עוד יין ישראלי נפלא: רכסים.דישון קברנה סוביניון 2007

אני מאוד אוהב לספר לכם כאן על יינות כחול-לבן שנחשבים למעולים. היום החלטתי לכתוב על יין נפלא של סגל, 'רכסים. דישון קברנה סוביניון 2007', המיוצר כולו, 100% מענבי קברנה סוביניון שגדלו בכרם דישון, ברום של 430 מטרים בהרי נפתלי שבגליל העליון.

היופי של היין הזה הוא במחשבה על המיקום: ראשית, הענבים נהנים מטמפרטורה נמוכה מאוד בלילה, טיפוסית לאיזור. בימים החמים, השוני בין הטמפרטורה ביום לבין זו שבלילה, משפיעה מאוד על אופי הענבים.

מעבר לזה, הוחלט למקם את הרכס במערב עמק קדש, צמוד לאחת מצלעות ההרים. כך, בבוקר נהנים הענבים משמש ישירה שמייבשת את הטל ואילו בערב לצל וקרירות מוקדמת, שמורידה את הטמפרטורה אט אט לקראת הלילה הצונן והקר. יחד עם התקופות הקרות מאוד של החורף באזור והשקייה מדודה, זהו ללא ספק המתכון הטוב ביותר לעוד מוצר נפלא של יינות סגל.

הריחות והטעמים מאוד מתוקים, פירותיים ושוקולדיים במיוחד. היין מציע חמיצות באיזון נפלא וטעם עסיסי, צלול וממוקד. הנוזל יושן במשך שנה וחצי בתוך חביות חדשות, אשר הרכבן כזה: 90% מהן עשוי עץ צרפתי, חמישה אחוז עץ אמריקאי והחמישה הנותרים – עץ אירופאי. וכולם משובחים ביותר, ממש כמו היין הזה.

אל תפספסו.

♣♣♣♣♣♣

רום: מאיפה הוא הגיע אלינו?

זהו אחר המשקאות הפופולאריים ביותר היום, והוא קיים למעשה כבר מהמאה השמינית ספירה, פחות או יותר. אבל איך הוא הגיע להיות נפוץ כל כך בכל העולם? זהו הרום, והתשובה לשאלה טמונה בכמה אירועים מכוננים בהיסטוריה של האנושות.

הראשונים שייצרו רום היו המוסלמים. הם עשו זאת מקנה סוכר בלבד – דבר עליו מקפידים היצרנים עד היום – והחלו להפיץ אותו בעולם כאשר כבשו את איזור ספרד. במשך 200 שנות שלטונם בספרד, זו הייתה הנקודה העיקרית בה גודלו קני סוכר באירופה, וכמובן שזה היה המקום המרכזי להפקת הרום.

ספרד הייתה גם נקודת היציאה של כריסטופר קולומבוס, שודד ים בעברו ואיש ממלכת ספרד ברגע יציאתו להפלגה, שמטרתה: הגעה להודו. הוא אמנם הצליח להגיע ליבשת גדולה, אך זו לא הייתה הודו אלא ארה"ב. קולומבוס הביא איתו כמות גדולה של קני סוכר, כמובן, אותם שתל על אדמות האיים הקאריביים הסמוכים לאמריקה.

קני הסוכר שגשגו באיים הללו, משום התנאים האקלימיים הנפלאים ששוררים בהם: מזג אוויר טרופי חם ולחות גבוהה מאוד יחסית. משם, למעשה, כוחות הטבע עשו את שלהם והרום החל לשגשג גם בצד המערבי של כדור הארץ.

במאה ה-18 סחר הרום בין אנגליה לאמריקה הגיע למימדים אדירים. ראשית, צריכת הרום לבדו הייתה גבוהה פי שלושה מצריכת האלכוהול כיום בארה"ב. והכוונה היא בכמויות לנפש. שנית, הביקוש לרום הגביר משמעותית את תופעת העבדות באמריקה, שאנשיה חיפשו עוד ועוד עובדים לקציר הקנים.

עבור רבים, איי ברבדוס הסמוכים לג'מייקה הם המולדת של הרום, אך הפורטוגלים טוענים גם הם לבכורה, עד היום. עם זאת, כיום רוב המדינות המייצרות את הרום נמצאות בקריביים: ברבדוס כמובן, ג'מייקה, פורטו ריקו, האיטי, קובה, מרטיניק, ראוניון, גויאנה הצרפתית וגואדלופ.

שמו של המשקה לא היה מאז ומתמיד רום. בתחילה קראו לו הורג השטן (Kill Devil), אך כמעט מייד הוא שונה ל- Rumbullionעל שם המהומה הרבה שהוא יוצר. עם השנים, הפך שם המשקה לקיצור של אותה מילה, שלוש האותיות הראשונות ליתר דיוק: Rum.

היום, ישנם שלושה סוגי רום: הלבן, אשר מיוצר ביקר במדינות דוברות ספרדית ומיושן שנה בחביות; הזהוב, שמיוצר במדינות דוברות צרפתית ומיושן חצי שנה; והכהה, שמיוצר באקלים טרופי ומיושן לזמן הארוך ביותר - בין שלוש לעשר שנים.

את הרום מומלץ לשתות בכוס 'היי בול', בכמות של 60cc בתוספת לימון. התוספת המומלצת היא כמובן קולה, יחד עם חתיכת לימון בקצה הכוס.

♣♣♣♣♣♣

לימון משמח: ליקר הלימונצ'לו

את ליקר הלימונצ'לו הביאה לעולמנו משפחה איטלקית מהעיר סורנטו. למשפחה הייתה אחוזה גדולה, ובכל פעם שהגיעו אורחים לבקר, הם היו מתפנקים על הליקר הטעים הזה. כבר מסוף המאה ה-19 החלו בני המשפחה לייצר את הליקר, אך רק בשנת 1991 החליטו לשווק אותו לכלל העולם.

זו הייתה החלטה נפלאה, משום שהיום נמכר הליקר ב-43 מדינות, ואם נדבר בכמויות נגלה כי בשנת 2007 בלבד, רק ברחבי איטליה, נמכרו 13 מיליון ליטרים של לימונצ'לו. מדהים.

הלימונצ'לו עשוי אך ורק רכיבים טבעיים: אלכוהול טהור ולימונים, אשר מגודלים ונקטפים אך ורק באזור סורנטו, משום ששם הם נחשבים למתוקים ועסיסיים יותר מהלימונים הרגילים. טעמו של הליקר חמוץ-מתקתק, ולא ניתן להתעלם מריח הלימונים הנפלא שמלווה את שתייתו. אני ממליץ לשתות אותו נקי אחרי ש'ישב' במקפיא, או כבסיס לקוקטיילים.

♣♣♣♣♣♣

וודקת-תה Sweet Carolina:

זה טעים, זה משובח וזה פופולארי מאוד

מעט מאוד אנשים מכירים את וודקת התה, אלא אם כן הם גרים בארה"ב. דווקא שם ישנם לא מעט חובבים ומעריצים של המשקה. אחת הוודקות הנמכרות ביותר מסוג זה היא ה- Sweet Carolina, אשר נמכרת ברחבי ארה"ב בכמויות של 150 אלף בקבוקים בחודש, ב-45 מדינות שונות.

המשקה מבוסס על וודקה פרימיום ועל מה שנקרא 'תה דרומי מסורתי' בארה"ב. הוא מגיע בשני טעמים: חצי לימון-חצי תה או אפרסק. אגב, ה- Sweet Carolinaנחשבת לאחד מחמשת המשקאות הצומחים ביותר בארה"ב כיום.

אני ממליץ לשתות אותה כצ'ייסר היישר מהמקפיא או כבסיס לשלל קוקטיילים, כאלו אשר מכילים ספרייט, קרנברי, תפוחים וכדומה.