בורכתי בחברים טובים ואמתיים דבר שאינו מובן מאליו. בסופ״ ש האחרון נסענו לסיור טעימות במחנה יהודה, לינה בערב במנזר האחיות מציון בעין כרם וסיור בה בשבת וכמובן שוב מסעדה טובה. גולת הכותרת של סוף השבוע הזה היתה דווקא מנקודת מבט אנתרופולוגית . לצפות בקשרים בקבוצה שאני לא שייכת אליה והגעתי על תקן אורחת של חברה בה. למראית עין לפחות קבוצה של כ 12 זוגות ולעיתים יותר שמכירים אחד את השני זמן רב, עברו חוויות רבות ביחד, אוהבי כיף שמחים וחביבים.אנשים בעלי משפחה ,נכדים ,גרושים/גרושות במקבץ מפתיע ובעלי ואמצעים. מתחת לפני השטח המצב שונה . ישנה ״ מלכת הכיתה״ בת 50+ וכל היתר מתגודדות סביבה מחפשות את תשומת ליבה, אישורה, חיוכה, ועצתה. אין להן בעיה לומר ״ החיים שלי לפני x היו ...״ או אני מחלקת את חיי לחיים לפני שהכרתי את x ולחיים שאחרי״ . אני צופה מהצד ושומעת כיצד האחת מתארת לשניה טיול שהיא ובן זוגה עברו במדינה כלשהיא לפי המחברת של x ״ בכל מקום שהיא היתה אנחנו גם היינו בכל מסעדה בכל אתר בכל חנות ,היה נהדר!.״ אפשר היה להסתפק בקריאת המחברת לא? לשמוע בנות 12 מדברות כמו ונראות כמו מלכת הכיתה זה נורמטיבי ומובן אבל בנות 50? ואת בני זוגן.? תמוה מאד בעיני. יש לציין ש x אינה מטילה את מרותה באכזריות. היא חביבה מספרת סיפורים דרמטית ביותר ,פעילה באופן אובססיבי ומעייף וכשהיא חווה גלי חום - לפתע פתאום לכולם גם ״חם ויותר נעים בחוץ. ״ היא ניחנה באישיות משעשעת ומועילה כל עוד אינך בן משפתחה וצריך לשמוע את אותו סיפור אלף פעם. אוהבת לעזור . במקרה זה התאוריה של חברנו שאנשים עוזרים לאחרים כי זה משרת אותם נכונה ביותר וכל היום היא הולכת לתערוכות סדנאות ביקורים ומפגשים ממש מדהימים כאלה "שאתם לא תאמינו לי, אני כולי צמרמורת כשאני מספרת לכם , יש לי דמעות אני בוכה" בעיני היא מחפשת חיים!
חברתי המשכילה והנבונה למודת הנסיון ששייכת לחבורה טוענת שהכל עניין של שייכות. תאוריות רבות בתחום החינוך ופסיכולוגיה דנים במושג זה.אנשים חייבים להרגיש שייכים לקבוצה. תחושת השייכות מצמיחה, מעודדת וחשובה לכל אחד. אני מסכימה עם קביעתה אולם עדיין יש משהו גם פתטי בהתנהלות ולאורך כל בזמן לא הצלחתי להשתחרר מהמחשבה שיש להם מעגלי קשרים אחרים כגון עבודה ,לימודים ,ילדים ,האם גם שם הם כל כך תלויים בה? קיימת קנאה בקבוצה תחרות סמויה .אנשים בחרו להציג את עצמם לפני באופן שנח להם ושונה מכפי שהם נתפסים בחברה. המערכות הזוגיות שרבות מהן היו בין גרושים גרושות צעירות ומבוגרים לא לוו במחוות פיזיות אך הראו "גאוות יחידה" וזה הוכיח לי עוד יותר שהם לא ממש כנראה מאושרים בחבורתם. בעלי ואני אינם שייכים לקבוצה כזאת. מעולם לא הרגשנו צורך. אני מבינה שלאחרים זה נחמד . נראה לי רק שמחיר של איבוד זהות אישית ברמה משתנה כמובן ,לנו כנראה אינה מתאימה.
אני חייבת להיות כנה ולומר שיחסם אליי האורחת היה נחמד ביותר, מלא התחשבות, מלווה בסקרנות והרבה מבטים אוהדים. אולי בגלל ש״המלכה״ סיפרה לכולם שבזכותי הם קיבלו הנחה במנזר? אולי בגלל הקרחת? אולי בשל היחס בין בעלי לביני? סתם . אני בטוחה שהם נחמדים במהותם. למעט אחת , או שניים ,או אולי יוצר? אנקדוטה נחמדה נוספת: רב הזמן הם ראו אותי מדברת כמעט ללא הפסק עם החברים שלנו ובן זוגי וכשהם התקבלו למעגל השתתקתי. אני רציתי להקשיב להתבונן ללמוד הם בטח חשבו שזה קצת מוזר לא? מאחלת לכולנו תחושת שייכות חזקה לעצמנו ושיהיו לנו רק סופי שבוע של כיף. |