האמת סגרה עלי.
מהרגע הראשון זיהיתי משהו והלב המשתוקק הבליג שיקר לעצמו עוד קצת. "זה רק נדמה לך"... "בטח יש לזה הסבר הגיוני"...
לא. אם זה ירוק מבחוץ אדום מבפנים ויש לזה גרעינים של אבטיח אז זו לא צוללת גרעינית.
חבר טוב הפעיל את כישורי המשחק שלו כדי לברר בשבילי את הפרטים ולמרות שהכל היה שם שחור על גבי לבן כבר כמעט מהרגע הראשון הרגשתי כאילו שפכו לי דלי של מים קרים על הראש
אני לא אכנס לשאלות Dead-end כמו "למה דווקא לי"? או "מה אני אמורה ללמוד מזה"?
זה לא קרה דווקא לי ואין לי הרבה מה ללמוד מזה חוץ מהעובדה שיש בעולם הזה גם אנשים כאלה: נורא אומללים ובודדים שחיים בעולם של צללים וגונבים רגעי אושר מזוייף כי זה כל מה שיש להם.
אני מנסה לגייס חמלה בלב (מיד אחרי שהודעתי לו חד משמעית שלא ינסה ליצור קשר לעולם, בשום אמצעי תקשורת וניתקתי אותו בפייס ובג'ימייל) כי אני לא מוכנה להשאר עם התחושה הרעה הזאת שנתתי את עצמי להרגיש משהו להקשיב לחיים של אדם אחר (מזוייפים ככל שיהיו) להתרגש.
וכל זה בשביל
כלום. |
שלויימה
בתגובה על יחסים אמיתיים
רזאל
בתגובה על המזלג
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה יקרה.
אני בנקודה שהבנתי שהלמידה פה היא להרפות.
לא להלחם.
לשחרר משהו שלא אמיתי
ולהמשיך לזרום...
שבת שלום!!!
לא בשביל כלום. בטוחה שלמדת מזה משהו, או... שהיית מספיק חזקה בשביל לעמוד מול מישהו שהיה חלש יותר ממך ובזכותך הוא למד שיעור.
או.... שמפה... אם תתגברו. תצליחו להגיע גבוה יותר מרגעי השיא שלכם לפני. כי אם אחרי נפילה מצליחים להגיע לחיבור, הוא יהיה חזק יותר.
יש בך חמלה. אמרת בעצמך "הם אומללים כי לגנוב רגעי אושר מזוייף זה הכי גבוה שהם הגיעו אליו".