כותרות TheMarker >
    ';

    ashorer

    הַלְוַאי וְהָיִיתִי יָכֹל לְהַשְׁלִים כֹּל הַחֶסֶר
    הַמְּמַלֵּא יְרֹקֶת סְלָעִים בִּדְמָעוֹת צִפִּיָּה

    ענף זית מסוקס - פרק א'

    39 תגובות   יום ראשון, 10/6/12, 03:37

     

    http://cafe.themarker.com/image/1128466/

     

     

                        ענף זית מסוקס


    פרק א' *

     

    כפופת גב וכמו על גבה נושאת חטוטרת. ומה הפלא? על גבה נושאת פורענות, שבר ומצר אשר איש לא יכול להעלות בדמיונו. גם אם הייתה נושאת על גבה את פורענותם, שברם, ומצריהם של כל תושבי השכונה, עדיין עומדת הייתה זקופה.
     

    בידה אוחזת מקל מענף זית מסוקס אשר עליו נתמכות רגליה הכבדות ובידה השנייה, סל קלוע מסיבי חבל אשר נשזרו אחד אל אחד, משתרכת במעלה הגבעה בשביל העפר העולה אל ביתה. פסע אחר פסע. ואחר מספר צעדים, עומדת, מותחת ידיה, מתנשמת בכבדות, מרימה עיניה לראש הגבעה, בוחנת עוד כמה. מוציאה מכיס שמלתה הדהויה חתיכת בד מרופט משימוש, מנגבת מצחה ופניה מזיעה וממשיכה לעלות. פיה ממלמל, כמו ומדברת עם מאן דהו המהלך עימה במעלה הגבעה. "זעיסט קינד מיינס ווי שווער סאיז מיר? איך ווונטש אז דו קאנסט מיר העלפן. אובער דו מיט דיין ברודער און טאטע, אלע ביזט באגרובן ניין אייל אונדער ערד און איך בין געבליבן אליין". (רואה כמה קשה לי ילדי? הלוואי והייתה יכול לעזור לי. אך אתה טמון באדמה יחד עם אחיך ואביך, ואותי הותרתם לבד.)  כל הרואה אותה יחשבה לחסרת בינה, משוגעת. אך עם מי תדבר אם לא עם עצמה או עם ילדיה אשר נדמה לה עומדים לצידה?  קשה לה הירידה מביתה שבמעלה הגבעה לשוק ההומה בימי רביעי בבוקר, קשה לה יותר העלייה התלולה שאינה קלה גם לצעירים ממנה. ומה עליה לעשות? ירקות ומוצרי מכולת צריך לקנות לקיים את הנפש בשבוע זה.
     

    מזלה שלמדה משכניה שכדאי שיהיו בסביבה מספר תרנגולות שיתנו ביצים. ואם צריך חלב, עטיני העז שקיבלה מהסוכנות היהודית מלאות בחלב ובכל בוקר זוכה היא לשתות ספל חלב. עונג שלא היה לה בשנים האחרונות בארץ מולדתה.
     

    רק לאחר שבגרתי והייתי לאיש, ידעתי מה היא קשישה זו ומה נושאת על גבה. אולם בימים שעוד הייתי ינוקא הלומד בגן הילדים הצמוד אל ביתה של הקשישה, חשבתי כמו כולם: מכשפה! איש לא ידע שמה ומהיכן תבוא.
     

    איש לא ידע הכיצד זה התגלגלה מכשפה להתגורר בשכונה של נפקדים ערבים אשר התמלאה במשפחות יהודים מצפון אפריקה. הלוא בגלי העלייה הגדולים למדינת ישראל הצעירה, בתחילת שנות החמישים, היכן ישימו את המוני היהודים הבאים מארבע ארצות תבל? באוהלים, פחונים ובבתי ערבים שנמלטו במלחמת השחרור. ואם השתרבבה לה אשכנזייה, מה בכך?!
     

    ובשכונה אחת של מאות בתי ערבים נפקדים, הושיבו מאות משפחות של עולים מצפון אפריקה ורק אשכנזייה אחת: המכשפה. שעה שברחוב, בבית הכנסת, בשוק ובבתים נשמעה השפה הערבית מתובלת מעט בשפת הקודש, שפה שכולם דיברו בה, הייתה המכשפה פולטת מילים "רעדן יידיש" שאיש לא הבין ורק חשבו שזה מוחה הכסוי, המסתורי אשר שולח לה מילים אותן יבינו אך מוזרים כמוה. וכשנכנסה למכולת השכונתית של לוי וביקשה: "האַלב שוואַרץ ברויט ביטע" (חצי לחם שחור, בבקשה) , לוי חשב שהנה מקללת אותו, עד שהושיטה אצבעה הגרומה לערימות הלחם, הבין את רצונה.
     

    אם כך, הכיצד זה שקשישה זו מצאה עצמה גרה בין משפחות מצפון אפריקה? ויותר מכך שאלו תושבי השכונה זה את זה: "הכיצד נפלה עלינו ועל ילדינו הגזירה, שזו תתגורר ליד גן הילדים של ילדינו?"
     

    וכך הייתה קשישה כפופה זו מושא לפחדם של הילדים שעה שהיו קרובים אליה כמטחווי מקל מענף הזית המסוקס ומוכנים לשאת רגליהם אם רק ידמיינו שהנה היא מטילה מקלה עליהם, ומושא ללעגם של הילדים שעה שהיו רחוקים ובטוחים. מביטים בה ממרחק מדשדשת עם מקלה, ענף הזית המסוקס ופיה ממלמל מילים בשפה מוזרה אותה איש לא שמע עד היום. אז בחבורה שלחו לעברה לעגם וקלסם. המבוגרים, הורינו, לא ידעו כיצד לנהוג בקשישה שאיש לא הצליח להחליף עימה אף לא מילה.
     

    לא שהיינו חלילה רעים. בשכונה שלנו החסד היה מהמידות היסוד של כל ילד ובוגר. אצלנו בשכונה לא היו רעבים גם בתקופה של צנע ומחסור. איש איש נתן מפתו לאחר שלא היה לו. בשמחה ובעצב בני השכונה היו משפחה אחת. אך את הקשישה לא יכלו להכיל. ניסו לדבר איתה, לברכה לשלום, לפתוח בשיח כמנהגם של שכנים והיא בשלה: משיבה מילים צווחניות בשפה לא ידועה. "מסכנה זו", חשבו, "מג'נונה".
     

    לאחר מספר שבועות שהגיעה הקשישה לשכונתנו, בערב שבת אחד הקישה הרבנית, רעייתו של רב הקהילה, על דלתה של הקשישה ובערבית מעורבת בשפת הקודש ביקשה להזמינה לשבת וזו הקשישה שלא הבינה דבר מדבריה של הרבנית רק אמרה בקול מצווח מעט: "וואס ווילט איר? איז עמעצער קראנק? ווי אזוי קען איך העלפן?" (מה את רוצה? מישהו חולה? איך אני יכולה לעזור?) והיא הרבנית מנסה במילים אחרות בשפת הקודש מתובלות בערבית להסביר לה שכל שהיא מבקשת, רק להזמין אותה אליהם לארוחת שבת וזו בשלה, מצווחת מילים שהרבנית אינה מבינה. ניסתה הרבנית במילים אחרות בערבית ובעברית מבולבלת ששמעה בשוק ואף הוסיפה לשיחה את ידיה ואותן הושיטה אל הקשישה ואחר לעבר בית הרב. אולם כל ניסיון היה דו שיח של חרשים.
     

    וכשלא הבינו את הקשישה והיא לא הבינתם, כוח החיים חייב להמשיך בהתמודדות הקשה עם אילוצי החיים: פרנסה, גידול ילדים וצרות של קליטת עלייה. הקשישה המשיכה לחיות בינותינו, גלמודה, בקושי יוצאת, סגורה בתוך ביתה. וכשהיו פקידי הסוכנות או מהעירייה מגיעים לשכונה, היו ראשי הקהל מספרים על הקשישה החיה בינותם ללא אח ורע. היו שהוסיפו שצריך לעשות משהו, אולי למצוא לה מקום מגורים אחר שיתאים לה. והפקידים שבאמתחתם אין סוף של בעיות עולים, היו מרגיעים את ראשי הקהל ומבקשים להניח לקשישה עד שימצאו פתרון.
     

    בין לבין לא נותר לבני הקהילה, יהודי צפון אפריקה, אך מעשים קטנים מבלי יכולת לדבר. מידי יום שלישי היה אפשר למצוא אחת מנשות הקהילה המניחה בפתח ביתה של הקשישה צלחת קוסקוס שהכינה. או אפשר למצוא בימי שישי בסף ביתה של הקשישה שתי חלות קלועות שנאפו רק עתה בטבון השכונתי. מעשים קטנים של נתינה מבלי לדבר מילה. כשהייתה הקשישה רואה את גבה המתרחק של האישה במורד הגבעה, פותחת את דלתה ולוקחת את התבשיל או הלחם.

     

    * תודתי להלנה היפה שבדקה ותיקנה את היידיש.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/5/18 11:44:
      התחלתי היום לקרוא. אמשיך.
        23/1/15 18:39:
      אוי. כמה דמעות. בהחלט צריך להתפרסם כספר. כמה עצב וגם חסד בעולמנו המר.
        26/10/14 16:43:

      נפלא, מושך לקרוא הלאה.
      לא הגיע הזמן להוציא ספר לאור?

      אקספוזיציה. עוברת לקטע השני...
        29/6/12 17:51:

      צטט: * חיוש * 2012-06-14 18:06:13

      אשר חברי היקר נשיקה

      התמוגגתי לקרוא את פרי עטך, עצוב ומאוד מרגש

      וליבי ניכמר על אותה זקנה שהייתה כמו נטע זר במחוזות ילדותך

      * כוכב אהבה ממני

      וסופ"ש רגוע ושקט אשר חברי

       

        17/6/12 17:34:
      היי אשר. הגעתי באיחור מאחר שתקופה ארוכה נעדרת לא ראיתיו, וכהרגלי מחכה אני לקישורים. והנעלם נפתר בתגובתך לי. הנני מפליגה אל הקטע השני.
        15/6/12 16:00:
      סליחה, שכחתי: התמונות האלה - אתה הצלם? נפלאות! תורמות לאווירה. תודה שוב :).
        15/6/12 15:58:
      חייבת לקרוא חלק ב'. בינתיים הצלחתָ להכיר לי שכונה שלא הכרתי, אנשים שלא הכרתי - ובכל זאת, כל כך קרובים לאלה מימי ילדותי. תודה מקרב לב! ו- שבת קסומה!
        15/6/12 07:31:
      בכתיבתך לשת דרך החושים את הזכרונות שלנו מקום המדינה. עד כמה לא היינו סלחניים ולאותם תועים.
        14/6/12 23:40:
      מתבשל משהו מעורר תאבון.
        14/6/12 18:06:

      אשר חברי היקר נשיקה

      התמוגגתי לקרוא את פרי עטך, עצוב ומאוד מרגש

      וליבי ניכמר על אותה זקנה שהייתה כמו נטע זר במחוזות ילדותך

      * כוכב אהבה ממני

      וסופ"ש רגוע ושקט אשר חברי

        14/6/12 11:11:
      קראתי פעם ושוב חזרתי וקראתי והפנמתי ...תודה .
        13/6/12 23:18:
      אשר יקר, אוהבת את הפרוזה שלך ♠
        13/6/12 23:05:
      תודה לך אשר היקר על סיפור מרגש עד דמעות. גם בילדותי זוכרת אשה בודדה שהחלטנו כי משוגעת היא.
        13/6/12 22:47:
      סיפורך, אשר, ריגש אותי מאד. תבורך, איש יקר.
        13/6/12 15:53:
      ענף הזית הבא לשלום, מבקש לקרב...עצבות של לבדות אחזה בי
        13/6/12 15:48:
      כתוב מרתק וכל כך נוגע... התגעגעתי לכתיבתך אשר יקר.
        13/6/12 08:21:
      כתוב יפה כל כך.....עצוב כל כך...מוזר כמה מוכר הסיפור.... מכירה סיפור ממש זהה לסיפור שמתגלגל בסימטאות של נחלאות בירושלים ואני מניחה שבהרבה סימטאות של התהוות מדינה באותם ימים....
        12/6/12 22:21:

      הסיפור היפה מעלה בי
      זכרונות
      ודמעות

        12/6/12 21:27:
      כור ההיתוך כאן נשאר כמושג בלבד שלא הצליח, למרות המחוות משני הכיוונים. כתוב ברגישות רבה אשורר ידידי.
        12/6/12 17:43:
      אכן התגעגענו לכתיבתך המרתקת והנוגעת...עוד זוכרת את הפרקים על ההכנות לחג הפסח......גם הפעם ריגשת אותי מאד מאד ....תודה אשר....סאלינה
        12/6/12 12:26:
      אנושי וכתוב יפה. במחשבה אישית שניה אני משער וגם לכל אחד בילדותו הייתה חוויה דומה. זווית הראיה בילדותינו לא הייתה רחמנית
        12/6/12 11:02:
      מחכה להמשך הסיפור..אהבתי
        11/6/12 17:56:
      סיפור מרגש מאוד, לא היה קל לקשישה מסיבות רבות ולפחות נתנחם בסוף הסיפור שהשכנים מצאו דרך לעזור לה בצינעה. תודה אשורר.
        11/6/12 16:36:

      יופי של תיאור.
      פינה קטנטנה ושכוחה שהארת.

      מציאות מהגרים ופליטים...המהדהדת גם כיום. 

        11/6/12 15:47:
      תאור מדויק ויפה של הגיבורה. נקרא לי כפרק מתוך ספר.
        11/6/12 13:43:

      אתה מפליא לכתוב.

      דרך הסיפור שלך מתגלים עוד פנים לאותה תקופה של תחילת המדינה. אותם פכים קטנים של היסטוריה שכל אחד חש בתופעות שונות בסביבתו.

      מחכה להמשך,

      בברכה,

      רמי


        11/6/12 12:50:
      הסיפור מחזיר אותנו לשכונה של ילדותינו, מציף סוגיות על רקע עדתי ,צניעות כבוד בדידות פחד...על החיים אז על אופי ועל התרבות הישראלית, בקלות כל אחד נזכר בזקנה שהייתה הסיוט או הסבתא הטובה של ילדי השכונה ...
        11/6/12 11:33:
      וואוו כמה נהניתי לקרוא אותך, מרגש ומעדכן תקופה שהלכה לה. יפה מאד ומחכה להמשך.
        11/6/12 10:06:

      שלום לאשר,

      תענוג לקרוא

      (גם אם הנושא כאוב),
      כתיבה נאה ומרתקת.
      תודה שהבאת.

      חיוך
      יום אור

      מה זה משנה. המשנה הוא שזו פרוזה שלך אשר, והיא מעניינת ומפתיעה מאוד. איך התגעגעתי לכתיבה שלך. תודה
        10/6/12 23:41:

      אשר, כילדים לא יכולנו להבין

      את אותן דמויות "מוזרות" שגרו בשכנות,

       חושבת שלכל רחוב ושכונה היה ה"משוגע/ת".

      אני חושבת על אותם אנשים ומה שעבר עליהם שם,

      וקשיי הקליטה כאן, האובדן והבדידות,

      כמה יכול בן אדם לשאת...

        10/6/12 21:33:
      רותקתי בהקשבה לסיפור החי הזה.
        10/6/12 21:29:

      ברור שחזרתי

        10/6/12 20:01:
      אשורר מצטרפת למשבחות התגעגעתי לסיפורים שלך וגם ל..שירים תודה וערב נעים
        10/6/12 17:37:

      סיפור נפלא על תקופה של הולדת המדינה. מכירה על בשרי, בילדותי מה זה לגדול בין שונים ממך, שאינם מבינים את שתך. חן וחס משוכים על הסיפור שלך אשר. משפטי היידיש אכן אינן נכונות אבל היות והסיפור כתוב על ידי מי שאינו מבין את השפה, זה בסדר אבל אם תרצה, כאשר יסתיים שבוע הספר, שלח לי לפרטי את המשפטים ביידיש ואתקן לך. בפרק הזה אתקן לך מחר בערב. היות ואני פנויה יותר.
      כל כך שמחה שחזרת לכתוב אשר. עונג אמיתי

        10/6/12 09:19:

      סיפור קשה על קשישה,

      כנראה ניצולת שואה

      שאנשי הקליטה ברוב אטימותם

      לא דאגו לה לסביבה שתבין את שפתה.

      עולים מצפון אפריקה שכה רצו לקרבה אליהם

      אך חוסר שפה משותפת השאירו את הזקנה

      הערירית גלמודה..

      כמה עצוב.

      אחזור כמובן,

      עת ינצו כוכוביי.

        10/6/12 09:01:
      ללא ספק ריגשת על הבוקר...מזל, שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך, שידעו לעזור לה גם מבלי להצליח לתקשר עמה!שולחת " * " דמו, כי אזלו לצערי :)
        10/6/12 08:44:
      סיפור נוגע ללב. אמיתי לגמרי.

      פרופיל

      ashorer
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון