אחד, אבל יד ביד,  לוחצים בציפרוניים

משאירים סימנים, עכובים מדם.

דם שחור, דמעות שורפות

זולגות, צורבות, צלקות.

בחדר, בפינה, מהסס, מתבוסס.

הבטחות לבניינים.

רעידות אדמה, שברים, מתמוטטים

על קצה ההר, מועד.

הוא תופס, מסתכל, משחרר

נופל, מתרסק. אין חמלה, רחמים.

הגוף שבור, הדם ממשיך לזרום בעורקים

מגיע אדם, מסתכל, מפנה גב, הולך.

הגוף עדיין לא גופה, רק גוסס. וגוסס

נשמה מתחננת לעוף, לעזוב.

אני לא מסרב, אבל היא

תקועה כמו יתד בלב,

סוף סוף עוזב, לא יד ביד. לבד.

פנים מצטמקות, נעלמות, מתרקונות

הגעתי עד הלום

הגעתי לעת, מרפה מהעט

שלום