כותרות TheMarker >
    ';

    סוד החיים

    ארכיון

    0

    המרוץ אל המילון השני....

    1 תגובות   יום חמישי, 7/6/12, 16:31

    כאשר נלמד לשמוח במה שיש לנו, כאשר נדע להעריך ולהודות על מה שיש לנו, כאשר נלמד להודות ולהוקיר את הקיים, ולאט לאט כאשר המצב הכלכלי מאפשר זאת, אז נתחיל לשפר בהדרגה את איכות החיים ...


    קוראים יקרים ואהובים השבת נקרא כולנו בבית הכנסת את פרשת בהעלותך. במשך ארבעים שנה הנהיג משה רבנו את כלל עם ישראל בצורה מעוררת השתאות והערצה יוצאת דופן, משה רבנו סבל בדומיה ללא תלונה אחת, את כל תלונות העם, כאשר עם ישאל מרד, או היה ממורמר, כאשר העם חטא, או כאשר העם רטן, משה התגבר על כל התככים, הקיטורים לא הרתיעו אותו, ה-כו-ל! כמו שנקרא בפרשת בהעלותך "כאשר ישא האומן את היונק" ממש כמו אמא, ואבא,  בפרשת השבוע אנו מוצאים כי משה רבנו הרים ידיים, פקעה לו הסבלנות, ומשה רבנו מגיש מכתב התפטרות: "ויאמר משה אל ה', למה הרעות לעבדך ולמה לא מצאתי חן בעיני לשום את משא כל העם הזה עלי.... ואם ככה את עושה לי – הרגני נא הרוג" (במדבר י"א ט"ו).

    על מה המהומה? מה האסון הגדול? מה קרה? מה גרם לשבר הזה של משה רבנו? מה היה הקש ששבר את גב הגמל? העם ביקש בשר! עם ישראל מאסו במן, עם ישראל רוצה לגוון את האוכל. הם נזכרו בקישואים, באבטיחים, בשום, בבצלים. אז מה? על מה המהומה הגדולה?

    וכאשר הקב"ה מבשר למשה רבנו שייתן להם בשר, שאל משה את הקב"ה: "אם כל דגי הים ייאסף להם – ומצא להם?" ((במדבר י"א כ"ב) 

    קוראים יקרים בואו וננסה להבין את השאלה של משה רבנו: הרי בים משייטים להם להנאתם מיליארדי דגים בשלל גוונים צבעים וסוגים – האם כל אותם הדגים לא יספיקו להשביע את שש מאות אלף איש? הרי גם אם כל אחד מעם ישראל יעבור לדיאטת דגים רצחנית ויאכל בכל יום 10 דגים ממלכת החיים בעולם הדממה, הרי שממלכת הדגים לא תוכחד! יהיה מספיק לכולם!

    ומסביר רבנו דון יצחק אברבנאל והדברים כל כך אקטואליים גם לעידן שנת 2012: לבקש בשר, זה לא כל כך נורא. אבל לבכות על מחסור בבשר כאשר יש לחם לשובע, זה כבר מוכיח כי הלחם כבר לא נחשב לכלום, הם כבר לא סופרים את זה ממטר, למה? כי התרגלנו לזה כדבר מובן מאיליו. ועכשיו הגיע הטרנד החדש הבשר, הגיוון, והמותרות. כאשר משה רבנו רואה זאת הוא מתפלץ ונחרד!. 

    למה? מה רע בלגוון? האם יש למשה רבנו משהו נגד מותרות? והרי היהדות חרטה על דגלה ויוצאה במלחמת חורמה כנגד כל אותם מסתגפים למיניהם! והראיה היא שכאשר אדם מחליט להתנזר מיין עליו להביא קרבן על כך שלא שתה יין ולא נהנה מכל השפע שבורא עולם נתן לנו במתנה על מנת שנהנה. וכמו שנאמר בתלמוד ירושלמי (נדרים פ"ט ה"א) על הנזיר: "לא דייך במה שאסרה תורה?" או במילים אחרות האם כבר קיימת את כל המצוות עם כל הפרטים והדקדוקים, שאתה מחפש לעצמך חומרות חדשות? "אל תהיה צדיק יותר מהאפיפיור עצמו...."! בכל אחד ואחת מאיתנו מתפקדים שני הפכים מוחלטים: גוף ונשמה. אם נשקיע את כל כוחנו באחד מהם נפסיד את האידיאל השלם – האדם! ולכן מדרבנת אותנו היהדות להשקיע את כל כוחנו באיזון המושלם.

    בכל הדתות מלמדים את המאמין אם רצונך להיות קדוש, עליך לוותר על תענוגות החיים, עליך לוותר על מנעמי מערכת החושים הגשמית. ולכן הנצרות מאצילה ומרוממת את ה"נזיר", ובאיסלם מעודדים את ה"סופי". התפיסה היא כי הגוף מהווה מגבלה שצריך פשוט לדלג עליה ככל שניתן.

    גם במזרח הרחוק דוגלים שכדי להיות רוחני ושלם עליך להיות "נזיר", וכדי להיות נזיר מושלם עליך להתבודד אי שם בין הרי ההימלאיה... העדפה להתכחש אל החצי הגופני שבנו, לטובת החצי הנשמתי המפעפע בנו גורמת לכך שאנו נתכחש אל הייעוד והמטרה הכללית של האדם והעולם – "אידיאל החיבור". 

    היהדות בשונה מהדתות והכתות השונות, בפרוש לא מעודדת את הנזירות, לא מטפחת את הפרישות, ולא בזה ליצר וליצירה האנושית. היהודי האידיאלי הוא: דווקא הנשוי – ולא הפרוש! דווקא זה שמעורה ביישובו של עולם, דווקא זה שמכיר ומעורה בחברה האנושית – ולא המשורר בין ההרים.... 

    אם כך מה רצה משה רבנו? מדוע הגיע רגע המשבר? לאן נעלם כל האדרנלין? מה רגם למשה רבנו להרים ידיים?

    משה רבנו הבין את הגרוע מכול! כאשר רוצים גיוון, כאשר לא מסתפקים במה שיש, כאן מתחילה נקודת האל חזור! כי אין לזה גבול! זהו מרוץ מרתון בריצת אמוק ללא סוף. "את כל דגי הים יאסף להם – ומצא להם?" יתנו להם סרדינים, עם ישראל ירצה מושטים, יקבלו מושטים ירצו פורלים, יקבלו פורלים ירצו טונה, יקבלו טונה ירצו דניס, יקבלו דניס ירצו סלמון, יקבלו סלמון ירצו קוויאר, כי הכלל הוא כי לחיי מותרות השמיים הם ממש אפילו לא תחילת הגבול!

    קוראים יקרים האם, זה נשמע לנו מוכר מאיזה שהוא מקום? 

    כאשר נלמד לשמח במה שיש לנו, כאשר נדע להעריך ולהודות על מה שיש לנו, כאשר נלמד להודות ולהוקיר את הקיים, ולאט לאט כאשר המצב הכלכלי מאפשר זאת, נתחיל לשפר בהדרגה את איכות החיים הרי זה נהדר! אלו הם חיים של איכות, חיים של הכרת תודה, חיים שלווים ומעצימים. בדרך נוכל לעצור קצת, להביט אל החיים מקרוב, ולא על החיים. 

    אבל אם סדר היום שלנו יהיה כל כולו ריצת מרתון אין סופית, כאשר נדהר בריצת אמוק והכול כדי לקנות את האייפון המתקדם ביותר שהגיע לישראל, את הסמארטפון החדש שהושק בישראל רק הבוקר, את האייפד בעל ה-5 מצלמות, אחר וילה מנקרת עיניים בעלת 18 מפלסים למעלה ו7 מתחת לאדמה בו בזמן שמספיק לנו דירת 4 חדרים. נחליף את המכונית בכל שנה, ונבחר אוטו עם 18 צילינדרים, סנרוף, ריפודי עור, גלגלי מגנזיום.... אבל אנו חייבים להיות "אין", מה יגידו החברים? איך יסתכלו עלי המכרים? איפה כל זה ייעצר? בקצב הזה הרי נהרוס בראש ובראשונה את עצמנו, את הקרובים אלינו, את היקרים לנו. 

    כאשר ראה זאת משה רבנו, הרועה הנאמן, הסנגור הבלתי נלאה של עם ישראל. הוא הבין את המשמעות של דרך החיים הראוותנית הזאת שעם ישראל בחר ללכת, הוא פשוט פרך את ידיו בייאוש, "הרים ידיים", הוא קבע "פגישה" עם הקב"ה, כדי להגיש מכתב התפטרות. כי המרוץ אחר המליון השני כאשר אין את הסנט הראשון הוא פשוט התאבדות!

    שתהיה לכולנו שבת שלום ומבורך שבת עם הרבה אור ואהבה שפע וברכה שנפנים את המסר שפרשת השבוע מלמדת אותנו כי אז חיינו יהיו חיים איכותיים יותר נעלים יותר ובכך נזה לחיים מלאים בהרבה הרבה דבש בנשמה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/2/13 22:58:

      מ ע ו ל ה!!!!

       

      ביחוד העיקר:

       

      כאשר נלמד לשמח במה שיש לנו,

      כאשר נדע להעריך ולהודות על מה שיש לנו,

      כאשר נלמד להודות ולהוקיר את הקיים,

      ולאט לאט - כאשר המצב הכלכלי מאפשר זאת,

      נתחיל לשפר בהדרגה את איכות החיים -

      הרי זה נהדר!

      אלו הם חיים של איכות,

      חיים של הכרת תודה,

      חיים שלווים ומעצימים.

      בדרך נוכל לעצור קצת, להביט אל החיים מקרוב, ולא על החיים. 

       

      אכן מנסה לחיות כך ולחנך כך את ילדי:)

       

      ואני לעומת זאת דרשתי דבר תורה על הפרשה הזו פעם בענין אחר לגמרי:)

      אחרי שקראתי בתורה את שישי ושביעי - מאחר שהם דרמטיים כל כך וכאלה אני אוהבת לקרוא...

      (אני שייכת לקהילה אורתודוכסית "שירה חדשה" בירושלים שמתירה קריאת נשים בפני גברים...)

       

      אני התמקדתי דווקא ב"אישיותו של אלהים" כפי שהיא מתבטאת שם -

       

      מתוך ההתחלה של דבר התורה שכתבתי:

      "אחד המונולוגים הנפלאים בקטע הזה הוא של אלוהים,

      המבטא את אכזבתו מהעם בבוז התהומי שבו הוא מדבר אליו.

      בסצינה הזו העם שוב מתלונן ללא סיבה (שהלא למן היו כל הטעמים שביקשו להם – לפי המדרש)

      - סתם מצאו להם תואנה והפעם התאווה לבשר...

      והישות העליונה מודיעה להם שלא יום אחד בלבד ולא חמישה ימים ולא עשרים יום –

      אלא חודש ימים ימטיר עליהם בשר עד שיצא להם מהאף

        (הזהו המקור לביטוי העממי שאנו משתמשים בו כל כך הרבה?)"

       

      אם תרצה - אשלח לך את כל דבר התורה

      אפילו תלמידי חכמים אצלינו בקהילה - ויש רבים

      התפעלו -

      הייתי גאה מאד...כי אני לא באמת..

       

      ואולי - עכשו עלה בי רעיון - אשים אותו כאן:))

      הפתעה לכל חברי...

       

      שמחה שאתה - לפי הכוכבים - פופולרי כל כך - 

      כבר זמן רב לא ביקרתי - וחבל:)

      לא הייתי בקפה  בכלל..

      פרופיל

      יוסף ויצמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הרב יוסף ויצמן

      עידכונים הרב יוסף ויצמן

      הרב יוסף ויצמן עידכונים