החלפתי מיטה, קניתי מיטה גדולה יותר שתתאים גם לאהובי.  אני כבר לא לבד, הוא מגיע כמעט כל יום ואני מחכה לו שיכנס בדלת ויניף אותי בחיבוקו החם.  אישון ליל ועדיין לא בא. וגם לא יבוא. ואני שוכבת, מתבוננת בתמונות ילדי ומחשבותי נודדות אליו.  גם הוא במיטתו אבל לא לבד.  שוכבת לצידו אותה אחת מזה למעלה מתריסר שנים, שניהם מתנים אהבה, מתגפפים ומשוחחים ואני מתכרבלת במיטה הריקה עם מחשבותי.

הגופיה הצמודה והחצי שקופה פוגשת שמיכה קרה ואני שקטה.  מחפשת את כרבולי הרגלים בכרבולי השמיכה. 

קמה מהמיטה, מסתובבת  בחדר הלוך ושוב, תחושת אי-נוחות מציפה אותי.  להתקשר, לא להתקשר?  איך זה שאיני  יכולה לחלוק עם אהובי את הגיגיי ברגעים אלו, והרי חונכתי משחר ילדותי להיות המלכה ולא האישה שבצללים. 

מביטה שוב בשעון, אך הוא מראה כי חלפו להן רק מספר דקות.

דמעות מציפות את עיני, זולגות כדם הניגר מפצעי ליבי.  מתיישבת על הכורסא שצבעה הדהוי והדלוח זועק לשינוי והתחדשות, נוטלת את ספל הקפה הצונן בידי הרועדות ומדליקה טלויזיה. בוהה במרקע מבעד למסך הדמעות ורואה דמויות מעורפלות ותמונות מרצדות, הכל מתערבב לנגד עיני והדמעות מתפרצות במורד לחיי והופכות את הגופיה לשקופה לחלוטין.

ברקע שיחה לתוך הלילה המשמים, קול מונוטוני, יבש, חד-גוני.  משנה ערוץ, מחליפה קולות, עד שלבסוף מצליחה למצוא מוסיקה ענוגה, מלטפת, מרגיעה, שעוטפת אותי בצלילי אהבתה.

עוצרת! נושמת עמוק.  חייבת לשים לזה סוף.  ראשי מתחיל להסתחרר, נשימות קצרות ומהירות, לא יכולה לזוז, כמו כבולה לעד בשלשלאות האהבה, מנסה לשחרר את היד הקפוצה ולהושיטה לעבר הטלפון.  אתקשר ויהי מה, אולי כבר נרדמה.  מושיטה ידי לעבר אותה קופסא דקיקה וזעירה אך לחיצה קלילה הופכת כבדה.   ראשי סחרחר ואני נלחמת בשארית כוחותי, מנסה להתמקד במספרים שצרופם המתאים יפתח לי צוהר לחיים יפים... ולצלילי הניגונים שברקע מניחה, משחררת.   הוא יבוא אני מחליטה, יגיח מעבר לפינה, והרי אמר שיפתיעני, הבטיח לא לאכזב.  עלי להתכונן לבואו, להיות יפה ומוארת כמו תמיד.

מתרוממת באיטיות, אוספת שברי גופי, לובשת חלוק מעל חמוקי הרופסים, מתבשמת ומסתרקת, מסתירה את הדמעות שיבשו מאחורי המייקאפ אותו אני מורחת בנדיבות, מורחת שפתון בוהק וזוהר. אחכה לבואו, אשכב לנוח.  לפתע דפיקה על הדלת, נשימתי נעתקת.  היתכן?

פותחת את הדלת והנה הוא שם. אנחה עמוקה מתפשטת בגופי, מושיטה באהבה את ידי אליו, מחבקת חיבוק אמיץ... אהבת חיי עומד כאן ממש מולי, משפשף עיניו שנעורו משינה עמוקה, ידיו העדינות מבקשות  להצטרף למיטתי.  כוחותי שבים באחת, חום מתפשט בגופי, ואני  מתכופפת קמעה כדי להרימו, את אותו איש קטן גדול, המניף ידיו אלי ומבקש שאשא אותו.  אין תחליף ורע לחיבוקו האמיץ והאוהב של בני הקטן.

כל הזכויות שמורות ©