לנצל את הרגעים האלה, בהם אנחנו מהרהרים על מה שאנחנו בוחרים להרהר
ועושים את זה כשאנחנו מנותקים לכאורה מהסביבה, אז לעולם לא נשארים באמת לבד..
יופי של כתיבה שירי..
ערב קסום :)
שירי,
את ממש דורית רבניאן של קפה דה מרקר.
אהבתי את הקטע של שנות השבעים (אני הייתי שם).
היה נחמד בשנות השבעים אבל הוופלים של היום הרבה יותר טובים.
עופר
היי טל
תודה לך על התגובה, כיף לשמוע (לקרוא)
אליפות!
כל הכבוד על החיבור..זה בטח כבר אמרו בצורות אחרות
הכל שם נראה מוכר כזה,אני חושב וחושב ו..
בטח זה קורה לכל אחד שקורא אותו
מקווה שזה טוב..
העיקר שיש לך את הלבד שלך ולו יש אותך :)
ומסכימה זה חשוב
השארת אותי לבד עם המחשבות של עצמי.
את הלבד שלי אני מרגיש הרבה יותר חזק דוקא בעיר הגדולה כשסביבי אלפי אנשים במרוץ מטורף (כאילו עוטפים אותי) ואני מרגיש עוד יותר לבד.
בהחלט חשוב לבלות מדי פעם רגעי רומנטיקה עם עצמך.
ברור שישמע לך מוכר, אתה מהצפון אחת האטרקציות כאן זאת התחנה המרכזית
תודה :)
שמחה שעוררתי את זכרונך :)
בדיוק יצא לי לדבר היום על העניין הזה של הצורך שלנו להיות לבד אבל ביחד, נושא שדורש פוסט בפני עצמו.
כרגיל, כתיבה יפה, שמצליחה לקחת את הקורא ביחד עם דמות הגיבור.
"חופשי זה לגמרי לבד"
וופלים,חיפה,תחנה מרכזית,הכל נשמע מוכר...
זה לא אוטוביוגרפיה, אני ב76 הייתי רק בת 17 ולא בת 18
שמחה שאהבת
ותודה :)
הי, תודה על זה.
מזכיר נשכחות, למרות שלא הייתי שם לכאורה..
אהבתי את השינוי שחל בתחושות לגבי הופל, פעם נוסטלגי/משעמם, ופעם חוויה חדשה ומרגשת שמסמלת את הלבד.
מקסים, ואני מניח שגם הפעם לא מדובר באוטוביוגרפיה?:)
תודה ליאור :)
הלוואי שהיה לי סאונד אפקט של קראנץ' כזה שוופל יבש למחצה מייצר..
מקסים, שירי. מקסים.
חשובים לשפיות..
תודה רבה :)
כמה חשובים הרגעים האלו של את ועצמך והמחשבות שלך והשקט...
הכרחי בחיים ! לא רואה אפשרות אחרת...
יפה מאוד כתבת !
אכן..
למרות שזה אינדבדואלי :)