הצו הקטגורי של עמנואל קנט, הוא עקרון רציונלי בתורת המוסר. עקרון ההוגנות של רולס, מעין נגזרת רחוקה שלו, משמש כאבן יסוד במערכת המשפטית והחוקתית המערבית אך עם זאת רחוק מלהיות עקרון פעולה לבני-אדם. מספיק להסתכל על רשימת הכשלים הקוגנטיביים שלנו בשיפוט המציאות או ברשימת הטענות הרטוריות השקריות כדי להבין שעל פיהן אנחנו מנהלים את המציאות שלנו. זה לא דבר רע, זה טבעי ואנושי ויש לכך יתרונות רבים.

לכן התמונה היא של דיוויד יום, שהיה סנטימנטליסט מוסרי ולא חשב שניתן להצדיק עקרונות מוסריים בצורה אינטלקטואלית. עקרונות נראים לנו נכונים כשהם מתאימים לאינטרסים שלנו, בני אדם בנויים כך שיתמכו בדברים שלדעתם עוזרים לחברה.

מה בין מוסר ובין חיינו ? ובכן זה אינו מוסר בפני עצמו. אבל ההתנהגות וההתנהלות שלנו נקבעים על פי עקרונות וכללים, המבוססים על האינטואיציה והאמונות שלנו.

ומדוע הצו הקטגורי ? הצו הקטגורי מלא כשלים ואינו עומד בפני עצמו אלא כעקרון למחשבה רציונלית. מחשבה המרחיקה את הדיון מאמוציות ומנסה לחשוב קצת יותר לעומק, ללא דיספוזיציה. וזה העקרון המנחה.