הרשית לי לאהוב אותך ליומיים שלמים.

והשמש צרב את היום בשקיקה.

הרשית לי לאהוב אותך מעט מרחוק,

וכמה איוולים צרובים חייכו מול כאבם,

השמש איננו נורא כל כך, אם רק נקרא לו

בשם אמא טבע. הכאב הרי נעים כאשר הוא

"טבעי".

אך אפילו יותר טבעית משנאת השמש,

היא שנאתך את זאת שישבה על ספתי,

והרשתה לעצמה, ללילה אחד,

להתייפח מרה על עינויי אובדני.