פרנק אסף בחופן ידו את שתי הקפסולות אשר המתינו לו מסודרות זו לצד זו, אותן היה אוסף כל בוקר לאחר יציאתו מחדר האמבטיה והשפרצת האפטרשייב היוקרתי לכל עבר.אלה היו אותן גלולות אשר הונחו עבורו מידי ערב על אצטבת התבלינים שבמטבח המעוצב שחור לבן שחור לבן, מואר מכל פינה וסטרילי כבית מרקחת, מוכנות וממתינות לאיסוף. עם כוס חלב שמן היה לוגם אותן בזו אחר זו, מבלי להתעצל. "עלי להראות צעיר." קבע בפני האשה יום אחד כששב מעבודתו מיוזע ורגוז ומאז לא הניח יותר לזמן לעשות בו את שפטיו והיה מעיד השכם וערב בפני לקוחותיו וממליץ על לקיחת גלולות להצערת עור הפנים. "לא תתחרטו, תראו אותי, היית מאמין שאראה כך בגילי? עוד מעט לוקח את ארבעים ונראה כמו עשרים."  היה אומר בעוד הוא מגלגל את עיניו ומותח את קומתו עד כמעט מעבר ליכולותיו.

פרנק לא היה איש של בוקר. תמיד קם ממיטתו רק כמה דקות טרם יציאתו מהבית. את העיתון היומי שקיבל עד לפתח ביתו, שמר לקריאה במשרד. רק שם היה מרגיש בנוח, במקום הטבעי לו. כבר כשהיה מגיע אל המשרד, היה חולף על פני מזכירתו, מותיר אחריו שובל הוראות מדוקדקות- "דורה, מה יש לי היום, ולמה זה לא מונח לי על השולחן?" היה אומר בטון סמכותי משהו, מי שנחשב לעילוי בתחומו ושמו הולך לפניו, והוא אך בשלהי העשור השלישי לחייו ובעל התפקיד הבכיר במשרד הפרסום הגדול והרווחי באזור האגן התיכון "דופלר פז פבליסיטי'"."או.קי מר פוגל " ענתה לו בצייתנות עקבית, מזכירתו הנאמנה משכבר הימים. דורה  היתה חלומו של כל מנהל. לויאלית מכפי שניתן לצפות ממזכירה גם לאחר עשרות שנות עבודה משותפת. אשת סוד כמעט ויד ימינו של הבוס הגדול מכולם. פרנק יצא לפגישה מחוץ למשרד. פגישת עבודה נוספת לאלה שכבר מילאו בשפע את הרזומה העמוס ממילא של פרנק פוגל מעולם לא הזיקה לו ולהיפך, זו ושכמותה רק התיזו אורות קריסטל בעור פניו המחודדות למשעי, אשר השוו לו גם כך מראה אנגלו סקסי טהור. השמועה אומרת כי מוצאו ממקורו בשבט הסקסונים הקדומים ושסבו, דיבר סקסונית מופתית ושפרנק פוגל עצמו, שחה היטב בזרם ניבי השפה הקדומה. מה שבטוח, בנוי לתלפיות היה הפרסומאי ואיש האשכולות פרנק פוגל, בימים בהם שגשגה הקריירה שלו עד לאין שעור. זרועותיו החזקות מוארכות כזרועות תמנון עד לקצות אצבעותיו הזריזות, אשר אך הוסיפו לו מעריצות בכל אשר טופפו במקצב סוחף סוחף, היו יוצאות מגופו המוצק. מעטה גופו הנקי משיער פלומתי עודף, נראה שזוף ובוהק מתמיד. שיערו הכהה, היה במראה הלא מחייב, רק מעט קצר היה, חצי מעוגל בקצוות בריאות וסגורות אשר מעולם לא נמשחו בג'ל צמיגי, שכן, הכל אצל פרנק פוגל היה מעשה ידי הטבע. מבטו החודר וההורס הוסיף ביטחון וכריזמטיות לדבריו. עיניו צבועות אפור ירקרק עמוק כעומק האוקיאנוס השקט, ממוסגרות ריסים ארוכים ארוכים ושחורים. גבותיו כמו סודרו במכוון משני צידי מעלה אפו הסולד ושפתיו המגושמות מגובשות בטוב טעם צבועות אדום דם. פרנק פוגל הוא האיש אשר יגרום לכל אישה ברת דעת לנעול את נעלי הביפרוסט שלה ולקפוץ בעונג רב מעל לגשר ביפרוסט באישון ליל שקט, ללא מחשבה תחילה.

אך אין לטעות בפרנק פוגל, כי מים שקטים חודרים עמוק ופרנק, היה הכל מלבד אוקיאנוס שקט. 

פרנק עשה דרכו במורד מדרגות השיש המפותלות, המובילות אל מחוץ לגורד השחקים "אלטנוילנד 102" הארכיטקטוני הבלתי-שביר והגמיש באזור, המיתמר לגובה מגדל בבל בטכנולוגיית על של המאה העשרים ואחת בבעלות "דופלר פז פבליסיטי", אשר נפרשו עבורו על פני 18 מתוך 107 הקומות שבבניין. למזלו הטוב של פרנק, יו"ר "דופלר פז פבליסיטי" מר אלפרד צור סבל מסינדרום פחד גבהים חריף, על כן כל הבניין כולו אוכלס בהיררכיה הפוכה. יו"ר החברה והבעלים ישבו בקומה הראשונה והמטופחת במגדל והסגל הבכיר ישב בקומות שעד לקומה ה 21. כל שאר עובדי המגדל מוקמו בקומות העליונות, לפי סדר חשיבותם ותועלתם, כאשר בצריח המגדל שמעל לקומה ה 107, ישב אחרון העובדים. זה היה אחראי התחזוקה של המגדל, שלימים הפך בעל כורחו למטרולוג המגדל ולמבין גדול במזגי אוויר. באי המגדל למדו לשים בו את מבטחם בעניין צפי מזג האויר והיו אף נועדים בו בעניין תכנון מועדים לחופשות וטיולים משפחתיים  ושואלים דעתו בנושאי הלכי רוח ואוויר. הם אפילו העניקו לו את הכינוי המיוחד "איש החברה" בגלל קירבתו הפיזית אל אלוהים. "איש החברה" היה נהנה מהאצלת הסמכויות הבלתי פורמליות והיה משיב להם תמיד תוך שהוא מקמט את מצחו כמי שהולך לומר דבר מה חשוב כשנמרצות ילדותית מתגנבת בחוסר איפוק אל שפתיו, מאושר מאי פעם מתשומת הלב שהושמה לו- "מחר תחול עלייה נוספת בטמפרטורות. יהיה אחלה אחלה." ומסובב את צרור המפתחות הענק, אליו היה קשור יותר מכל, על אצבעו האמצעית.

לעיתים קרובות היה פוסח פרנק על השימוש במעליות הדיגיטאליות של הבניין, ומעדיף לנצל את שיממון ואפלוליות המדרגות לצורך הרהור ורקיחת אסטרטגיות שיווקיות במוחו. כך היה לוקח את הזמן בעת היציאה ממשרדו המעוצב בסגנון הרנסאנס, המכיל לרוב חפצי נוי עשויים עץ מלא ומשובח בגוון אגוז ובגימור מבריק, פזורים במקריות מוקפדת על שולחנו המפואר ושידותיו המהגונים, אל פגישות חיצוניות הרות גורל. כשהיה נתקל פעמים בהרמת גבה חוזרת מצד קולגות המשרד, אשר תהו מדוע אינו יורד בדרך המקובלת, היה פוטר את סקרנותם באותה תשובה מוכנה מראש ובאיפוק מה היה עונה "בשביל הספורט" כאילו הייתה זו הפעם הראשונה שנשאל בעניין זה, ומגייס תמריץ משני לאמיתות דבריו, כחצי חיוך מסוקס מדוד לפי המילימטר. 

....המשך יבוא