דפיקה, חזקה. בדלת

אני שונא אותו, את מה שהוא מייצג. הוא נכנס סלי הזמנה

הוא מתחיל לדבר ולדבר ולדבר, לא מוכן להפסיק.

סוגר אוזניים, אבל הוא תופס לי אותם ומכריח אותי להקשיב

הוא יורה מילים, עידו מחורר אותי כאילו ומכה באדם מדמם

סוגר אוזניים שוב, מיד פותח מחשש מתגובתו, הוא אוכל לי את הנשמה

נוגס בה בשיניו, במשפטיו, דם זולג מפיו, הוא לא מפסיק

אני מתחנן שיפסיק, במבטים

הוא לא.

אני לא מתאפק, שניה לאחר מכן דם ובשר על האצבעות שלי.

שריטות עמוקות על כל הפנים שלו

העיניים שלי סגורות, הוא יוצא החוצה.

העיניים שלי נפתחות

דם ובשר על הציפרוניים שלי

שריטות עמוקות על הפנים, שלי..