במשפט אחד פשוט וברור: שמרנים מצביעים לשמרנים.

והבטחון עדיף על הרווחה.

אירוני שאנשים מאוד פתוחים מתקשים להבין אנשים סגורים. וגם טבעי. השמאל תוהה כיצד אפשר להתכחש לכל אותם ערכים הומניסטיים וליברלים שהביאונו עד הלום. וכמובן איך "הם מצביעים למי שדופק אותם". אבל הבטחון עליו מדובר הוא לא הצבאי או משטרתי.  הבטחון הוא סדר חברתי והוא הבסיס לשמרנות. והנימוק אינו רציונלי או עובדתי אלא רגשי ואמונתי. וכי הדאגה לחלש של השמאל מבוססת על רציונליות ? או על תחושת סולידריות ואמפתיה ? ואמונה שזה 'הדבר הנכון' ? אמונה, כן.

שמרנות, נעים מאוד להכיר, מדברת על ערכים מסורתים של נאמנות, סמכות, סדר, כוח. קל לראות ברמה האישית שיש תקופות בחיינו שאנחנו יותר שמרנים ויש תקופות שאנחנו יותר ליברלים, פתוחים, ומעזים. וזה בדיוק ההבדל. השמרן יעדיף -

1. להתכנס לסביבה שלו. מדוע לי לדאוג ולטרוח לכל העולם ואשתו ? דאג למשפחתך, קהילתך, עמך.
2. פשטות בסיסית של טוב ורע. עליי 'לחמול' על פושעים כי גדלו במצוקה ? אל תסתבך במורכבות הליברלית-הומניסטית הזו, זה בירוקרטיה שלא תצא ממנה לעולם..
3. החזק, המנצח, המצליח והגדול הוא טוב, ומגיע לו כי הוא נלחם על זה. כיצד שוויון מלא או רווחה לכולם זה טוב ? ואם תשקיע גם אתה תצליח. יש סדר בחיים וכשמישהו מקבל 'הקלה' זה על חשבוני. אני מעדיף סיכוי קטן להצליח בגדול מאשר סיכוי גדול להשאר קטן.

כמובן השמרנות מדברת גם על, לדוגמא, חשיבות התא המשפחתי הקלאסי, קדושת הנישואין וילדים. שוב נאמנות וסדר חברתי.

בערכים 'הקלאסיים' האלה אין שום דבר רע בפני עצמו. כלומר אפשר לא להסכים אבל ככה אנשים מרגישים. כמעט כל הבחירות שלנו כבני-אדם/כקבוצה אינן רציונליות. ההעדפות האלו (שמרניות או לא) משתנות בהתאם לתקופה ולמצב, וגם בהתאם למצבו האישי של כל אחד מאיתנו. לפעמים תעוזה ופתיחות טובים, ולפעמים עלינו לשמור על הסדר, להשקיע בעצמנו, ו'לא לעשות שטויות'. אך הדבר נותר בעינו: ככה אנשים מרגישים. ונגד ואמונה קשה להלחם, ועדיף להגיע להבנה. לשינוי מוסכם. אחרת - זו כבר מלחמת דת. על כל המשתמע מכך.

השמאל נתפס אטום אל מול תחושות מאוד בסיסיות כאלו, בשעה שחלקים בו נתפסים כמפרקים את הסדר, את התא המשפחתי, את עולם העסקים. הימין נתפס כאטום לצדק החברתי כשהסדר חברתי שלו יוצר דיסוננס בין אוכלוסיות שונות עד לרמת רעב או אלימות. 

ישראל, נוסיף סייג, היא מקרה מיוחד. בישראל נתאספו קבוצות מאוד טראומטיות (כולנו פליטים בעצם). עד כאן מילא, אבל הקבוצות האלו הוכנסו ל-'לחץ גיאופוליטי' מתמשך. בניגוד לחוקה האמריקאית, לליברליזם הצרפתי, ולמסורת הבריטית או הגרמנית, בישראל הזהות לאומית מאוד שברירית וכאוטית. החברה הישראלית נתונה בהיתוך גרעיני מתמיד המקשה עליה להתכנס תחת סמל או ערך פשוט ומוסכם ( לאו דווקא פוליטי ). טוב, נו, במדינה שאפילו גבולותיה רעועים או לא קבועים... נסתפק בחומוס?

הרעיונות מוצגים כאן בהפשטה למען הבנה , בפועל המציאות אינה שחור/לבן .

ט.ל.ח.

המקור (מקווה שלא נפגעו זכויות יוצרים או פרטיות): מתי שמואלוף כותב "מדוע מעמד הפועלים מצביע לימין" (וקיים עותק גם כאן) בהתבסס על מחקר שפורסם ב- Guardian הבריטי. חלק מהמגיבים הליברלים של הגארדיאן ('הארץ' הבריטי נגיד) הוסיפו חידדו ופישטו עם אבחנות אותנטיות ההולכות יד ביד עם המחקר ובלי לסבך עניינים.