כותרות TheMarker >
    ';

    כמה רחוק ללכת?

    האישי הוא הפוליטי, ולהיפך. אני אתייחס כאן לרעיונות והתהליכים, החברתיים, הסביבתיים והבין-אישיים, שמשפיעים על כולנו.

    0

    דרכו של סופר

    13 תגובות   יום רביעי, 6/6/12, 06:59

    איך כל תעשיית הספרים מרוויחה מהסופרים מלבד הסופרים עצמם, ואיך לשנות זאת

     

    לכבוד שבוע הספר הפורץ היום (רביעי), כדאי לתת את הדעת על הסופרים, שדרכם אף פעם לא היתה סוגה בשושנים, אבל בישראל של ימינו אין בה למעשה דבר מלבד חוחים. זה מתחיל בתקופה הקלה יחסית של הכתיבה עצמה, בה אין הסופר צריך לעשות דבר מלבד להקדיש כמה שנים מחייו לבניית הרעיון לספר, לייסורי כתיבתו ולמלאכה הסיזיפית של העריכה. איש אינו משלם לו על כך, כמובן. כשכתב היד, שהוא למעשה כתב המקלדת, מוכן ומלוטש, יכתת הסופר רגליו בחנויות לבדוק אלו הוצאות מתאימות ברגע זה לספרו (הוצאות צצות ונופלות כפטריות לאחר הגשם). הוא יברר בעמל רב מהן דרישות המשלוח של כל הוצאה, יוציא הון קטן על הדפסה וכריכה של עותקים עבור רוב ההוצאות שנפלאות הדואר האלקטרוני טרם הגיעו אליהן, והון קטן נוסף לתשלום עבור הטורח של חלק מההוצאות להחליט אם ספרו מתאים להן, יכתוב מכתב מפתה המסביר איך הוא ידאג לכך שספרו יימכר בהמוניו, ויישב לחכות לתשובות.

     

    ''
    בחלק מהמקרים הוא יחכה לנצח, כי יש הוצאות, כולל הוצאות שמשלמים בהן עבור הלקטורה-הברירה, שלא יקראו כלל את כתב היד. בחלק מהמקרים הוא יקבל תשובות שליליות בנוסח אחיד, וגם כאן אין הוא יכול לדעת אם ספרו נבחן בכלל. לעיתים יקבל גם תשובות חיוביות, ולמרבה הפלא גם זה יכול לקרות בלי שמישהו יעיף מבט בספר, אם המכתב המצורף, או שמא השם החתום עליו, היה מפתה מספיק. עדיף שהשם יהיה זכרי- אמנם מרבית הקונים הן קונות ומרבית הקוראים הן קוראות, אבל בתעשייה משום מה יש העדפה לכותבים זכרים דווקא, והעובדה שלפרס ספיר למשל היו שלושה מועמדים ומועמדת אחת היא בהחלט אופיינית.

     

    בשלב זה במקרה הטוב יציעו לו חוזה, ובמקרה הרע יסבירו לו שאין צורך בחוזה (דבר שבהחלט נכון מבחינת ההוצאה, שכבר קיבלה ממנו מה שרצתה). ההוצאה מקבלת בזאת זכויות על הספר, בלי לשלם לסופר כמובן, אנחנו לא אמריקה. בהוצאות הבינוניות והקטנות הסופר יידרש לרוב גם להשתתף בהוצאה על הספר, בסכום שאינו עולה על רבבת שקלים, או שתיים, או יותר, כנראה בשל האמונה שכתבי אדם הנעדר עשרות אלפי שקלים פנויים אינם ראויים לקריאה. תמורת הסיפור והתשלום הסופר זכאי, לפעמים, לשקלים בודדים מכל ספר שיימכר. איפה הכסף, נשאלת השאלה. ובכן- כשהתעשייה גדלה, ובמקום המון חנויות קטנות קם דואופול שתי הרשתות המנוהלות ביעילות והוצאותיהן לכל חנות קטנו, גדל התשלום שהן גובות, משליש מחיר הספר למחציתו. שאר הסכום מגיע למפיץ ולהוצאה. את הסופר אף אחד לא סופר.

     

    הספר עובר עריכה, שעשויה, אם הסופר לא זהיר, להכניס לספר מגוון שינויים ושגיאות תחביריות שנותרו לאחר השינויים, עיצוב עטיפה, והדפסה. אז הספר יגיע לחנויות, ואם אתה סופר ידוע, רצוי אמריקאי, ההוצאה תשלם על מקום במדפים ובחלון הראווה ועל המלצות המוכרים (שלא בהכרח קראו את ספרך), בעיקר אם ההוצאה והרשת שייכות לאותם בעלים. ספר רגיל לעומת זאת יככב שבועות ספורים באיזה מדף צדדי ונידח, ואז ייעלם כליל. לאחר חצי שנה או שנה יגיע הזמן בו אמור הסופר לקבל את חלקו בתשלום, אבל חלק זה כנראה לעולם לא יגיע לידיו, אם משום שלא היה זכאי לדבר כבר בחוזה, ואם משום שההוצאה טוענת שלא נמכרו כמעט ספרים. עכשיו לך תוכיח אחרת. אתה לא יכול, ויש הוצאות, כולל מהגדולות והנחשבות שבהן, המנצלות זאת.

     

    כך מפרנס הסופר אנשים רבים: מו"לים ועורכים, מעצבים ודפסים, מוכרנים, מנהלים, ובעיקר את בעלי הרשתות. רק לסופר עצמו לא נשאר. סופרים ספורים בישראל מתפרנסים מכתיבה (כולם, כמה מפתיע, גברים). התעשייה לא תשתנה עד שהסופרים יתאגדו לארגון היכול לדרוש עבורם תנאים, לבדוק את הכנסות ההוצאות, ולשנות את החקיקה כך שישתלם לתעשייה להוציא יותר ספרי מקור ופחות תרגומים. בינתיים עדיף כנראה לסופרים להוציא את ספריהם בעצמם, ולקוות שהתקשורת תוכל להתנתק מיחצ"ני ההוצאות ולשפוט את הספרים על פי איכותם.

     

    שינוי מהותי יותר של התעשייה צפוי לקרות בקרוב, עם המעבר לספרים אלקטרוניים. בשנה האחרונה נמכרו בארה"ב לראשונה יותר ספרים אלקטרוניים מספרי נייר. בישראל רק לאחרונה נכנסו מכשירי קוראים אלקטרוניים איכותיים בעברית, אך מספר הספרים שניתן לרכוש עבורם עדיין קטן ומחירם גבוה יחסית. אתרי הספרים האלקטרוניים הקיימים דורשים מהסופר עשרות אחוזים מכל מכירה תמורת הזכות לא לעשות דבר. יש לקוות שיקום בקרוב אתר שבדומה לאמאזון יאפשר לכל אדם להעלות את ספרו לאתר, וידרוש אחוזים בודדים מהמכירה. מהלך זה יוזיל את הספרים היקרים עבור הקוראים הישראלים, יאפשר לסופר להרוויח מספרו כראוי, ויצמצם את התעשייה הגדולה המתקיימת על גבם של הסופרים בלי לתת לסופרים ולקוראים כל תמורה של ממש.

     

     

     

    הכותבת היא המחברת של "אמא יש רק אחת – וזה לא מספיק" בהוצאת גוונים, ושל ספר נוסף שייצא השנה לאור.

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/6/12 18:07:
      עצוב,,
        13/6/12 10:47:

      אסתי בין יתר הדברים הראויים שכתבת כאן את בצדק מתייחסת לעניין שהמו"לים והסופרים אינם תמיד באותו צד של המתרס. הסופרים שיצרו "חזית משותפת" עם המו"לים לא הבינו זאת. לגבי ההפצה הדיגיטלית אכן קשה להבין שכה רבים לא מבינים שזהו מפתח מרכזי ביותר לפיתרון הבעיה.

        7/6/12 06:35:
      הכל נכון והפוסט כתוב נפלא, אבל...ברוב המקרים ספר ישראלי שירוויח הוא כזה שיתורגם. נכון, כתבו זאת לפני, מספר הרוכשים הפוטנציאלים הוא קטן יחסית. במידה ידועה, יש להתייחס לשוק הישראלי כסוג של השקעה בחשיפה. הרבה אנשים יקראו את הספר, אחד מהם אולי יהיה נציג של הוצאה גדולה מחו"ל. אני מודה ש-25 ש"ח לספר זה מעט, אבל בהרבה מקרים שבהם הסופר כתב יצירה לא מבריקה, זה מה שאני מכון לשלם על הספר, לפעמים אפילו פחות מזה. בקיצור, זהו מעגל קסמים שקשה לשבור. יש דרך אחת, ולדעתי היא קיימת במידה מסוימת, והיא שהממשלה תסבסד ספרים. זה לא מופרך, אבל צריך להיות ברור שצריכים לזה קריטריונים ברורים ונוקשים מאוד (עשרה-עשרים ספרים בשנה), ועדיין יהיה צריך להסביר מדוע סופרים ולא ציירים ופסלים למשל...
        7/6/12 05:43:
      כתבת כל כך יפה על הנושא שהיה תענוג לקרוא וגם אנחנו שכחנו את הבעייה העיקרית, מצבו של הסופר. מעובדה אחת אי אפשר להתעלם. מספר הסופרים ובייחוד הסופרות עלה לאין שיעור. הטיפול בכך מחייב דרך אחרת ממה שהייתה נהוגה בימים שמספר הסופרים היה נמוך, ורובם ידועים ומפורסמים. הדרך שננקטה בימינו היא משפילה ממש בייחוד לגבי הסופר הבלתי-מוכר. מאידך, יש קידום בלתי רגיל לסופרים מסויימים בראשית דרכם. חבל שהספרות הנכתבת כיום, ואני כוללת בה את כל הסוגים הנמנים עליה, היא עניין מסחרי ולא נושא ספרותי. חוץ מלבכות על כך, איני רואה כיום פתרון מכובד שיעודד כתיבה איכותית ולא ישפיל את הכותב.
        7/6/12 02:06:
      עגום שכדי לפרסם ספר צריך להיות סופר מפורסם (כי אחרת לך מתצא מי שיפרסם את הספר שלך בכלל), וגם אז כסף כנראה לא תראה מזה. אני מקווה שהפרסום האלקטרוני יפתור לפחות חלק מהבעיות האלו.
        6/6/12 21:40:
      מרוויחות מהאגו של הסופרים... הכול נכון ועדיין נשאלת השאלה מדוע כל כך הרבה אנשים רוצים להיות סופרים? הצע וביקוש, כנראה שהפרה רוצה להניק יותר מאשר העגל רוצה לינוק ולפיכך החלב החמוץ זורם לביוב בחינם. כמה אומנים מתפרנסים מאומנות בימינו?
        6/6/12 19:39:

      קודם כל את צודקת. רק צריך לזכור דבר אחד - שוק הספרים הישראלי הוא קטן מאד. גם אם החוזה של הסופר מדבר על הוצאת הספר בכל המדינות דוברות העברית (המקבילה של החוזה בהוצאות לאור האמריקאיות), גם אז מדובר בישראל בלבד. לכן אפילו בסט סלר זה לא באמת ביג גיל, וסופר לא יכול להתקיים גם אם היה משולם לו שכר סופרים נאה. אלא אם כן יכתוב ספר כל חצי שנה כמובן. וכל ספר כזה יהיה בסט סלר. זאת גם הסיבה שהיחידים שמצליחים להתקיים על עטם (או מקלדתם) הם אלה שמתורגמים ומופצים בחו"ל.
      אני הפסקתי לרכוש ספרים מודפסים. יש לי קינדל פייר והכל בא מאמאזון. מהיר. נוח. זול.

       

        6/6/12 14:11:
      אלו פירפורי הגסיסה של הוצאות הספרים. בעתיד הלא רחוק רוב הספרים יגיעו בפורמט אלקטרוני. כשזה יקרה התוכן יופץ בחינם באינטרנט בדיוק כמו שקורה עם המוזיקה והסרטים.
        6/6/12 11:59:

      בקרב הזה המו"לים ניצחו.המו"לים הם הטייקונים של הספרים.

      מי שמוכר 4 ספרים במאה שקל מבטא את זילותם של הספרים. הוצאות לאור מתנהלות כלפי הסופרים כמו לעובדי קבלן. הרווחים מועטים ויש מעט סופרים שמרוויחים תמלוגים בחו"ל ויכולים להתקיים מספריהם. רובם נאלצים לכתת רגליהם בהרצאות ובשיווק כשהם מחוסרי כישורים בנושא. אפילו הדוכנים המושכרים בשבוע הספר על פי הגודל במחירים שרק מולים יכולים להרשות לעצמם והסופרים המנסים לשווק את עצמם מחוסר ברירה נעלמים ליד קבלני הספרים הגדולים-המכונים מו"לים.

        6/6/12 10:41:
      פוסט חשוב ומצוין בתזמון נכון. בעולם תעשיית הוצאת הספרים הפרטיות משגשגת בזכות ההבנה של הסופרים שקל יותר כיום להגיע אל ההמון מבעבר. המונופול בישראל של סטימצקי ושל צומת ספרים אומנם עומד ברכה של מהפכה זו אבל בזכות השיווק האינטרנטי יש סיכוי לפרוץ את החומה הזו החוצה. היות וקוראי הספרים עצמם הם אנשים אינטילגנטים הייתי מצפה שיעשו יותר על מנת לקדם מהפכה זו ברגליים....או יותר נכון בארנק....בחירת מקום קניית הספר הנה קריטית מתמיד
        6/6/12 08:58:
      היום הרווח של הוצאות הספרים הוא מהסופרים עצמם. הרעיון הוא שהסופרים יכסו את ההשקעה על ידי מכירת הספר - אבל בנתונים הכלכלים של היום - סופר שמימן את הוצאת סיפרו מפסיד בממוצע 30 שקל על כל ספר שלו שנמכר בחנות. במקרים יוצאי דופן (פחות מ-5 אחוז משוק הספרים) הוצאת הספר תהיה על חשבון ההוצאה לאור - או אז הסופר יהיה זכאי לקבל שקל אחד על כל ספר שלו שנמכר בחנות. בעקרון אין פה ביזנס לוג'יק - והסופרים היו אמורים (ממזמן) להחרים את חנויות הספרים.
        6/6/12 07:28:
      כל כך נכון וכל כך מקומם
        6/6/12 07:04:
      מוצא חן בעיני הכותר של הספר שלך... אני תמיד טוענת שכל אישה ואם חייבת להעסיק עזר כנגדה. ובעניין הפוסט... כל מילה במקומה.

      ארכיון

      פרופיל

      אסתי הורן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין